הרב ד"ר שלום סרברניק – תקשורת כמנוף לצמיחת הזוגיות (2)

המוטיבציה להשקיע בתקשורת  נכונה

והלכת בדרכיו – כתוב במדרש, מה הוא רחום אף אתה רחום מה הוא חנון אף אתה חנון, תנסה ללמוד ממנו. בתומר דבורה מבואר שאם כך עלינו ללמוד מדרכיו של הקב"ה בכל התחומים. ונתבונן במצווה הזאת עצמה. הקב"ה מכבד אותנו שנוכל ללכת בדרכיו וללמוד ממנו ולכן נותן לנו בחירה חופשית, לכן הבסיס של הקשר הוא כבוד. להסביר וללמד ואח"כ לבקש, זה כבוד. אבל להנחית "מדוע לא עשית?" זה לא מכבד.

אחד הדברים הבולטים בכבוד של תקשורת הדדית, זה להקשיב. אנשים חושבים שהם יודעים מה הצד השני רוצה להגיד והם קופצים באמצע עם התשובות או כהגנה על עמדתם או בשביל לחסוך זמן ואז מתחיל ויכוח אם באמת ידעתי מה אתה רוצה להגיד…

הרבה יותר קצר לתת לשני לגמור לדבר, ולאט לאט לענות לו ולהתייחס. כך אתה תחסוך תמיד זמן!

זה לא התשובות שלך. לא צריכים את התשובות שלך צריכים את היחס שלך. את הבן אדם שבך. אף אחד לא מתייחס לתשובות המבריקות שלך, אתה לא במבחן. תן יחס. תן לשני לדבר. תראה שאיכפת לך.

אני רוצה לספר לכם סיפור שבשבילי הוא הכי מרגש בתקשורת. להראות מה זה כוח של הקשבה ומה זה כוח של אמפתיה ואיזה שינוי שזה יכול לעשות.

שמעתי את זה בביקור אצל הרבי מקלויזנבורג זצוק"ל הוא איבד בשואה אישה ואחד עשר ילדים אח"כ התחתן ונולדו לו ילדים אחרי השואה. היה אחרי השואה בן אדם שלא רצה קשר עם הקב"ה. כעס עליו. אני איתו לא רוצה לדבר. אלוקים לקח את הטובים והשאיר את הפסולת. אלוקים השאיר אותי ופסולת שכמותי. הביאו אותו לכל מיני רבנים שניסו להסביר לו וכלום לא עזר בסוף לקחו אותו לרבי מקלויזנבורג אמרו אולי הוא שסבל כל כך הרבה – יוכל לעזור לו ולהזדהות איתו. אע"פ שלא הסבל הפריע לו אלא הצדק. הוא היה אצל הרבי ואחרי 20 דקות יצא בוכה אח"כ לאט לאט כל הפצעים של השואה ירדו והוא הצליח לבנות את עצמו מחדש וליצור קשר עם הקב"ה וחזר לעצמו.

התפלאו מה הרבי עשה לו ב20 דקות קבלה? שמות קדושים? יד על המצח? אבל הוא סיפר; הרבי הקשיב והקשיב לי ואז הוא לקח את היד שלי ואמר לי, אתה לא יודע כמה אתה צודק, לפני השואה אתה יודע כמה צדיקים היו? אלוקים לקח את הטובים והשאיר את הפסולת אני קליפת השום לעומת הצדיקים שהיו בשואה ובכה איתו. הרבי לא ענה לו כלום. הוא הזדהה איתו. התשובות כבר היו בתוכו. היה חסר לו את ההזדהות. זה הכוח של ההקשבה.