כמעט כל פעם שהסכמת להיות

במצב שיכולים לפגוע בך,

הרווחת מזה.

תראה איך זה קורה;

כשנפגשתם בפעמים הראשונות בחייכם,

הסכמת להיחשף ושיבררו עליך וישאלו

אותך שאלות אישיות ורגישות. הסכמת

להיות במצב שמאפשר גם לפגוע בך.

אבל הרווחת מזה חיי נישואין וקשר עם

מי שלצידך היום. אחרת היית עדיין לבד.

אחרי מספר שבועות חשפתם את המשפחה

שלכם אחד לשני והסכמתם להיות

במצב שאפשר לפגוע בכם

בעקבות המידע (שנגלה למי שהתארסתם איתו) על משפחתכם.

הייתם במצב פגיע, אבל עדיין זה היה שווה לך

להכיר את המשפחה ולבנות איתם קשר ברמה

מסוימת למען עתיד המשפחה שלכם וגם

לעצמך. אז הכנסת את עצמך

ל'מצב פגיע' והרווחת מזה.

אם לא היית במצב שאפשר לפגוע בך

כי לא היית חושף את המשפחה שלך לאשתך,

לא היה לאשתך קשר עם ההורים שלך

והילדים שלך ואתה הייתם מפסידים.

הבנת ששווה לך להיות פגיע כי רק כך תרוויח…

עכשיו תראה איזו טעות עשית! (זה בציניות למי שלא רואה את החיוך שלי 🙂

התחתנת וחשפת את כל מה שנשאר עד כה סודי.

בין בתחום הרוחני שלך, בין בתחום הנפשי שלך בין בתחום הפיזי.

גילית ה-כ-ל… ועכשיו אולי יש לך תלונות ש'יורדים עליך'?

אבל האמת היא שהיית חכם.

אתה רציתי שיידעו בדיוק מי אתה ואולי

שיעזרו לך עם חלק מהדברים ושיבינו אותך!

הבנת שאם לא תכניס את עצמך

למצב של פגיעות –

לא תוכל להגיע לנקודות החשובות והעמוקות בחייך!

ואתה צודק לגמרי. אתה ממש חכם באמת!

העניין הוא

שבמשך השנים אנשים מרגישים שפוגעים בהם על בסיס מידע אישי שחשפו על עצמם.

ובמקום שיעזרו להם עם האתגרים שלהם עוד לעתים משתמשים בזה לרעתם..

אז מה הם עושים?

פשוט מאוד!

מבינים שעדיף לא לספר ולשתף ולשאול כדי "לא להיות במצב פגיע" כדי שלא יפגעו בהם.

אבל אז אני שואל:

הרי כידוע לך אם אתה לא תהיה במצב פגיע – אף אחד לא יידע מה אתה מרגיש ומה פוגע בך?

כשהתחתנת וכשהיית ילד (בגיל הצעיר לפחות) הבנת שלספר איך אתה פגיע זה טוב כי יעזרו לך.

אולי בהמשך שינית את דעתך כי דווקא פגעו בך.

אבל האם רק כדי שלא יוכלו לפגוע בך אתה בינתיים מפסיד שאף אחד לא יודע כמה קשה לך עם הדברים שכואבים לך?

אם זה כך, כדאי לך להתחיל לחשוב על דרך חדשה שהיא באמצע אפשהו, שתגרום לך גם לספר ושיידעו מה עובר עליך וגם שידעו איך לא לפגוע בך (כי לא מבינים לבד מה פוגע בך לפתע פתאום ביום שלישי בבוקר…)

מה שחשוב לי להבהיר קורא יקר וטוב, שהסיפור הזה של:

"עדיף לא לשאול"

ו"למה לדבר על דברים שגורמים למריבות"

ו"הרי אחר כך זה יכול לשמש נגדי"

ו"עדיף להימנע מדברים מסוימים פיזיים או נפשיים כדי לא להיפגע או להיעלב"

כל אלה ועוד גורמים לך באמת לא להיות ב'מצב פגיע'!

אבל הם גם גורמים לך לחוסר בהבנה אותך, וחוסר ברגישות לדברים שמפריעים לך, ולחוסר רוגע ומרמור (נגלה או הרבה פעמים נסתר – שגורמות אולי לנפילות מצב רוח וחשק לא מוסברים).

ואז אתה פגיע מכיוון אחר… שלא מתחשבים בך.

תראה איך כל פעם שאתה לא מרשה לעצמך להיות פגיע – אתה מפסיד אינטימיות וחיים טובים במו ידך.

הנה דוגמאות מצויות;

– "לא אספר לאשתי כדי שלא תוכל להשתמש בזה נגדי" – כך אתה לא פגיע אבל גם כך היא לא יודעת אם נעלבת ואתה מפספס את ההזדמנות לראות במו עיניך שהיא לא התכוונה להעליב אותך!

– "אני חייבת להתווכח עם בעלי, אחרת הוא סתם יבזבז כסף ומדובר בפער של מאות שקלים!" – אני מתרגם לכם… : כדי לא להיפגע כספית אפסיד אינטימיות עם בעלי.

הי, ומה דעתך לשלם מאות שקלים מידי פעם על הזוגיות שלך? אולי כן עדיף לך להיות נחמדה איתו אפילו שזה יכול לגרום להפסד של כמה מאות שקלים מידי כמה חודשים?

המסקנה היא:

אם תרשה לעצמך להיות במצב פגיע (ברמה סבירה) = אתה תוכל לזכות באינטימיות וקשר חם ומבין יותר. כי פגיעות = אינטימיות.

כשאחד מבני הזוג מסתגר לו בתוך עצמו, תמיד גם זה שלצידו יגיב כך גם אם הוא מאוד פתוח יחסית אליו. ככה זה עובד!

• לא פגיע = לא אוהבים מספיק.
• לא פגיע = "זה בין כה לא מזיז לו – אפשר כנראה לפגוע בו עוד"
• לא פגיע = לא צריך להבין אותו כי הוא בריא בנפשו ולא נפגע כמוני, כנראה שאני הבעיה כי אני כן פגיע\ה.
• פגיע = יש צ'אנס להבנה עמוקה ואינטימיות