בס"ד
שלום הרב.
אנחנו זוג פרודים כ8 חודשים הבעל גר עם ההורים שלו אני בבית שלנו הילדים כמה ימים אצלי וכמה אצלו.
מאד עניין אותי לדעת איך אני יודעת שעשיתי הכל להצליח?
אני שנים ניסיתי לשכנע את בעלי להגיע ליעוץ והוא הגיע אחרי שנים של קושי שבמהלכן הלכתי למטפלים שונים פעמיים שלוש ואז הפסקתי ללכת כי לדעתו אין כסף לזה והמצב החמיר
מה גם שהמטפלים ראו אותי בסערת רגשות ואמרו שאני זקוקה לטיפול אבל לא הנחו את בעלי לתמוך בי או איך מתמודדים במצב כזה.
מאד כואב לי שככה נוצר נתק והוא לא מוכן לשבת אצל יועץ ובקושי עונה לי לטלפון.
זה מצב שמביא אישה לאבד את השפיות שלה ממש.
לא מעוניין בי ואפילו לא אמר זאת מפורשות אין לו מספיק אומץ לומר אני לא רוצה לחיות איתך. אן קשה לי אין לו שום אמירה מצידו.
מרגישה לבד כבר כל כך הרבה שנים בהתמודדות מול המשפחה שלי המתוסבכת והמשפחה שלו הביקורתית והדורשת והאדישות שלו למצב שלי.
שלום רב,
זה באמת מאוד מאוד עצוב!
ובכן;
אם יש משפחה שתקבל אותך במקרה של גירושין
רק בתנאי זה
תפתחי תיק בבד של ר' ניסים קרליץ או הרב וואזנר- שהם לא יעודדו לתת גט
והתיק יכול להישאר שם שנים פתוח..
ואולי האיום הזה יעיר אותו מהשינה
חשוב שתהיה משפחה שתקבל אותך ותתמוך בך – למקרה שהוא יחליט לדחוף את תיק הגירושין קדימה.
מצער מאוד!
יעקב
11 תגובות
לר' יעקב
לא הצלחתי להבין:
מה בעצם האשה שואלת?
מה בעצם האשה מעוניינת?
מה הכיוון שלה?
מה היא ציפתה לקרוא כמענה לדבריה?
אני ממש לומד את התגובות שלך,
והפעם היה נראה לי שגם לך היה את השאלות שכתבתי,
ולכן ענית כמו שענית.
אני צודק?
ד.
התלבטתי עם לפרסם את זה.
כי אנשים מנוסים מבינים מה שכתבתי.
בעל שלא נמצא עם אשתו 8 חודשים ולא רוצה לעזור לעצמו (ולא לה) ולגשת לייעוץ.
כנראה שהוא לא הולך לעשות עם עצמו כלום והוא סופר עקשן.
גם אם אשתו מאוד גרועה – למה הוא לא הולך למישהו כדי להציל את עצמו?
עכשיו:
הם צריכים ייעוץ זה ברור…
הוא לא מגיע זה ברור…
היא מוזנחת ותקועה זה ברור..
צריך להעיף לו את הפקק… ולנער אותו
אם הניעור הזה לא עוזר- אז מתברר מה כוונותיו
הוא לא יכול לא לומר לה מילה על כוונותיו ולהשאיר אותה עם הילדים לעולמי עד!!!
לכן המהלך הוא לאיים ולהלחיץ. שידאג לה לפחות אם לא לעצמו.
להזכיר לכל מיני מגיבים.. יש לי ניסיון של 8 שנים יום יום! (אמנם עיקר עבודתי זה לא עם מקרים חריגים שכאלה, אלא עם זוגות "כמוני כמוך")
אבל במהלך השנים נתקלתי בכמה מקרים שכאלה
ואני יודע ממה החומרים עשויים
(כתבתי את התשובה כדי שיעזור לנשים שנמצאות במצב הזה. כי שולחים לי את השאלה הזו שוב ושוב)
נקווה לטוב בשביל כולם!
מענין מה תהיה דעתכם במקרה של זוג עם סיפור קצת דומה,
רק שההורים מעורבים,
(וכנראה שהם עם בעיה אמיתית)
והם בעצם אלה שגרמו לפירוק הבית.
כי מהרגע שנכנסו לתמונה- נהיה גיהנום,
ואז התחילו לשטוף את מוח הבעל נגד אשתו,
והוא התחנן והסביר שהיא אישה טובה והוא רוצה לטפל ולחיות איתה,
אך הם אבחנו ונתנו את דעתם והתיעצו עם "אנשי מקצוע" (שמעולם לא ראו את האישה… רק שמעו את נקודת המבט של ההורים)
שאמרו שחובה לפרק,
ולאט לאט הבעל השתכנע וניתק קשר.
