שלום וברכה!
רציתי להתייעץ:
בבית שלנו כמעט שאין לנו זמן לדבר, רק חצי שעה, מאוחר בלילה, ואז בעלי עייף,
באפן כללי בעלי אינו מעדיף לשתף אותי בעולמו הפנימי: חוויות מההווה או מהעבר, רגשות, מחשבות, רק מעט ממש.
הכי הרבה שומעים בבית בזמנים של תוך כדי פעילות, סדר, התארגנות ליציאה וכדו' – המון המון ביקורת!!
גם אני מכירה את עצמי כטיפוס ביקורתי מאוד על עצמי ועל הסביבה, שנים רבות מאז החתונה שמרתי את מחשבות הביקורת שלי בתוכי, ולא אמרתי לבעלי או לילדים, רק חשבתי, ובעלי ביקש ממני הרבה פעמים שאספר לו מה אני חושבת, ושאם איני מספרת – נוצר ריחוק, כך שהיום אני מספרת ואני מרגישה ריחוק גדול בעקבות הביקורת שלי.
איך אפשר להוריד את מחשבות ורגשות הביקורת שלי על עצמי והסביבה?
ואיך אפשר לגרום לבעלי להיפתח ולספר לי מחוויות ורגשותיו?
תודה מיוחדת על העלונים והחוברות שקניתי מכם – הם בהחלט עוזרים בתובנות ובמעשים!
המון הצלחה וסייעתא דשמיא בכל!!
א.
שלום ותודה על השאלה!
שאלה ממש עמוקה ולא פשוטה לתשובה במסגרת הזאת.
בכל זאת אנסה לתת מענה כלשהו.
בבית שלנו אין זמן לדבר
"בבית שלנו אין זמן לדבר" זה משפט שאני אוהב להתעצבן ממנו… כי גם בבית שלי ושל כמעט כל מי שאני מכיר בתחילת יעוץ זה כך. אנחנו עסוקים במשפחה, בלימוד, בעבודה, בשיעורי בית… ועוד…
אני לא מקבל את המשפט "אין לנו זמן לדבר".
אם אין לכם זמן לעצמכם – אז אל תבואו עם זה כנושא כי אף אחד לא יבוא לעשות לכם כביסות כדי שיהיה לכם עוד 10 דקות לדבר…
אם אין לכם זמן לדבר – ביום חול אני מבין, אבל מה קורה בשבתות? אני יודע; "אנחנו ישנים, זה הזמן, לא?!"
אני מוכן שתגידי שקשה לכם לדבר בצורה נעימה וטובה ביחד ולכן אתם לא מוצאים לזה זמן. אני לא מכיר זוג שממש כיף לו לדבר והם נהנים לשוחח, אבל הם פשוט לא מגיעים לזה כבר שנה…
אם אין לכם זמן לדבר – אבל יש לכם זמן לכל דבר אחר. אז הנוסח הוא: "לכל הדברים החשובים לנו יותר מהזוגיות שלנו אנחנו מוצאים זמן – למעט שיחות שזה באמת הרבה פחות חשוב לנו". אם המשפט הזה מקומם אותך- אני יכול להאמין לך. אבל אל תגידי שאין זמן לדבר. תגידי שלא חשבת שזה באמת הכי חשוב ובאמת צריך לפנות לזה זמן יותר מלדברים אחרים כמו עוד רבע שעה עם הילדים או עם כביסות וגיהוצים. מה העניין לגהץ, אם אין שם זוג לגהץ לו? עדיף שיהיה קודם זוג ואז לפזר מלמעלה את הגיהוצים…
כמובן שכתבתי בציניות והגזמות אבל זו האמת. אין זמן זה לא משהו שמעניין אותי כיועץ. אין חשק לדבר ואין יכולת זה מה שמעניין.
תזכרי ותזכרו, אין זמן זה אומר שלא ייצרתם זמן לדבר. הבחירה בידיכם ובאחריותכם לייצר זמן. מה תוצאת השיחה זו כבר שאלה אחרת.
בעלי אינו מעדיף לשתף אותי בעולמו הפנימי
אני מניח שזה רחב יותר ממה שאת כותבת. אבל אנסה לתת מענה חלקי. אני רק רוצה להזכיר לך שבעלך שייך למין ולגזע שנקרא: גבר. המין הזה בבעלי החיים הוא פחות בקטע של "שיתופים". המין הזה לא תמיד רואה לנכון לשתף סתם כך. המין הזה אומר "בשביל מה?"
