מצד אחד,
אם היינו מרוצים מעצמנו ברגע זה
לא הייתה לנו שום סיבה לשאוף ולרצות להתקדם
לכן הקב"ה סידר את זה שנרצה לשאוף תמיד ולהתקדם תמיד מהנקודה בה אנו נמצאים
ומצד שני,
אם נחשוב כל הזמן שאנחנו לא טובים (הלא עובדה שאנחנו צריכים להתקדם) אנחנו נהיה עצובים או מדוכאים וחרדתים.
זאת אומרת עכשיו זה מיד לא מה שאנחנו רוצים ומה שיהיה בעתיד גם לא נהיה מרוצים מזה כי נצטרך לשאוף קדימה.
עכשיו לא טוב לנו העכשווי ואחר כך זה יהיה העכשווי של אז… והוא גם לא יהי טוב לנו, כי אם הוא יהי טוב לא נרצה לעשות כלום עם עצמנו.
אז מה תמיד נהיה במצב בטטה?
התשובה היא,
שאנחנו צריכים לשמוח במה שיש לנו עכשיו.
תוך כדי הביקורת העצמית שלנו כלפי עצמנו שהיא בסדר גמור אם אנחנו מקבלים אותה כמשהו שנצרך כדי לשאוף הלאה.
אז מרוצים ממה שכבר השגנו – להסתכל על חצי הכוס המלאה
ומאושרים שיש לנו מטרות לשאוף הלאה תוך ידיעה שאכן את חלק מהשאיפות הללו נשיג.
האושר נמצא בשאיפה הבריאה ובדרך לקראת היעד הבא
הסיפוק עצמו נמצא עכשיו
אז קדימה לעשות ספירת מלאי מה יש לנו ריבונו של עולם!
בית. ילדים חמודים. בני זוג מתוקים מדבש!!! פרנסה כזו או אחרת.
תשנן לעצמך מה יש לך ולכם, דבר על זה עם בת זוגך ותראה שיש סיפוק
אבל השאיפה שיש לך לעוד היא המנוע והאושר והרצון להמשיך ולהשיג עוד יעדים.
חצי הכוס המלאה…
לשאוף
להשיג
ולהכניס שוב את ההישג לחצי הכוס המלאה…
לא להיות מדוכדך שהיא לא מלאה
כי אם היא הייתה מלאה לא היית רוצה לחיות כי לא היה לך מה לחפש בעולם הזה כלל.
טוב שיש חצי כוס. זה האידיאל!