ולא התקדם לשום מקום.
מענין אם דעתכם תהיה דומה,
או שמדובר במקרה אחר,
כי רואים שזה לא באמת מהרצון שלו.
שאלה תמימה ונאיבית …
הצורה המתוארת לפי המבט של האשה זה יותר נראה שיש לבעל קושי רגשי מול עצמו או בתיקשורת איתה
וזה פחות מגיע ממקום "כוחני" של הבעל- אלא כמו שהאשה מתארת שאין לו את האומץ לומר מה הוא רוצה….
ולכאורה אם הפרשנות נכונה אז אולי אפשר להגיע ללב שלו בשפה יותר מתרפסת ופחות באיומים? …
לדוגמא לשטוף לו את המח ואת הלב ע"י שליחת המון מכתבי אהבה כנים..עם מתנות בצידם שוקולדים וכו' של גילויי אהבה וגילויי הערכה
שאוהבים אותו ורוצים בו בכל מחיר
למרות כל הקשיים בבחינת אהבה שאינה תלויה בדבר
[ואח"כ לשתף את הכאב של הבדידות והחוסר אונים שלה אבל באופן שירגיש רצון ואחריות לדאגה כנה שכנראה עוד נמצאת לו בלב האיכפתיות הבסיסית במקום מוחבא…]
עד שהלב שלו יתרכך ויתחיל לספר מה עובר עליו מבחינה רגשית בעולמו הפנימי
ואולי אפילו יסכים לטפל בעצמו בקשייו …ברגשותיו… בתקשורת הרגשית שלו איתה וכו' ע"י יעוץ וטיפול מקצועי???!
הכון מאוד!!!
זה נשמע נכון,
ולגבי כל הנושא של גירושין אני שואלת בכאב ואולי בתמימות, באמת א"א למנוע את זה?
כל מה שנכתב פה – מכתבים שוקולדים וכו הייתי מוסיפה על זה- אולי אפשר למצא אדם שקרוב לליבו חבר/אח וכדו' שידבר אל ליבו בשיתוף עם בעלי מקצוע כמו פסיכולוגים /יועצים לא יודעת מה בדיוק , ואפילו שיבואו אליו הביתה בלי לשאול אותו וידברו אל ליבו באמת, ימיסו אותו, ימצאו מה הקושי שלו וידרבנו אותו לטפל בעצמו/ באשתו זה בטוח יושב על קשיים , אף אחד לא רוצה להרוס לעצמו ולילדים שלו את החיים.
למה לא יכול להיות גוף שמטפל בדברים כאלה, כמו בלב לאחים שיכולים להגיע לבית של אנשים ולשכנע וכו , כמו עזר מציון שעוזרים למשפחות , גוף עם אנשי מקצוע טובים לתחום הנפש והזוגיות גוף שמגיע לבית , מגיע לנפש של האנשים, ואולי נוכל למנוע קצת מקרים של גירושין.
כשאני שומעת על גרושים שמחפשים זיווג, מתחשק לי להציע להם את הגרוש/גרושה שלהם, שיחזירו אותם, הרי הם במילא הולכים להשקיע בזיווג שני , אז שישקיעו בגרוש/גרושה וירפאו לילדים שלהם את החיים.
(אבל לך תבנה מדינה, ייתכן שכל אחד חושב כך אבל מי יקום ויעשה מעשה….) כואב מאוד!
בדרך כלל כשזוג מגיע לגירושין זה לא סתם, בטח לא בציבור החרדי שמודעים לחשיבות של בית, ומזבח שבוכה על כל בית שמתפרק.
כל זוגיות היא עבודה, לא רק בזיווג שני, ואם זוג הגיע לגט כנראה שהעבודה לא הספיקה במקרה שלו.
קשה להיות ילד להורים גרושים. חד משמעית. אבל הרבה יותר קשה זה להיות ילד להורים שלא מסתדרים ביניהם, להורים שלא אוהבים אחד את השני.
גם אם הילד לא רואה ושומע את המריבות – הוא מרגיש אותם.
והמצב לא ברור לו, והחיים מפורקים לו, כי אין דבר שקשה יותר מספקות.
אם התורה נתנה את האופציה של גט – כנראה שהיא נצרכת לפעמים, ולא כל זוג שהתגרש זה כי לא עבדו מספיק.
הרבה ארגונים ואנשים מנסים למנוע גירושין, כמו הרב שקולניק שמפרסם מהידע והניסיון שלו תשובות שעוזרות להרבה זוגות. הרבה אנשים מנסים לגרום לאחרים להבין שייעוץ זוגי זה לא מבייש אלא צורך.
אבל אי אפשר לעזור לבן אדם שלא רוצה לעזור לעצמו, וללכת לשכנע מישהו לפנות לייעוץ – זה לא דבר שארגון יכול לעשות כי זה לא יעזור.
