אפשר לשאול שאלה שקשורה יותר ללפני חתונה??
האם יתכן שגם בוורט עדיין אין כל כך רגש וציפייה?
יש את ההרגשה והידיעה שזה מתאים, כי הרי הפגישות הוכיחו את זה. אבל רגש עדיין אין.
ואגב בגלל זה יש לחץ, לחץ להרגיש, פחד שאולי זה לא יבוא, מחשבות מבלבלות, בדיקות מבפנים, שמחה עם חרטה ועוד אלף ואחת סיבות לכאבי ראש.
מה עושים? איך עוברים תקופה כל כך יפה בחיים כשהלב כל כך דואג?
ובכלל- איך הכי נכון הלאה לטפח את הקשר כדי שבאמת תתפתח אהבה, אחווה, שלום ורעות?
אשמח לתשובה.
תודה.
אני לא מתיימר לענות על שאלתך,
אבל יתכן שאם תביני את הדבר שנקרא "חרדת ציפייה" יתבהרו לך כמה דברים.
יתכן מאוד שאני טועה לגבייך אז בבקשה אל תיקחי את זה אישית. אני משתמש בשאלתך ומפרסם את תשובתי, כי יש כאלה שזה יעזור להם!
מה זה חרדת ציפייה?
לא להיבהל. אני לא מתכוון לבעיה נפשית…
אז מה זה חרדת ציפייה?
למשל, אדם שחושש שמא הוא יסמיק כשהוא נכנס לחדר עם הרבה אנשים, באמת יסמיק!
מי שיש לו חרדת ציפייה – הדבר שהוא חושש ממנו הוא זה שמעלה לו למציאות את הדבר שממנו הוא חושש.
הראש שלו סורק כל הזמן את הדבר שעליו הוא אומר לעצמו "אוי רק לא זה" ומרוב סריקות המוח שלו מוצא משהו שיש לו השקה עם הדבר אותו הוא סורק כל כך חזק כדי שלא יקרה לו.
אם אתה רוצה לראות את הצבע הלבן בשמים הכחולים, כל שעליך לעשות הוא להסתכל היטיב על השמים הכחולים ותמצא שם פתאום את גוון הלבן…
מי שראשו עסוק בכך שלא לחשוב על דובים לבנים הוא הראשון שיחשוב על דובים לבנים!
מי שראשו עסוק בלא להסתכל על נשים (במקום שזה יהיה עוד חלק בעבודת יומו) הוא המועמד הראשי לתלות מודעות בסגנון של "כך היו נראות האימהות שלנו"…
כלומר, הפחד במקרה של חרדת ציפייה – הוא אם המאורע.
אז האם יתכן שגם בוורט עדיין אין כל כך רגש וציפייה?
בהחלט יתכן. ואני לא מתיימר לענות לך ספציפית במסגרת הנוכחית.
מה שכן שווה לחשוב על סגנון שאלתך. והנה כמה ציטוטים שנראים כמו שהמוח שלך סורק אחרי הדבר שממנו את כל כך חוששת:
"האם יתכן שגם בוורט עדיין אין כל כך רגש וציפייה?"
"לחץ להרגיש, פחד שאולי זה לא יבוא, מחשבות מבלבלות, בדיקות מבפנים"
יתכן שהמוח שלך עסוק יותר מידי בסריקות אחרי מציאת ה"רגש" ו"הציפייה" וסריקות לוודא שאין "את הפחד שזה לא יבוא", ואז זה מה שדווקא קורה לך.
את פוגשת את הבחור וסורקת אותו מכף רגל ועד ראש עם המוח (ולא עם הלב) ומוודאת שאין בו משהו שיכול להפריע לך ברשימת מכולת שלך.
את אומרת בוא נראה אם יש בו משהו שמזכיר את החששות שלי ואכן את מוצאת בו פרור שאפשר לשייך אותו לחששות שלך!
יתכן שהפחד שלך מהציפיות שלך הוא זה שמעלה לך את ההוחכות שמה שאת מפחדת קיים.
זה כמו שילד שמע סיפור מפחיד על גנב, ואז בחושך הוא רואה את הדלת של הארון שנראית לו כמו הגנב שאותו הוא כל כך מחפש…
תראי מה הוספת בסוף שאלתך:
"ובכלל- איך הכי נכון הלאה לטפח את הקשר כדי שבאמת תתפתח אהבה, אחווה, שלום ורעות?"
את באמצע לשאול על איך עוברים את הפגישות בקלות בלי מתחים וחששות ואת מרגישה בנוח לשאול מה השלב הבא אחרי החתונה. אין לי בעיה אם זה בכלל… אבל זה נראה לי כאילו את כל כך עסוקה במתח הזה של "הציפייה לעתיד". כבר לא משנה לך איך השאלה נראית מעורבבת עם שני עולמות (עתידיים) "רק תרגיעו לי את המתח העצום שלי…" הלא הוא המתח שנובע מהחשש מהציפיות שלך בעצמך.
