אשמח לדעת.
האם אשה זכותה\יכולה להעיר לבעלה על דברים רוחניים בינו לבין קונו?
לדוג' [מהקל לכבד].
אני רוצה שתלמד בכולל הלכה, כי מכולל גמ' לא יוצא כלום תכלס'.
תלך לסליחות מוקדם בבוקר [לומר סליחות בשמונה בבוקר זה מאוחר].
תברך ברכמ"ז מתוך סידור.
תברך ברכמ"ז עם כובע וחליפה.
תקפיד על ק"ש הראשון.
אל תלך להתפלל בתשע בבוקר, [בזמן, בין הזמנים, שבתות].
תקפיד על ק"ש השני.
תלך ללמוד סדר ג'.
אשמח לתגובה, י.
שלום י.
אני לא רואה כל כך שאלה,
אלא יותר הזמנה לייעוץ ואתה מוזמן בשמחה!
ולתגובתי 🙂
כמו שברור לך -אישה לא יכולה לומר לבעלה את כל זה. היא מקסימום יכולה לבקש.
אבל גם בעל- לא יכול לאפשר זאת. ואם הוא מאפשר זאת יש לו חלק בכך!
בדיוק השבת סיפרתי לאשתי על זוג שהבעל עשה דברים לא לעניין,
וסיפרתי לאשתי שאמרתי לאישה שהיא הייתה צריכה לעצור אותו!
ואשתי אמרה לי "סליחה, בעלה הבעיה לא היא".
הסברתי: זה נכון שהבעל צריך שיצעקו עליו… אבל היא גם לא יכולה לשבת ולהסכים לזה.
אפשר להסביר הסברים יפים למה היא שותקת. (תסמונת שטוקולהם ועוד שפע של רעיונות שיש היום… ולכולם מקום בעיתם ובזמנם… ולא כל זמן זה עיתו וזמנו…)
אבל האדם צריך לדעת לקחת אחריות על עצמו ועל מה שהוא מאפשר שיעשו לו.
הקרבן הוא לא האשם!
אבל להיות רק קרבן זה התקרבנות!
לכן ידידי,
המצב שאתה בו הוא עקום מאוד ובמיוחד!
אם אתה לא יכול לעצור אותה
אשמח לנסות לתת לך כוחות וחשק לשנות את המצב.
בידידות יעקב
2 Responses
תכל'ס. אם הוא לא עושה כלום לזה ומאפשר לזה לקרות וכו'. יש לאשה זכות/יכולת לומר/לבקש/לדרוש/// שינוי? למה א"א לדרוש עכ"פ בדברים שהילדים רואים ואפילו אנשים אחרים -בדברים רציניים.
לדעתי, לפני הפסיכולוגיות יש עניינים של הלכה. האם להעיר על משהו שהוא מנהג (ח"ו ללא זלזול במנהגנו הקדושים) אך למול זה יש "לא תונו איש את עמיתו" שזהו לאו דאורייתא… אם כן – זה צריך להיות השיקול.
כמדומני שהחזון איש אמר שבדאורייתא להעיר עד 3 פעמים, ומה שלא דאורייתא לא להעיר בכלל. (איני יודע אם הכוונה היתה על בעל ואישה או על רב ותלמיד).
כמו כן, בעניין הלימוד של הבעל, הרב שך כבר זעק על זה שאין לאישה מה להתערב בנושאים הללו!!!