הבעיה: נולדו ילדים…
כשנולד ילד ראשון אצל הרבה זוגות זה גורם לפיצוץ ולשינוי מבנה הזוגיות. עד היום היינו שניים וזהו. למדנו להכיר אחד את השני (יש כאלה שגם בשלב הזה הייתה תקלה) והיה סטטוס קוו ברור.
פתאום נולד לו ילד. ייצור קטן שגורם להרבה שינוים.
האמא:
בשוק מרמת הקשר שיכולה להיות לה עם ייצור כה קטנטן.
בהלם מהיכולות שלא ידעה שיש לה.
בהלם מהאחריות שנפלה עליה. הוא חיי אך ורק בגללה אם היא תאכיל ותדאג זה יתקיים אם לא כמעט ולא…
לפעמים היא לא מאמינה כמה אנוכית היא יכולה להיות בעבורו.
הגוף שלה משתנה.
המוח שלה משתנה וחוזר לעצמו אחרי חצי שנה. ויש גם דברים במוח בלתי הפיכים קוראים לזה להיות אמא!
האבא:
יושב בצד ורואה את כל ההלם הזה. רואה איך אשתו נסחפה ונעלמה לו.
לא מזמן היא הייתה אתו יותר.
היה לה יותר כח אליו. עכשיו הכל מתחלק במשפחה…
פתאום אשתו עייפה מאוד ולא ישנה מספיק.
בקיצור לקחו לו את האישה
ולפעמים הוא מרגיש שגם הילד לא שלו והוא בהנהלה מלאה של אשתו המומחית לתינוקות…
בקיצור בלגן בתא המשפחתי!
איך עוברים את זה נכון? ומה הנקודות שאפשר לתקן בהקשר הזה גם אחרי שנים?
לפני הלידה.
דבר ראשון הקשר שלפני הלידה מאוד חשוב לאחרי. כשהקשר טוב לפני אתה לא מלכלך שולחן שהיה כבר מלוכלך. זו שכבה חדשה על שולחן נקי. רק צריך לנער ולעשות התאמות.
להכניס את הבעל לענייני האבהות.
לתת לו להרגיש שהוא אבא ויודע ויכול לטפל בייצור הזעיר. לפעמים אשה יכולה לתפוס את הבמה (ובצדק מסוים) כי היא מבינה יותר ומנהלת את העניינים ומרגישה יותר אחריות ורגשות כלפי הייצור הקטן…
אבל בחיי הנישואים צריך לדעת שלפעמים אם הילד יפסיד קצת נוחות הוא בסוף ירוויח אבא.
לפעמים זה טוב שהמים באמבטיה יהיו פושרים, אבל האבא יהיה מעורב ויחוש שהוא אבא של תינוק!
צריך לאפשר לו להביע דעה גם במחיר של טעות באיזה בגד ללבוש. אני מבין שזה גורם לחלק מהנשים להתקומם, אבל יותר מקומם שהבעל מרגיש מרוחק מהאירוע והוא מתרחק עוד יותר בגלל שמרחיקים אותו. אני בטוח שבסופו של דבר זה יותר טוב לילד לאבא ולאמא!
להקדיש זמן רק לשניכם.
תקדישו זמן רק לשניכם גם אם זה יהיה פחות נוח לילד הוא בליבו יודה לכם אם יידע שזה מה שהיה טוב לכם. יהיו לכם כוחות מחודשים אחר כך בשבילו ותשמרו את המבנה המשפחתי. כך האבא לא ירגיש שגנבו לו את אשתו. הנה יש לו את אשתו כבעבר ולא "קרה כלום"…
האמא חייבת פסק זמן.
אישה חייבת לקבל /לקחת (עדיף לקבל) פסק זמן מהטיפול השוטף ולו לכמה שעות.
יהיה טוב אם הבעל ייקח על עצמו את כל הטיפול מידי פעם באופן מוחלט שהיא לא תרגיש שום אחריות באותם שעות. שהיא תוכל לישון ולעשות ככל העולה על רוחה באותם שעות בלי לחשוש שהינוקא יתחיל לבכות ולרצות לאכול ולהחליף טיטול ולקחת לרופא ולהשים משחה בפה מהפטרייה שצצה בעקבות המוצץ שנפל שלשום.
האישה
צריכה להראות לבעלה ולהדגיש לו כמה שהוא מרכזי בחייה יותר מהתינוק. תגידי לו את זה ותראי לו שהוא חשוב לך. כי אני מבטיח לך שהוא עסוק בשאלה "מעניין מי מעניין אותה יותר אני או הילדים?" – זה נכון גם אם התינוק שלכם כבר בן 13…
לגלות עוד מהאתר הרב יעקב שקולניק - יועץ נישואין
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
3 Responses
אני לא כל כך אוהב את האבהות במובן אנשי כמו אמבטיות וכו
האם זה חובה
או שזה המלצה . ולמי ?
זה כל כך נכון הקטע של פסק זמן מהטיפול בתינוק!
לפעמים נשים פשוט איבדו את עצמם ,ברגע שיתנו להם טיפה של מנוחה הם פשוט יחזרו לעצמם
מאמר כל כך יפה וצודק!
אהבתי את הגישה נכונה ואמיתית
תודה על העלון הזה הוא פשוט מחייה אותי כל פעם מחדש