ערב טוב
ראשית תמיד נחמד לקבל ממך את העלון וההדרכות המחכימות …..
לעינינו…
איך לעזור ולהסביר לילדים שמרגישים ויודעים את הלחץ – שזה לגיטימי לפחד כמו שכולם אומרים להגיד הרי בכך אני אומר לו שגם אבא מפחד ובעצם מאשר ומעצים את הפחד ….תודה ובשורות טובות — גאולה שלימה
שאלה נוספת:
קודם כל.
תודה על המיילים שאתה שולח.
זה מרענן, פותח את הראש ואת הלב ולי אישית גם לימד ועדיין מלמד לפתוח את הפה… וללמוד לדבר.
ולשאלותיך.
מה מטריד אותי – הגדול בן החמש שנורא מפחד ולא מפסיק לשאול שאלות.
הילדים שכל לילה אני מוצאת אותם שוב בחדר שלנו – ונראה לי שזה לא הזמן להתעמת איתם כעת על זה, כי הם מפוחדים.
אציין שבעלי גם מאוד לא רגוע, והעלה אופציה שאולי זה מצב כמו לפני השואה שפשוט צריך לקום ולברוח ולא להיות אדישים.
והלילה החלטנו שיעבור לישון עם הילדים בחדר שלה (החדר ממ"ד בבית שלנו ומרווח יותר מהחדר שלנו)
הילדים ממש נרגעו ונרדמו מיד, אבל אני תוהה האם עשינו צעד נכון.
ומה שבעיקר מטריד – זה המצב הבלתי ידוע.
כמה זמן זה ימשך?
כמה קורבנות נקריב בדרך?
כמה דאגות פחדים ודפיקות לב יעברו עלינו?
מה תהיה התוצאה בסוף?
ומתי. מתי יבוא כבר המשיח ויגאל אותנו ויאמר לצרותינו די.
ושוב תודה על כל הידע, התובנות שנכתבות ברגישות מתובלת בחריפות…
שלום ותודה על השאלה!
לא להגיד לילד שאבא מפחד!
לא חושב שזה נכון לישון איתם בממד. תלוי איך עושים את זה ומה קורה בבית באופן כללי. אבל זה סוג של חותמת! נכון לתת להם להתמודד ולתמוך בהם! (ולהתנהג כפי שאני מסביר כאן ובכל המאמרים של "זמן מלחמה")
אפשר להגיד שזה מלחיץ את כולם ושלגיטימי לפחד,
אבל צריך לייצר מצב שיש חציצה בין הפחדים של ההורים שאמורים להיות 'המגן' של הילד!
ילד לא צריך להיכנס לתפקיד ההורה ולהתחיל לחשוב איך להגן ולהרגיע את ההורה שלו!
לכן לא לחשוף את הפחדים שלך בפניו. רק לתת לגיטימציה לפחד שלו ומקסימום להגיד משהו בקטנה על עצמך.
לא להיות עם הילד באותה סירה!
להגיד לו שנורמלי לפחד קצת, אבל הכל בסדר ואנחנו מוגנים לגמרי משמים וגם מהארץ וזהו לעבור למשחקים וכדומה.
שבת שלום
יעקב
2 Responses
אם האבא נוקש שיניים מפחד ואומר "אבא לא מפחד"
לא נראה שיש בזה טעם…
לענ"ד, בעיקר חשוב לשדר באמת יציבות
וניתן לגלות בביטחון: 'גם אני קצת מפחד, אבל אני רגוע כי אני יודע שהשם שומר!"
שלום וברכה,
שאלתי מטפלת רגשית בנושא השינה איתם, היא אמרה לי לא לישון אלא לשכב לידם עד שיירדמו . ושיידעו שאני קמה מהמקום והולכת לחדר שלי כשהם נרדמים, כלומר שלא יחשבו שעבדתי עליהם וכו. הם באמת נרדמים מהר מאד כשאני לידם. שאלתי אותה אם זה מצב נורמלי שאני יהיה לידם, אז היא שאלה אותי: והמצב עכשיו בארץ- כן נורמלי????
זו שאלה שכל אחד צריך לשאול את עצמו ולא לחשוב שזה עוד פינוק מהילד…
כי אחרי המלחמה באמת נחזור בעז"ה לשגרה, ובעז"ה גם לא יישארו שאריות של פחדים לילדים
בשורות טובות ישועות ונחמות!