שלום,
חינוך ילדים-
הצעת שתענה לי בחינוך…
כמובן רק אם מתאים לך…. גם אם לא תגיב זה בסדר גמור.
תודה מראש!
שאלה number one – 😊
דבר בסיסי- משמעת.
אי אפשר בלי משמעת! בשביל שבית יתפקד נורמלי ויהיה כיף להורים ולילדים, אנחנו רוצים שיהיה מצב שאבא ואמא אומרים משהו והילדים מבצעים!! זה חלום גדול מידי?
איך יוצרים משמעת פשוטו כמשמעו (המשמעת אצלנו במצב לא גרוע ובהרבה תחומים היא טובה מאוד, אך עדיין יש נישות עם חוסר בזה וזה קשה לנו)
דוג' פשוטה- אומרים לילד בן 5 לבא להתקלח והוא לא בא, כמובן שאם נגיד כמה פעמים ונכעס וכו' הוא יבא,
אך איך עושים שיבא על הפעם הראשונה שאומרים לו?
אנחנו יודעים על כך שצריך להאמין שהילד ישמע ויבצע-אמון
יודעים שצריך להיות לנו ברור שזה מה שאנחנו רוצים ממנו
יודעים שצריך לבקש בצורה נעימה וסמכותית
יודעים שצריך בכללות שההורים יהיו סמכות
ומשתדלים ליישם….
אנחנו לא אוהבים לתת פרס על כל פעולה שהילד עושה,
ומעדיפים מאוד להימנע מתוצאה (עונש) לאי משמעת, מה גם שדי קשה למצא תוצאה (עונש) מתאים לגיל.
כמובן לא אוהבים לתת סטירה או משהו כזה …
השאלה מה כן?
איך מגיעים למצב שהילד שומע?
האם אין ברירה וצריך להשתמש באחד הדברים האלה?
תודה!
צ. כפי שאמרתי לך אני לא יועץ חינוכי… ואני עונה כחבר וידיד המשפחה…
ואחרי שהסתייגתי… הנה תשובתי בקצרה:
אבא ואמא אומרים משהו והילדים מבצעים!! זה חלום גדול מידי?
לא. זה ממש לא חלום גדול מידי.
זה מצריך:
- עקביות
- חזית אחידה
- שימוש דל בנחרצות
עקביות:
כל פעם (בעקביות מוחלטת) שהוא לא בא על הפעם הראשונה – באופן עקבי ולא מתפשר תהיה תגובה. לא לקרוא לו שוב.
אחרי שקראתם לו והוא לא בא בפרק זמן הראוי. תהיה תגובה. למשל, באים ותופסים אותו ביד בצורה שהוא מבין שרציניים איתו ומושכים אותו בכח למקלחת, בדרך למטרה אומרים לו "אמא לא אומרת לך יותר פעמיים, זה מובן לך?"
לא להגיד לי שאפשר גם בדרך טובה. כי אני כבר יודע את זה…
הדרך הטובה תיכנס כבונוס והפתעה. אם למשל הוא קלט את המסר ויומיים אחר כך הגיע על הפעם הראשונה – הוא יקבל פידבק רציני בשבילו – עכשיו בגלל שהתנהגת טוב, אתה מקבל משהו לא שיגרתי או נשאר ער קצת יותר מאוחר.
ההתנחמדות של אם תבוא על הפעם הראשונה תקבל משהו. או נבקש ממנו בצורה שהוא חלק וכדו' זה דברים שיש להם מקום כשיטה וטריק אבל זה לא תמיד מועיל כמשמעת עקבית. כי לפעמים יותר שווה לו לא לשמוע. עובדה!
צריך לראות איך בא שלנו בשמים מחנך אותנו, ובקצרה זה נראה בערך כך: יש שכר והטבות יש אב לבנו, ויש גם "מקל" אם לא תתנהג יפה. בדרך כלל לא מבטיחים לנו שאם נכבד את השם אז נקבל משהו ואם לא נכבד אז רק הפסדנו את ההטבה… אנחנו כבני אדם יש לנו יצרים חזקים ואנחנו צריכים את האיזון של המשמעת אבל אם נרגיש שזה רק משמעת ויראת שמים אזי ש"סופו של העובד רק מיראה ולא מאהבה שהוא מבעט והולך לו (ספורנו).
משמעת על הפעם הראשונה צריך. לא לוותר על משמעת לטובת שיטה שמורכבת מ ג'לי של מצפון ורגשות אשמה.
