שלום לכבוד הרב
אני מנויה לקבלת העלון,
מחכימה ומקבלת תובנות חדשות בכל פעם.
העובדה שהתשובות מחולקות למספרים
מסדרת אותם בראש בצורה לוגית
וכך נעים לקרוא ולהפנים את המסרים.
יישר כוח!
רציתי לשאול לגבי בעלי, לקראת בין הזמנים הבעל"ט.
בעלי לומד ברצינות רבה כשהוא בכולל.
חוץ מזה, כשהוא בבית בכל הזדמנות שהיא בערב/ בשבת/ בחגים/ בבין הזמנים
הוא לא נוגע בלימוד.
בבית הילדים אף פעם לא רואים אותו לומד.
וגם יכול להיות מצב שעובר בין הזמנים של שלושה שבועות- בקיץ,
או ארבעה שבועות- פסח, והוא לא נגע בספרים.
הוא לומד בכולל הלכה. – וזו עוד שאלה.
כל פעם שאני מציעה לו לשבת ללמוד -למשל עכשיו,
בתקופה שלפני הבחינה,הוא "דווקא" לא ילמד, כי הצעתי לו. (גם אם לא הצעתי לו…)
לדוגמא, יום אחד אמר לי שאם הבית יהיה יותר מסודר אולי תהיה לו יותר פניות ללמוד,
אז יום למחרת דאגתי שהבית יהיה נוצץ.
ואז בערב כשהצעתי לו בצורה לא מחייבת אם הוא רוצה לשבת קצת ללמוד,
הוא הביע מורת רוח מעצם ההצעה, וכאילו משדר "בגלל שהצעת אני לא לומד".
למרות שגם אם לא הייתי מציעה הוא לא היה לומד…
אציין שבכולל עצמו הוא מעיר את הכולל, לומד בריתחא ממש ומשרה אווירת לימוד חזקה.
הוא בנ"א רציני, מוסר שיעורים בערבים כמה פעמים בשבוע ומכין נערים לבר מצווה.
האם לא להציע לו ללמוד (מה שנראה באמת כלא יעיל)?
אין לי בעיה לדבר איתו על כך (כמו על כל דבר).
להשלים עם זה? תקין? מה עושים?
אשמח לעצה.
תודה מראש.
י.
שלום גב' י.
יתכן שיש לזה תשובות יותר מוצלחות ורוחניות ממה שאני אענה.
ראשית תתפללי.
שנית, אל תציעי לו את זה לעולם!
אם זה יבוא ממנו לדבר על זה, אז תדברי חופשי.
אני חושב שהילדים סופגים מהאבא את האווירה (כמובן שיותר מוצלח שגם רואים בשטח לימוד)
אבל יש מסרים של יראת שמים שמועברים מבן תורה גם בין השורות. רואים מה חשוב לאבא!
אני חושב שאם לא תדברי על זה והפוך תחזקי אותו שהוא מוצלח וצדיק ואיזה שטייגען הוא עושה בכל ימות השנה זה יכול לגרום לו לדבר איתך על זה מעצמו.
כשאת מדברת על זה זה עושה לו תגובה הפוכה ואת רואה שזה לא משיג שום דבר.
אז אולי השקט כן ישיג.
אולי אם הוא יראה שאין לך ביקורות\דרישות\ציפיות והוא ירגיש שהוא מוצלח ומושלם גם כך. אולי אז הוא יגיד לעצמו "מה איכפת לי לדבר על זה, זה גם מפריע לי והיא בין כה מכבדת ומעריכה אותי".
אבל אל תעשי את הדברים מתוך ציפייה לשינוי
אלא מתוך דרך שאת מאמינה בה שיעזור רק תפילות ולא לחפור לו (ממבטו) על זה.
בהצלחה!
וחג שמח!
יעקב שקולניק
לגלות עוד מהאתר הרב יעקב שקולניק - יועץ נישואין
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
19 Responses
לגב' י' היקרה,
אני נשואה מעל 26 שנים ואפילו פעם אחת לא הצעתי לבעלי שילך ללמוד.
הלימוד שלו הוא בינו לבין בוראו ואני לא מתערבת בזה.
אני מבינה כמה זה כואב שאת לא רואה אותו לומד, אבל זה לא המקום של האשה להעיר על זה.
