אני תמיד ממליץ שהבעל ינהל את התקציב הכספי הגדול (בנקים, מוסדות וכו') שהוא יעשה את החלוקה הכספית ***ויקפיד לשתף את אשתו – כי כך יש סיכוי שהכסף יותר יישמר***
ואילו לאישה הוא ייתן לנהל את הכסף של המחיה – מכולת שבועית\חודשית.
על ה"למה?" נדבר אולי בפעם אחרת.
בין אם אתם נוהגים כך ובין אם לא, יש משהו כאן שיכול לשדרג לכם את הזוגיות!
נניח שאתה רגיל לנהל את הכספים הגדולים ואשתך את המחיה השבועית או להפך. ונניח שאתם רגילים לחיות כך שנים וכל פעם שהנצרך לכסף זקוק לו הוא מבקש מהאחראי על הכסף לתת לו. שזה יכול להיות הסדר מעולה לניהול הכספים.
אבל מה שיכול לקרות כתוצאה מכך שהמבקש יחוש לאט לאט במשך הזמן "נצרך ומבקש" ואולי הנותן גם מוסיף פרצופים פה ושם עד שההוא שמבקש מרגיש קצת נתון לחסדיו סוג של ילד שמבקש מאימא שלו… כמובן שזה מוריד לו את הביטחון העצמי נמוך מאוד וכמובן שאף אחד מאתנו לא רוצה שהחצי השני שלו ירגיש חסר ביטחון עצמי.
הפתרון שלי לנושא:
מידי פעם כשתראה לנכון תתן לאשתך (או לבעלך) מענק פרטי שיעשה עם זה מה שהוא רוצה. שיבזבז \ שישמור. שירגיש חופשי וראש גדול. לצאת מהמסגרת הקבועה. לצאת מהסתרות והחבאות למיניהם או מלקיחות מהארנקים ההדדיות שלא תמיד נוחות לכולם. יש סדר ויש לו גם פתרון להרגשה טובה. מענק חד פעמי מידי תקופה.
אבל לזכור שהמענק הזה זה ממש כמו לתת לבת הבחורה שלך דמי כיס. אין לך ולו מילה על זה. למעט המילה שהיא (הוא) לא יעז להשתמש עם זה ללחם וחלב.
נ.ב. הכספים זה תחום דינמי ומה שאני כותב על כספים זה לא תמיד באופן "מרובע"…
