מה עושים כשאין מה לעשות?

לפעמים אני אומר לילדים שלי כשהם חוצים את הגלבוע… –

"אם אין לך מה לעשות, אל תעשה את זה כאן"…

יש ”תופעת טבע“ שחוזרת על עצמה  הרבה פעמים בפגישות שלי עם אנשים אבל כל אחד מכיר את זה.

אנשים אומרים ”אין לי מה לעשות“ ו“זו המציאות, זה המצב שלנו“ ו“זה מה שאני מסוגל לעשות“ ועוד כאלו משפטים שלפעמים גורמים לי לומר לאנשים: ”אה, אם אין לך מה לעשות

ואתה לא מסוגל לעשות כלום מעבר לזה, אז מה אפשר לעשות?“ כמובן בציניות. הכוונה שלי ליידע אותו שהוא החליט שאין עוד אופציות בחיים.

אני חייב להודות שיש בזה משהו מאוד נוח. כי אם ”אין עוד מה לעשות“ אז יש צדק למסכנות ולייאוש ולמצב. מה שחסר זה שמישהו גם יצדיק את המסכנות ורק צריך לחכות לסתימת הגולל מתי שהוא… כי הרי ”אין מה לעשות“. (כמובן שאני מציג עכשיו דרך אחת מסוימת להסתכל על המצב ויש מעבר לכך עוד הרבה).

קראתי בספר של גוי העונה לשם סטיבן קובי, משהו ברוח הדברים הבאים:

הוא כותב שאחד הסיפורים החביבים עליו במיוחד הוא הסיפור מהתנ“ך על יוסף… שנמכר על ידי אחיו כשהיה בן 17 והורד למצרים כעבד. הוא כותב שנתאר לעצמנו כמה קל היה ליוסף להיכנס לסחרור של רחמים עצמיים וחוסר אונים ולהתמרמר על פוטיפר ואחיו ועל כל חייו שנגזלו ממנו. וראו זה פלא, יוסף דווקא היה פעלתן ובתוך זמן קצר הוא כבר ניהל את בית פוטיפר שבטח בו כל כך.

קובי ממשיך לתאר את הידוע, שיום אחד יוסף נקלע למצב קשה, ובמקום ”לסכן את יושרו“ הוא החליט לברוח ולסכן את עצמו והגיע לכלא מתוך סיפור שכלל לא באשמתו, אבל גם בכלא הוא נהפך יום אחד למנהל. ולא זאת בלבד, אלא שבסוף הוא גם ניהל את מצרים   כולה.

קל לנו יותר להאשים את האחרים או להגיד ”זה המצב, זה מה יש“, אבל יוסף מלמד אותנו על כח הבחירה שלו בכל מצב שבו הוא היה. הוא יכל טוב מאוד להגיד ”הלך עלי“…

אז איפה את\ה בסיפור?

אם יש לך יותר מיוסף זה משהו אחר. לא מאמין שנמכרת פעם לעבד לערבושים על ידי המשפחה שלך ואחר כך ישבת בכלא 13 שנה… אז יש לי ולך סיכוי מעולה להתקדם הלאה בחיים!

איך? צריך להתמקד בעשייה ולא במחשבות שמספרות לעצמך שאתה תקוע.