המסר:
משמעת זה "אתה תשמע. נקודה." זה לא ממש מעניין אותנו מה הביזנס שתרוויח מלשמוע לנו. אבל בסוף הוא ירגיש שאנחנו אוהבים אותו ורק ירוויח מהסדר ומההטבות שיקבל פה ושם כאיזון למשמעת ולמסדר "על הפעם הראשונה". אנחנו לא נוותר לך בחיים. אולי עוד שנה בבין הזמנים… אין לך מה לנסות! זה המסר.
זה מוריד לו את האופציה לחשוב משהו אחר.
ובמשך החיים והשנים המשמעת הזו תמשך ותקבל צבעים של כיבוד הורים, מידות טובות וכהנה וכהנה רעיונות כיד המלך. בצורה כזו במשך הזמן יתקבע לו המסר: ההורים טובים אלי, מפרגנים לי, מחנכים אותי לדרך הישרה, אבל גם בבית צריך סדר וככה זה הולך!
מי שמרוויח מזה בסוף זה הוא וכל המשפחה. איזה ילד רוצה שהמקלחת תהיה תמיד קשורה אצלו למשהו לא נעים שמגיע בצעקות ותחנונים וויכוחים אם כן ירחמו עליו היום או לא. עדיף לכל אחד מאיתנו שיכניסו אותנו למסלול כילדים ולא יהיה לנו עליות וירידות רגשיות מול ההורים.
חזית אחידה
חזית אחידה פירושה בקצרה שני ההורים מעבירים את אותו מסר לילד.
למשל במקרה הזה. שהילד יבין ששני ההורים מפוקסים עליו. אמא אמרה בוא להתרחץ אז גם האבא במידה והוא בשטח – יראה לו שדעתו הוא כמו של אימא ושעליו לשמוע על הפעם הראשונה.
אם למשל האבא נותן לילד הרגשה שהוא יכול המשיך לשחק מול האף שלו למרות שאימא קראה לו להתרחץ, הילד מבין שזה לא קריטי לבוא מיד. עובדה שאבא לא חושב כמו אימא. אז שווה לו לנסות מחר להזניח את קריאתה של האמא שוב כי הרי זה לא נתפס אתמול כחשוב.
לעומת זאת כששני ההורים ניצבים מולו הוא מרגיש שזה קיר שעומד מולו.
חזית אחידה של שני ההורים לאורך זמן – מרגילה את הילד למשמעת עיקבית גם כשאחד ההורים לא בשטח. כי הילד מבין ונכנס לו לראש שכל פעם שהוא מתעסק עם אמא הוא בעצם מתעסק גם עם האבא. גם בגלל שפעם אחר פעם הוא רואה ששניהם סבורים אותו דבר ואין כאן מקום לפרצה. בשביל מה לנסות להתעמת עם שני ההורים זה מידי מורכב. וגם הוא לוקח בחשבון בתת מודע שיתכן שאמא תספר לאבא כשהוא יחזור והוא מבין שאבא לא יוותר לו (כי כשהאבא ישמע הוא יגיב בגלל שהוא רוצה לשדר לו שהחזית נגדו אחיד).
שימוש דל בנחרצות
נכון שזה משטר מסוים להיות עקבי ונחרץ פעם אחר פעם.
זה בסדר גמור.
אבל צריך להיות חכם ולהשתמש בנחרצות רק בצמתים שזה נצרך. (ולא להתלבט "אולי זה לא ממש נצרך" לא!)
אם אתה אומר לילד שלך "לא." אל תוותר על זה לעולם. אם אתה אומר לו "אתה בא על הפעם הראשונה" – אל תוותר לו על זה. אבל תתקמצן על המשמעת. תגיד "לא" כשזה מתבקש. אם זה לא קריטי אל תהיה נחרץ. תגיד "עדיף שלא" כך לא תצטרך לאכוף את המילה הברורה שאמרת. אם דיברת בהחלטיות תעמוד על זה. שהוא יידע שמילה זו מילה. אבל אם מהבוקר עד הערב אתה מדבר בנחרצות זה כבר יהיה מוגזם להחיל משמעת על כל נשימה ונשימה.
אבל אני מכיר אתכם מעולה… וזה בסר גמור בוודאי כהתחלה שחסרה משמעת על שתיים שלוש נושאים ביום. כי צריך להכניס סדר אולי בכמה זוויות כעזרה ראשונה וכניסה לזירת המשמעת.
אבל אחרי שצוברים הבנות של משמעת עם הילדים, חלק דברים של משמעת שעבדתם עליהם בעבר, נהפכים למהרגל וסטנדרט מסוים ואז החוויה של משמעת שעומדים על המילה לא מורגשת כי העבר כבר יהיה מאחור ויהיה רק נושא אחד או שתיים בכל שבוע.