האשה צריכה לאפשר לבעלה ללמוד וליצור מצב שיהיה לו נוח ללמוד אבל מעבר לזה, זה כבר לא העסק שלה.
תודי לה' שיש לך כזה בעל מתמיד במשך הזמן ותתפללי שהילדים שלך ירגישו שלימוד תורה חשוב לו.
וזהו. תני לו להחליט מתי וכמה הוא רוצה ללמוד.
בהצלחה.
סליחה אם אני כותבת בחריפות אבל הרגשתי צורך להגיב. הלימוד של הבעל זה ממש, אבל ממש לא העסק של האישה!!! התפקיד של האישה זה לא להיות המשגיח הרוחני של בעלה. הוא בוגר ואמור לטפל בעצמו. זה ממש לא בסדר. ואם היא סידרה את כל הבית כדי שהוא יישב וילמד, זה עוד יותר גרוע. היא בעצם משדרת לו שסתם כך היא ממש לא תטרח לסדר בשביל שיהיה לו ולכולם יותר נעים בבית, אלא רק אם הוא ילמד. אז היא בעצם משדרת לו שהוא רק שווה בזכות הלימוד. זה מזעזע! הבעלים שלנו שווים בזכות מה שהם. בזכות המידות שלהם והאישיות. אם בעל מאחר לקום, או לא משנה מה עושה שלא בדיוק עומד ברף הציפיות של הוד מעלתינו, אנחנו אלו שצריכות לעשות את השינוי ולהבין שזה ממש לא התפקיד שלנו. התפקיד המרכזי של האישה זה להיות אישה טובה, מכבדת, ומונעת מן החטא, וזהו. בהחלט לא להתחיל לדחוף את האף ברוחניות שלה. זה לא מכבד, ומאוד מזיק. זה משדר זלזול חמור, כאילו הוא בחור בן 13 שצריך משגיח שיעמוד לו על הראש ויזכיר לו מה חובתו בעולמו. כשהיא תעלה לשמים לא ישאלו אותה אפ היא וידאה שבעלה קם לתפילות בזמן או למד כנדרש. ישאלו אותה אם היא כיבדה אותו, בישלה לו ארוחות, והשתדלה שיהיה לו בית נחמד לחיות בו.
נראה לי שבדור שנשים מפרנסות כדי שהבעל ילמד, קצת התבלבלנו בתפקידים שלנו.
הלימוד, גם מהבית, כמובן חשוב מאוד.
אולם טבע הגבר שכאשר הוא מרגיש בביקורת שמכוונת כלפיו – הוא ננעל.
(זה לא מה שנכון, אבל זה טבעו… עליו כמובן לעבוד על זה).
חבל שיינעל ויאבד את הטעם שכן קיים עבורו בלימוד.
והאמת שכל אחד כאשר לוקחים לו את השגרה מתבלבל מעט, כל בין הזמנים או 'חופש' – ככלות הכל הוא קצת אוורור. אל תמנעי ממנו אותו, גם אם זה לא הכי נכון.
חזקו ואמצו!
אהבתי מאד את התגובה של @סתם זקנה
ממש נכון
גם אני ככה חושבת
שמעתי בשם איזה רב שהילדים קולטים 90%(אם אני לא טועה) מהשדרים שלנו ורק את השאר ממה שהם רואים…
בודאי מה שהגיבה סתם זקנה נכון ועדיף מלהכנס לויכוח או ריב בנושא ובפרט כשרואים שלא מועיל. אכן יש נשים שהחלום שלהם היה ונשאר לבעל מתץמיד וגדול בתורה וכואב להם לראות את הבטלה, או העיסוק המרובה בדברים פחות חשובים…
אולי לנשים כאלו העצה היא להשחיל את התקוה הזו באגביות, לאשה שיודעת להתבטאות… לומר למשל כך תראה אני צריכה ממך עזרה בענין מסוים, לא הייתי מבקשת ממך אם עכשיו היית בתוך סוגיא, כי זה משמח אותי יותר מהכל אבל ברגע זה אני נוכחת לראות שאתה פנוי על כן אני מרשה לעצמי לבקש בקשה זו…
אלעזר – שלום!
