שלום רב
אני נשואה 3.5 שנים
בעלי אברך, בן תורה אמיתי, עדין נפש, צדיק ובעל מידות מיוחדות.
השנה הראשונה הייתה נראית טוב, אך גם בה היו לנו הרבה קשיים.
בעלי לא הבין את הצרכים שלי וגם כשהייתי מסבירה לו במילים מפורשות מה בדיוק הבעיה הוא היה מהנהן בראשו מבטיח לשנות, מיישם מעט ואח"כ שוכח שוב. הוא לא באמת הבין אותי. הוא לא כ"כ ידע להשקיע בקשר שלנו ולתת לי הרגשה שהקשר בינינו חשוב לו ולי הייתה הרגשה שרק אני זו שרודפת אחריו.
לדוג: יש לו 3 אחיות אחריו שהיו איתו בקשר מאוד טוב וכשהיינו באים לשבת הם היו שמחות מאוד לבואו יושבות ומפטפטות איתו שעות. והוא היה יושב ונהנה.
אני ככלה חדשה פחות השתלבתי ובשיחות הייתי די בצד עד שהחלטתי להשאר בחדר לבדי.
בעלי אפילו לא שם לב לכך ובהתחלה התביישתי לספר לו זאת. רק אחרי חצי שנה סיפרתי לו והוא הבטיח לשים לב. זה השתנה שבת אחת ואח"כ כל פעם כשלא הייתי בשטח הם היו שוב מדברים שיחות נפש וכשהייתי באה בעלי היה משתתק, מה שגרם לי לחוסר נעימות מול גיסותי ששמו לב שזה בגללי וכן להרגשה שבעלי "עושה" לי מאחורי הגב.
וכך בעוד הרבה מקרים.
ולאט לאט הייתי מתפרצת הרבה יותר מהר מכל כל דבר, מסבירה במילים מפורשות והוא היה מבטיח לשנות ולא בדיוק מיישם.
היום זה הגיע למצב שאני כבר לא מדברת בכלל לא על מה שמפריע וגם לא סתם כך, לא מסוגלת לקשור איתו קשרים. מרגישה חוסר אהבה מוחלט כלפיו ולפעמים ממש דחיה ממנו.
יש לציין שכשהייתי בשידוכים הדבר החשוב לי ביותר שאותו חיפשתי היה בעל שאוכל לסמוך עליו, שיהיה עם יכולת לעשות דברים, לפעול, לנהל את ענייני הכספים, ובעלי ממש לא כזה, לפעמים אפילו ממש ילדותי, כך שאני זאת ששולטת בבית, מנהלת את חשבון הבנק, מקבלת החלטות, עושה דברים, דבר שגורם לי לחוסר הערכה מוחלט כלפיו ולאי מסוגלות לתת לו כבוד.
השאלה, האם יש מה לעשות? האם פניה לייעוץ למרות שאני כבר ממש לא אוהבת אותו ולא מחוברת אליו תוכל לסייע לנו ולגרום לי להעריך ולכבד אותו?
אשמח לתשובה
אפרת
שלום רב,
שאלה נוגעת ללב.
נראה שאתם צריכים לפתח את התקשורת ביניכם.
הוא נסגר אחרי שהערת לו על השיחות שלו עם אחיותיו ואת נסגרת אחרי שהוא נסגר…
צריך לפתוח את זה…
לשאלתך "האם יש מה לעשות?"
אני נוטה להאמין שיש. זה נראה מקרה קלאסי של חוסר תקשורת.
אם לא החלטת להתגרש אז אני מאמין שיש תקווה!
יתכן גם אורות. לא רק תקווה.
ראיתי המון זוגות שמרגישים כמעט חסרי סיכוי. ושדברים השתנו.
אני מאמין שברוב המקרים בהם אף אחד מבני הזוג לא החליט להתגרש- שיש שם גרעין עמוק של קשר, שהוא מוסתר עם ערמות של אבק..
לכן הכלל שמוביל אותי שאם זוג לא חושב על להתגרש הסיכויים שלהם טובים כי יש שם רצון עמוק או נסתר לקשר אמיתי טוב.
מציע לך לעבור על המלצות המתייעצים אולי תזדהי שם עם מקרים דומים.
זה לא נשמע לי סוף העולם למרות שזה מרגיש לך כך עכשיו.
אשמח לבדוק אם אני יכול לעזור לכם.
תגובה אחת
ברצוני להוסיף מעט על דבריו של הרב שקולניק. הרבה פעמים הרגשות הכואבים גורמים לחובר שיקול דעת מאוזן ולכן גם קשה להשתלט על הכאב הגדול שחווים. לכן ראשית כדאי מאוד לאזן את הכאב, אפשר על ידי לדון את הבעל לכף זכות עד כמה שאפשר, לדבר איתו בצורה מכבדת על הכאב שאת חווה מתוך הערכה שהוא מנסה להטיב את דרכו. כי כשפונים בגישה מאשימה מחמת הרגשות הסוחפים בהכרח שקשה לשומע לקבל את הדברים, אבל כשהם נאמרים באוירה נעימה בלי לחץ הדברים מתקבלים על אוזן קשבת וכמובן מלבד זאת יש לפוך שיח לפני השי"ת שהוא בעצם מנהל את החיים שיגרום לבעלך להתייחס אלייך יותר טוב וירבה את האהבה והאחדות ביניכם.