כאמור אני מבין שיש אצלכם הפרעה רצינית מאוד בתקשורת ושכדאי לקדם את הזוגיות שלכם במסגרת יעוץ. אבל לפחות אל תצפי ממנו לרמה שאישה משתפת. אצל אישה שיתוף זה כמו שיש "יום ראשון". אצל גבר "שיתוף" זה כמו שנה מעוברת מבחינת היחסיות…
הביקורת של בעלך
כשבעלך מבקר אותך. אל תצדיקי את עצמך. ובשלב הראשון גם אל תגידי לו שאת חושבת הפוך או שהוא טועה. מה שתעשי- תגידי לו בצורה יפה שרק תשקף לו את עצמו ותיתן לו הרגשה שאת הבנת את הביקורת שלו.
פשוט תגידי לו: "ככה אתה חושב? שאני…" או "אני מבינה שאתה חושב ש…" – שאני אישה לא טובה שמזניחה את הבית. ואז הוא יפסיק את הביקורת כי היא נקלטה.
ברוב המקרים זה יעודד אותו לשאול; "רגע את לא חושבת ככה?"
ואז תוכלי להביע את דעתך בנקל ובכבוד… וגם כשהוא יתעשת בהמשך זה ייצר לו תחושה של אישה אצילית, שהוא "הרע" מבקר אותה והיא מקבלת את זה וכבדת אותו עד כדי כך וזה יגרום לו במשך הזמן להעריך אותך מאוד.
שורה תחתונה: גם תגידי את דעתך כי הוא יתעניין. גם הוויכוח יפסק מהר. גם הוא יעריך את זה שאת אישה טובה.
לא הכל יקרה תמיד. ולא תמיד תראי הכל. אבל הוויטמינים יכנסו למערכת…
(אין כאן כוונה שהאישה תשתוק ותוותר. הכוונה שתקשיב תחילה ותקבל את ההזדמנות על מגש של כסף ובכבוד הראוי)
הביקורת שלך על בעלך
צריך לדעת איך לומר ביקורת.
אם תגידי את הביקורת בצורה נכונה. יהיה לבעלך קל יותר לדבר על דברים מבלי לחשוש מלהיפגע מהביקורת שלך. אם הוא מקבל ממך ביקורת לעיתים קרובות, אז לדעתו שווה לדבר איתך פחות כדי "לחטוף" פחות…
אם תדעי ותצליחי להשיג את מה שאת צריכה בלי ביקורת עם הזמן זה יתן לו תחושה שכשהוא חושף את עצמו לא קורים לו נזקים. זה יכול לעודד אותו להיותי יותר משוחרר ולדבר יותר. זה לוקח כמובן זמן.
ביקורת שלא נשמעת ויוצרת אנטי, היא מיותרת.
כשיש לך ביקורת – זה אומר משהו מפריע לי וצריך לסדר את ההפרעה הזו. את צריכה לחשוב "איך אני מסדרת את ההפרעה". זה הנושא. הצורה של הביקורת שלך היום לא עוזרת לך לפתור את ההפרעה!
אתן לך דוגמה לצורת ביקורת שיכולה לסדר הפרעה מבלי לסבך אותך בצרות נוספות בעקבות הביקורת:
דברי על עצמך!
בסגנון הזה "חיים, כשאומרים לי שאני לא יודעת לסדר את הבית או להתארגן לנסיעה, אני נפגעת מאוד ומרגישה….." כך את פשוט מספרת מה קורה לך כשמישהו לא דווקא בעלך – עושה \אומר לך משהו. זה מוריד אותו מהאשמה וההורדת ידיים.
אם תגידי לו "חיים, אתה כזה בעל פוגע, אתה כל היום אומר לי שאני לא יודעת זה ולא יודעת זה… ופוגע בי שוב ושוב באכזריות נוראית" – את ההמשך אנחנו כבר מבינים בלי עזרה נוספת… הוא ירגיש שזה אישי נגדו. ויתחילו הוכחות והתנצחויות הדדיות.
כשאת מדברת על עצמך. זה כמו לראות מישהו בצד הדרך שצועק איי. כשאת מדברת על מה שכואב לך, זה כמו שבעל בלי כוונה דורך על הרגל של אשתו והיא צועקת איי – הוא מבין שכואב לה. הוא לא מתנגד ואומר – "מזת'ומרת שאת מאשימה אותי".
לעיתים תוכלי לומר לו על משהו פוגע: "איי"…
לדבר על הכאב שלך – זה כמו לצעוק "איי כאב לי".
בהצלחה!
יעקב
לגלות עוד מהאתר הרב יעקב שקולניק - יועץ נישואין
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