רק כעת אני רואה את הפוסט ואת התגובה שלך.
אומר בזהירות שלא נראה לי שזו הדרך… ואם קראת בצפית בפוסטים על הביקורת הסמויה – אז ההצעה שלך היא דוגמא חזקה לביקורת סמויה… תחשוב על זה…
כותב לך כביקורת בונה ובאהבה! בהצלחה.
אם הייתי גבר הייתי שונאת את העצות הללו, תשים את עצמך במקום הזה… זה אפילו מתקרב להיות עקיצה…
לעניות דעתי מדובר כאן בעצה שאינה הוגנת,
המטרה בחיי הנישואין היא לא חלילה לחנך את בן הזוג,
בן הזוג יודע היטב שזה מה שאת מצפה,
משפט שכזה יצור ריחוק אצל רוב הגברים שאני מכיר,
אולי לבקש ממנו פחות בזמן הלימוד מאשר כשפנוי
אבל בחיים לא להשחיל משפט ארסי שכזה [דעתי בלבד כמובן]
זה לא נכון סתם יעצבן
אם אשתי הייתה עושה לי את זה היה מפריע י הכי הרבה
אפשר אולי להציע שתעשה לו סיום יפה כל פעם שהוא מסיים מסכת, ואולי גם שזו תהיה תוכנית לבין הזמנים. שתשאל אותו באמצע הזמן מתי הוא צופה סיום מסכת ולבקש ממנו לשמור את הסיום לבין הזמנים.
וואו, כמה שהמגיבה הראשונה צודקת!!!
יש סיפור מפורסם מאוד על מרן הרב שך זצוק"ל, שפעם נכנס אליו אברך זמן מה אחרי החתונה שלו ותינה בפניו שאשתו מתערבת לו בענייני הלימוד שלו, וכגון שהוא לומד בכולל את סדרי הלימוד הרגילים של גמרא בעיון וכו', אך בערב הוא לומד בבית משנה ברורה להלכה למעשה, והיא טוענת כנגדו שהיא לא מסכימה לזה כי בבית שלה היא היתה רגילה לראות את אביה לומד רק גמרא, והלכה זה שייך לבעלי בתים והיא התחתנה עם אברך… ונפשו בשאלתו מה לעשות?
אמר לו מרן הרב שך שבהזדמנות הראשונה יכנס אליו יחד עם אשתו, והוא יראה מה לעשות. וכך היה.
עלו בני הזוג ובאו לפני הרב שך, ולאחר מילות נימוסין, ביקש הרב שיביאו מהמטבח שתי פרוסות עוגה שונות. ואז ביקש ממנה הרב שתטעום מהעוגה הראשונה. אחרי רגעי הבושה הראשוניים, היא בירכה וטעמה מהעוגה, ואז שאל אותה הרב מה היא אומרת על העוגה? והיא כמובן אמרה שהיא מאוד טעימה. ושוב שאל אותה הרב, האם היא יודעת איך מכינים כזו עוגה ומה שמים בעוגה כזו? ושוב, לאחר רגעי הבושה, היא תיארה בפרוטרוט את המרכיבים של העוגה ואיך עושים אותה וכו' וכו'. ושוב ביקש ממנה הרב שך לטעום מהעוגה השניה ושאל אותה ככל הנ"ל גם לגבי העוגה השניה.
האישה הרגישה מאוד מכובדת שהיא יודעת לענות למרן הרב שך דברים השייכים לתחום שהיא מתמצאת בו, ואז אמר לה הרב שך זצוק"ל: אני רואה שאת מבינה מאוד בכל ענייני המטבח – יפה מאוד! אבל אני מבקש ממך מאוד, שתתעסקי את בדברים ששייכים למקום שלך, ואת כל ענייני הלימוד תשאירי לבעלך שהוא מבין בזה טוב מאוד…
כל מילה נוספת – מיותרת!!!
ולהבדיל אלפי הבדלות – יש בדיחה מפורסמת על בעל שישב בסלון ואשתו בישלה במטבח וכל הזמן הוא זרק לה משפטים בנוסח "הוספת מלח?" צריך להוסיף פפריקה" "תנמיכי את האש" וכן על זה הדרך… שאלה אותו אשתו "מה יש לך? תשאיר לי את העבודה, אני יודעת בדיוק מה לעשות…".