האם זו לא חרדת ציפייה?
במידה וזה אכן כך אצלך,
אז הבעיה היא שכשת עסוקה בלמצוא את הגנב הדמיוני את לא יכולה להנות מכך שעכשיו אין אור בחדר ואת יכולה להירדם בקלות! כי מה שהמוח שלך רואה זה רק את קצה הדלת שממש נראה כמו הגנב.
אני יודע שהמשל "קצת" מוגזם, אבל מי שיש לו חרדת ציפייה זה לא כזה מוגזם. הוא עסוק בחשש ומוצא (כמעט) תמיד את החשש שלו! וכשהוא מוצא את החשש שלו, לך תסביר לו – הלא הוא מצא את הזהב הגנוב.
הפתרון
- להכיר בחרדת ציפייה שלך – וזו לא בעיה נפשית כלל!
- ברגע שתרגיעי את עצמך לא להיות חרדה ועסוקה כל הזמן בציפייה שלא יבואו התסמינים אותם את מחפשת שלא יהיו בחתן שלך, אז הראש שלך יהיה פנוי לראות את התמונה המלאה והאמיתית.
לגלות עוד מהאתר הרב יעקב שקולניק - יועץ נישואין
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
3 Responses
תודה רבה רבה על התשובה
קראתי אותה וזה כל כך נכון!!!! זה באמת מה שהיה, בדיוק כמו בתאור שתארת.
התשובה החייתה אותי.
ישר כח אמיתי, ותזכו למצוות!
תודה על התגובה.
פשוט כיף לי! 🙂
אני רוצה לשתף על תרגיל קצת מתוחכם לתועלת,- שהשתמשתי עם המאמר המדהים הנ"ל למסר עקיף מסויים…
הקדמה קצרה בס"ד הזוגיות די טובה
אבל במבט שלי…
אשתי "מוצאת"… הרבה מאד דברים מה אני לא הולך לקראתה -הרבה מאד פעמים בחיים -ואני דן אותה לכף זכות כי היא גדלה בבית מאד מאד ביקורתי…
ווהיא אומרת לי המון פעמים שדרים מאד ביקורתיים ומאשימים…
כי גם לא הצעתי מעצמי רצון לטייל ..
וגם לא התקשרת בצהריים וכו' וכו'[רק פעם אחת ואם היה לך איכפת ממני היית מתקשר יותר…]
לכן כביכול אני "מועך" אותה…ודורך עליה…
ובאמת אני רואה שהיא באמת מרגישה סבל ובדידות וחסר באהבה ובמחמאות
למרות שאני מתאמץ מאד בעניין
אבל כימדומני שהמבט של עלי מאד דומה למאמר שנכתב כאן
למרות שהדוגמאות שונים לחלוטין, אבל זה נובע מאותו מכנה משותף פנימי ועמוק
של מבט קודם שנמצא עמוק במח ובלב-"" בעלי לא איכפת לו ממני"""או בדיקה וחשש מתמיד אולי בעלי לא איכפת לו ממני…
ואח"כ מוצאים את הפרטים שמתגלה חוסר איכפתיות
[במקום לראות מה כן טוב ויש הרבה מאד…. וגם את השכחה לפרש כשכחה ולא כאכזריות במזיד…]
ואז במבט שלה היא סובלת מאד .נפלתי עם מישהו לא איכפתי!! ובלב מתעצם אצלה חוויה עמוקה של בדידות…
ולכן הדפסתי את הדף על הפרשנות העמוקה של "החרדת ציפייה"
ונתתי לאשתי לקרא את זה
וההלם שלי היה שהיא מיד הרגישה בכונתי …
והיא אומרת אני יודעת מה אתה רוצה!!
בהתחלה ניסיתי להיתמם..שאני לא יודע מה את מתכוונת…
אבל היא התעקשה שלא לומר מה הפרשנות שלה ומה היא חווה –
וביקשה שאני יגיד ..
ואז בכנות שיתפתי את הפרשנות שלי על המבט שלה העמוק עלי
שאני לא טוב אליה!!!!! -[ הבעתי כאב ולא האשמתי אותה…]
והיא מוצאת אח"כ הוכחות וחיזוקים מפרורים קטנים של חוסר אכפתיות
– אשתף בכנות שלמרות שידעתי שהדברים קצת יכאבו לה אבל בכנות חשבתי שהמודעות הזאת היא לטובת שנינו…לטווח הארוך
והיא באמת קיבלה את הדו שיח בהבנה
ואני יכול לשער שזה עשה לה סדק קטן בתפיסה הפנימית…
אשמח לתגובות הערות והארות האם נהגתי נכון?ו
וכן לישמוע עצות ומבטים נוספים בעניין.
תודה מראש