אז בוא נדבר על השאלה המיתממת: "מה כבר אמרתי?"..

כמובן שכשמדברים על משפטים וביטויים אני הראשון שבעד זרימה וחוסר דיוק 🙂

הכי טוב זה טבעי וזורם. ולכן גם כשמדברים על שאלה או משפט בעייתי אני לא חושב שזו בעיה כשזה בזרימה וחד פעמי.

הבעיה כשזה שיטתי!

אם נקח את השאלה המיתממת: "מה כבר אמרתי?"

כשזה שיטתי זו בעיה מעצבנת מאוד בתקשורת.

ובעצם היא קצת משתיקה את השני.

מה קורה?

נגיד שהיא מרגישה שמשהו שאמרת פגע בה והיא אומרת לך שהיא נפגעה או נפגעת מהסגנון הזה. ואז אתה עונה לה את שאלת המחץ:

• "מה כבר אמרתי?"
• "רק שאלתי משהו"
• "מה את מתעצבנת מכל מילה שאומרים לך?"
• "מה את נפגעת מכל מילה שאני מוציא מהפה?"

השאלות הללו מגלגלות את הבעיה לפתחה של הנפגעת. היא אומרת שהיא נפגעת ואז אתה נהפך לקרבן בכך שאתה מאוד מסכן שרק מוציא מילה מהפה ויש לך אישה שנפגעת… ועכשיו היא צריכה לחשוב עם עצמה האם היא נורמלית או לא. וזה דבר מעוות!

אם אדם אומר לך שהוא נפגע. אתה צריך למוד מה פוגע בו ולדאוג שהוא לא יפגע. רק כך במשך הזמן אתה לא תפגע בה עם אותו סגנון. פשוט תלמד את הענין.

לעומת זאת כשמגלגלים על השני ואתה נהפך לקרבן שסובל מכך שהיא נפגעת וזאת באמצעות שיטת "מה כבר אמרתי?" זה לא הוגן.

הוגן שמפריע לך שהיא נפגעת בלי שהתכוונת.

אבל הדרך לפתור את זה היא לא דרך לסתום את הפה שלה עם שאלות כמו "מה את נפגעת מכל מילה שאני אומר?", אלא צריך לפתור זאת באמצעות פתרון הבעיה. יתכן ולך זה לא מזיז מה שפוגע בה ולה זה כן מציק.

לסיכום:

להיזהר מלהגיד לה או לו משפטים קבועים שמגלגלים על השני את הבעיה, כמו "מה הסיפור שלך?"

כי השאלות הללו הם בעצם נזיפות ולא שאלות.

כשאתה אומר "מה הסיפור שלך?" זה לא בגלל שאתה באמת רוצה ללמוד על סיפור חייה..

אז פשוט להתמקד בבעיה שפוגעת בה ולפתור את הפגיעות באמת!