אמר לה הבעל: לא. אני רק נותן לך את ההרגשה שאני מרגיש כשאני נוהג ואת נותנת לי פקודות מאחורה…
אין כאן נימת זלזול באף צד חס ושלום – רק יש כאן הבחנה מדויקת שיש דברים מוסכמים ששייכים לכל צד לפי הענין… וזה לא חכם לצד השני להתערב בהם בכלל…
וכמובן, זה לא סותר את הרעיונות שהעלו כאן על עידוד בנוסח עדין של המתנה לסיום וכדו'…
הרבה הצלחה לכולם ולר' יעקב שליט"א בפרט.
יש אימרה שבחור רצה להתחתן כי נמאס לו מהמשגיח\ אבל הוא לא הפנים שקיבל משגיחתא יותר גרועה , וזה מזכיר לי סיפור מהרב שך שהאשה התערבה בנושא הלימודים של הבעל אז הוא קרא לה ושאל אותה האם היא יודעת לאפות עוגות והיא אמרה בטח אני שפית בזה אז הוא אמר לה אז בבקשה תמשיכי לאפות עוגות ואל תתעניני בלימודים של בעלך
אבל ודאי שהאשה יכולה לשבח אותו בדרך אגב ולומר לילדים כגון למה אתה מתבטל תלמד מאבא שלך איך הוא אוהב את הלימודים וכו' ותן לחכם ויחכם עוד………………
בס"ד
צריך להבין דבר מאוד חשוב
שהפוך בדיוק ובגלל שהוא כ"כ מתמיד ורציני
לכן הוא צריך ןמוכרח לשקט הזה
גדולי ישראל קבעו את הבין הזמנים והם לא התבלבלו
כמו שחלק חושבים וטועים שזה מיותר
הן אמת שצריך קביעת עיתים לתורה
וכאן שיכות כל התגובות של אחרים
אך לפעמים הנפש כ"כ עיפה שהיא פשוט צריכה רק דבר אחד
מנוחה…………..
והרבה שקט………..
באתי רק להוסיף על דברי האחרים
ולא לסתור או לגרוע
תודה רבה
אני כבעל שהלימוד זה דבר הכי חשוב לי
אבל עדיין 'עובד' על זה…
ברמה שהיו תקופות שלא דרכתי בכולל!
ה' זימן לי אשה שמעריכה ומאמינה בי וכלל לא בודקת אחרי
וכל הצלחה שאשתף אותה היא תהיה מאחורי
אבל אין לי זנב כל עוד לא הצלחתי..
קשה לי מאוד מאוד לחשוב איך בכלל שייך שתעודד אותי בענין בלי שזה ילחיץ!
והסיבה לדעתי – שזה אף פעם לא יהיה כמו להזמין אותך לארוחה או לחויה..
תמיד זה יהיה עם ציפיה נסתרת או גלויה שאתה תהיה במצב "לומד",
או ב"תמונת מצב" של "אברך כולל"…
(נ.ב. יש אברכים שהאשה בטוחה שהם 10 שעות בכולל וחוץ מנייעס וקפה הם לא אוספים כלום, עדיף? אולי. אבל אם קשה לי עם ההצגה הזו, אז זה לא מה שעושה את ההבדל ביני לבינו..)
הרי צריך להבין שלימוד תורה זה לא להעמד לתמונה! לימוד תורה זה דרך, זה בניה, זה מאמץ, לבינה לבינה קומה קומה, ואז יש "תמונה", אז ההערכה והשותפות צריכה להיות בדרך, להעריך כל צעד, לשמוח להיות חלק מהדרך, וזה גם מה שמדרבן לעבוד יותר מהר.
לסיכום הדבר היחיד שאשה יכולה להשפיע (כמו בכל דבר) – זה אין סוף הערכה על מה שהוא כבר עושה ושווה עכשיו (ויש המון)!, אפס ביקורת וציפיה!,
וכן – השתוקקות ואהבה גדולה לתורה – בדיוק כמו נופש זוגי ש"משתוקקים" ליהנות יחד ולהצליח יחד, ואין בזה שמץ של ציפיה מהשני להיות "מנופש".. (כך אמור להיות בכאו"א, לצערינו גם בזה יש ציפיות וחיכוכים).