מי שפועל על בסיס מה שכתבתי כאן. בטווח הארוך הוא והילדים שלו לא ירגישו שהם ממש מתעסקים במשמעת וסדר ועמידה על הדברים בצורה מוגזמת.
לעומת זאת מי שמתחיל להכניס סדר ומשמעת כן ירגיש בכך. גם הוא וגם ילדיו. אבל אין בכך כל רע.
אבל יש הרבה רע בחוסר משמעת! יש בזה הרבה פגיעה בבני זוג! וגם בילדים עצמם. וכשבני הזוג נפגעים \ מתווכחים על חוסר המשמעת, מי שבסוף פסיד חוץ מהזוג, הם הילדים!
סיכום
לגבי מה שצריך להכניס סדר ומשמעת - אל תהססו, ותהיו עקביים ותעמדו על המילה שלכם!בכל מה שפחות חשוב לכם ככלל או פחות חשוב לכם לחיים רגועים וזורמים בבית: אל תהיו נחרצים וחד משמעיים - אחרת תצטרכו לאכוף את "המילה" והרצינות שלכם מול הילדים.חזית אחידה של ההורים מול הילד - חובה למשמעת! הילד צריך להבין שבסוף ההורים ביחד כלפי ההחלטות שלהם בבית (וגם כשהם לא באמת חושבים אותו דבר, מולו צריך לשחק את זה כמשהו אחיד ואח"כ ליישב את זה ביניכם).אל תבהלו מהדרמה והקיצוניות שתהיה בשבוע שבועיים הראשונים. אחר כך זה יהפך למוסכמה טבעית.טבלו את המשמעת פה ושם בדבש ורווחים. אבל בשום אופן לא בצורה שזה כפיצוי על המצפון שלכם או על הקושי שלהם עם המשמעת.
3 Responses
האם אתה מטפל גם במקרים מאתגרים
רק לאחרונה נכספתי לכל התוכן הזה, ואני קוראת אותו המון! ומודה להקב"ה שזימן לי זאת!
נהנתי מאד!! מהתשובה: "מה שכולם חייבים לדעת על משמעת" ולוקחת לתשומת ליבי, (במיוחד ששלושת ילדי קטנים – הגדול בן 3 – ואני חושבת שההתחלה הכי קריטית וקלה ליישום וקבלה בכל ענין, בעיקר במשמעת!)
רציתי לשאול שאלה שמאד מענינת אותי בתקופה האחרונה,
ילדי ב"ה מאד ממושמעים, (שוב, הם קטנים ..) אבל אני מרגישה שזה מרגיל ומחנך אותם לתחרותיות, ואני אסביר: אני חושבת שהם פועלים רק כדי להצליח ולהיות ההראשונים! הכי טובים! הכי מצליחים, הכי והכי.. ואני אתן דוגמא: כשהם צריכים ללכת לישון אני אומרת להם "נראה מי הראשון שרץ למיטה" ושניהם טסים למיטה, ואני צועקת להם בהתלהבות "יופי, פלוני הראשון, כל הכבוד!!!" וכך כל יום, ואני נותנת לכל אחד אפשרות של להפסיד… והם לומדים להפסיד בכבוד,
בהתחלה הייתי אומרת כשהשני היה קצת ממורמר: "לא נורא, מחר אתה תשיג ותהיה הראשון" ובזה זה נגמר, והכל הסתדר.
השאלה שלי : האם זה טוב לחנך לתחרותיות???
אם כן, במה זה טוב? ואם לא, מה ניתן לעשות ולשנות?
מחכה מאד מאד לתשובה
תודה רבה!!
יישר כח על הכל!
ש. א.
לכאורה כעידוד זה טוב
אבל לא כבסיס
כלומר שיהיה מספיק (לא יודע כמה) פעמים
שהמשמעת על בסיס משמעת
כי אמא אמרה
אני חושב שהתחרות וכל הקונצים הקיימים הם תמריץ מצוין
אישית אני מנסה לבצע את ה"משמעת" ה'קרה'
יותר בפעמים שזה קל לילד (מצב רוח, תנאים)
וב'תמריצים' כשזה יותר קשה, ובהזדמנויות שונות
גם את ה"משמעת" לא צריך לבצע בדרמה רק פעמים בודדות
כדי שיהיה ערך למילה של אמא בכל מצב
חוץ ממתי שצריך או שמפרגנים תמריץ
לבחירתכם..
זה דומה גם למה שכתב הרב שקולניק