בכל פעם אנו מהנהנים בהסכמה ובהתפעלות לתשובותיך המחכימות.
הפעם אנו בתהיה עמוקה.
אולי התקשורת האידיאלית היא פנים מול פנים, אבל כמו שיש סוגי אישיות
יש גם סוגי תקשורת.
האחד קל לו לפנות בעל פה, השני חזק בהבעה בכתב
פסילה מוחלטת של צורת התקשורת הזו, הרגיש לנו …החמצה, ותחושה של 'חבל'.
אפשר לומר שצורת התקשורת הזו היא אולי לא האידיאלית.
אבל אם להם זה טוב – למה לא?
הרי לשיח כתוב יש את המעלות שלו, שאין בשיחה בעל פה.
זה מנקה את רעשי הרקע, את ההשתבללות בטענות שוב ושוב.
אולי האחד חזק בפן המילולי והשני פחות מהיר מחשבה וחד לשון?
וכשהם מתרכזים בכתיבה, הם פחות עסוקים במגננה אלא יש להם את האפשרות לשקול את המילים,
לעבור עליהם לפני שלוחצים על 'שלח' לשדרג את הניסוח,לעדן את הפניה…
[כמה היינו רוצים את הCTRL+Z בחיים האמיתיים… 🙂 ]
מצב של מריבה הוא לא אידיאלי, אולי גם התיקון שלו יכול להיות בדרך לא אידיאלית? ובלבד שהוא יהיה.
כמובן, שאפשר לסייג ולומר שהשאיפה היא להגיע למצב של פנים מול פנים ואפשרות לפתוח בשיח פתוח את מה שכואב ומה שמפריע
אבל אם הדרך לשם ועד שיהיו שם, עוברת דרך המייל, וזו האופציה שמביאה אותם לטוב – למה ההסתייגות הנחרצת הזו?
שלום לכם,
אחרי המאמר שפרסמתי אתמול "אנחנו משלימים דרך המייל, האם זה מצב תקין?", הגיעו הרבה שאלות בסגנון הזה, לכן אנסה להבהיר קצת.
אין שום בעיה עם מיל, וואטספ, מכתב פיזי בכתב יד, ככלי משלים! זה נחמד וטוב ולפעמים חיוני. אני ממליץ בעיקר בכתב יד כי זה יותר אמיתי, יותר מושקע, יותר חי (גם לכותב וגם למכותב).
הבעיה היא שכשזוג כותב את מה שאתם כותבים
"מצב של מריבה הוא לא אידיאלי, אולי גם התיקון שלו יכול להיות בדרך לא אידיאלית? ובלבד שהוא יהיה"
אם אני אומר שזה רעיון טוב, אני יודע שאני עוזר להם לא להגיע למצב של דיבור כי תמיד הם יכולים "לברוח" לכתיבה והכתיבה היא רמה פחות מדיבור איכותי.
זאת אומרת שאם אנחנו אומרים שמיל וואואטספ זה פתרון אנחנו מתרגלים לפתור דרך שם. למה? כי זה הכי קל! ואנחנו מחפשים דברים קלים באופן אוטומטי.
למה לי להזיע אם אפשר אחרת?
בקיצור זה מתכון להישאר בתבנית של "רק כתיבה" או להיות עוד יותר בכתיבה
ואנחנו רוצים ללמוד איך להתקדם ולא איך להישאר באיזורי חיוג פחות איכותיים 🙂
מקווה שעכשיו זה יותר ברור 🙂
יישר כח!
יעקב