בדיוק כמו שאין ארגון שמשכנע חולי נפש לפנות לטיפול, ואין ארגון שמשכנע זקנים להשתמש בהליכון.
ובכל מקרה, בתור גרושה – תהרגו אותי, אני לא חוזרת לגרוש שלי.
וזה שיש לי ילדה ממנו – לא מתיר לי להרוס את החיים של עצמי ולהביא עוד ילד לעולם של הורים שלא מסתדרים ולא באמת רוצים אחד את השני.
לעבוד – עבדנו מספיק לפני שהתגרשנו. עכשיו אני צריכה לשקם את החיים שלי מהתקופה שכן חיינו ביחד, ועדיף שזה יהיה כמה שיותר רחוק ממנו.
ומתוך היכרות עם הרבה גרושות – רובן חושבות כמוני.
הדבר היחיד שהייתי ממליצה כדי לנסות להפחית מכמות הגרושים זה להיפגש יותר פגישות, ולברר יותר.
לא תמיד זה באמת קשור, אבל הרבה פעמים כן. ויש גם גזרות משמים ודרכים שאנשים צריכים לעבור.
ואם הילדה שלי נולדה להורים גרושים – אני מאמינה באמונה שלמה שזה מה שהקב"ה רצה בשבילה.
לא התגרשתי כי רציתי להיות גרושה, התגרשתי כי זאת הייתה האופציה האחרונה שנשארה לי בשביל לחיות.
הילדה שלי לא אשמה בזה, וה' ייתן לה כוח להתמודד עם המצב הזה.
גם לילדים להורים נשואים יש התמודדויות – ההבדל הוא שאת ההתמודדות שלה כולם רואים.
וסתם לתשומת לבכם – אמרה לי פעם אישה גרושה, והסכמתי איתה בכל ליבי:
"אני אלמנה עם רגשות אשמה"… והמבין יבין.
אכן כל סיפור גירושין כואב ממש!
יחד עם זה אנחנו צריכים להבין שאפשר לשלח מכתבים…אנשים..ארגונים וכ'ו
אבל אם הבנ"א רוצה שינוי ורוצה לעזר לעצמו זה יקרה,ואם הוא לא יתן את עצמו לא יעזר שום דבר עם כל הכאב שבדבר.לכל אדם יש בחירה ולכל בחירה יש מחיר שמשלמים..
מה שבטוח שככה אסור לה להשאר לא בריא לנפש שלה ולא לנפש של הילדים שלה
חוסר וודעות זה אחד הדברים הקשים ביותר לנפש..
בשורות טובות
לאה
לא ככ אהבתי את ההסתייגות כלפי התשובה של הרב.
הרי כפי שתיארה האישה היא כן הלכת ליועצים ומטפלים בעצמה ללא בעלה!!! אז היא ניסתה באפיק אחר, אולי לא בדיוק שוקולדים. ולדעתי, אם למטפלים היא הלכה והשקיעה זמן וכסף, קל וחומר שהיא השקיעה בשוקולדים ומכתבים. רק מעצם המחשבה שבעל יודע שאשתו הולכת למטפלים כדי לעזור לזוגיות שלהם ולא מתעורר מזה וחומל עליה, זה מקומם!
כמובן שכל דבר עושים לאחר התייעצות עם דעת תורה, והלוואי שמזבחות לא יזילו דמעות יותר!…
לדעתי הרעיון מאוד פשוט
לפעמים אדם צריך לחטוף פצצה כדי להתעורר
קראתי פעם שהרבה מכורים אמרו שאי אפשר לעזור למכור עד שהוא חוטף פצצה שמוציאה אותו מהמצב שלו
לפעמים רק בוקס יכול לעזור
עצוב לשמוע
וה' יעזור שיהיה שלום בכול הבתים בעם ישראל
לא חושבת שמה שיעזור לזוג כזה לחזור לחיות ביחד-זה לשבת ולשכנע את הבעל.
(הם לא זוג שרבו בתחילת נישואין, שאז יש מקום לשבת לדבר על לב הבעל…)
אם הבנאדם לא מעוניין לדבר עם אשתו כ"כ הרבה זמן ולא לגשת להתייעץ-
שוקולדים ומכתבים קורעי לב ונוטפי רגש לא יחזירו אותו הביתה…
אם הבנאדם עצמו לא רוצה, איזה ארגון יעזור לו?!
בשביל לצאת ממצב כזה, בנאדם צריך לרצות.
הוא לא ילד קטן שצריך לדובב אותו ולשבת לו על הווריד…
גם אני עברתי משבר עמוק בזוגיות.
אבל צלחנו אותו ב"ה ונשארנו יחד למרות כל הקשיים…
כי ר צ י נ ו להישאר, לא כי שכנעו אותנו…