זה הנושא הכי חשוב הכי רגיש והכי נדרש בו: אימון מלא!!
וכנ"ל לחינוך הילדים (ששם חשוב ביתר שאת שישמעו באוזניהם את ההערכה כדי לדעת גם מה חשוב ולמה לשאוף).
(לא דיברנו על בעל שפחות איכפת לו או שלא רוצה, שם אולי יש מקום לדיאלוג, ועדיין מתוך אותה גישה של הערכה על מה שיש וכו', רק ענייני).
לכא' האשה אומרת בפה מלא שלא מספיק לה מה שבעלה לומד בכולל ומוסר שיעורים וכו' וכו', היא לא מרוצה ממנו, וממילא גם לא מעריכה מספיק את הלימוד שלו, היא נותנת לו הרגשה [וזה לא משנה אם בעקיפין או במישרין או ע"י סיומים וכו' וכו'], שהלימוד שלו בשאר הזמן לא שווה מספיק אם הוא לא לומד גם מתי שהיא רוצה, וזה לכא' גרוע ביותר, אדרבא היא צריכה להיות שלמה עם עצמה שבעלה מספיק צדיק גם ככה, וסיומים אפשר לעשות לו מתוך שמחה אמיתית על במה שהוא בלי לצפות לכלום, ולשמוח במה שיש.
יתכן מאוד שכתבתי מידי חריף ואני מתנצל מראש, אם כי התכוונתי לכתוב וח"ו לא לכותב.
מאחל ברכה והצלחה לכולם.
ר' יעקב! אם תוכל לעבור על התגובה ולסנן את מה שלא ראוי, אודה לך מאוד
אפשר להבין את ציפיתה של האישה שרוצה לראות את בעלה לומד,
היא יודעת שהוא עושה את זה כל יום אבל אף פעם לא זכתה לנחת של לראות ולשמוע.
עם זאת, אי אפשר "להעיר" או "לחנך".
בעלים בדרך כלל ממש שונאים שהנשים מנסות לחנך אותם.
אך לאישה יש תבונה מיוחדת מאד שבאמצעותה היא יכולה לגרום לבעל בתהליך ארוך לקיים את ציפיותיה מתוך רצונו האישי.
לדעתי הדרך הנכונה וגם היעילה היא להראות לו שאת מרוצה ממנו באמת, מאמינה בו ואוחזת ממנו כאדם.
זוהי עבודה שבלב, כי אי אפשר לשדר דברים לא נכונים.
מאחלת לך בהצלחה, ומבינה מאד את הקושי.
השאלה הזאת כבר נידונה כאן בעבר, אבל אני שמח שזה הועלה שוב, כי שמעתי לאחרונה סיפור מיוחד שמתאים בול לדיון הזה.
היה זוג שהתחתנו לפני כעשרים שנה – והשידוך ביניהם לא היה על בסיס ה'לימוד' של הבחור…
אבל הבחורה כן ציפתה וקיוותה לבעל שישב וילמד.
למחרת השבע-ברכות הבעל הצעיר מודיע בחגיגיות לאשתו 'אני יוצא לסיבוב בעיר לחפש מקום לפתוח שם חנות אוכל מוכן',
בתגובה, האשה מספרת לו שהיא מאוד רוצה שישב וילמד אבל מכבדת אותו ואת החלטותיו…
הוא יצא לעסקיו והקים חנות מוצלחת שפעילה ומשגשגת עד היום.
אבל האשה לא ויתרה, – לא לבעלה אלא לעצמה – והתיישבה להתפלל שבעלה ילך לכולל, יום יום (!) היא אמרה כמה פרקי תהילים וביקשה שבעלה ירצה ללמוד, לא כשבעלה ראה ולא כשהוא ידע, היא באמת ובתמים התפללה.
אחרי עשרים שנה!!! העסק כבר זורם ומתפתח, יש מנהל לחנות וכו' ויום אחד הוא חוזר הביתה ואומר לאשתו – 'נכון שתמיד רצית שאני אלמד בכולל? אז זהו, מהיום אני בעז"ה הולך לכולל'.
וכן, הוא יושב היום ולומד.