תודה
ותתכונן להצפה של מיילים..
מה קשה
- המצב מפחיד. ממש. ולא ידוע לאן יתרחב.
החדשות מזעזעות בכל קנה מידה. גורם שיהיה קשה לתפקד ואין כח להיות אקסטרה
(לא רואים סרטונים או תמונות, ועדיין)
- להעסיק שוב את הילדים בבית
הם כבר מלא זמן בחופש
חיכינו לחזור לשגרה. ואין שגרה. אין סבלנות אליהם.
- זוגית
היינו במצב טוב
אבל עכשיו כל אחד לחוץ ומתוח
אין כח להתאמץ יותר מהרגיל (כאמור מתוחים אז התנהגות רגילה דורשת מאמץ אקסטרה)
מתבוססים בבית בחדשות אי אפשר לצאת לשום מקום
אין את השגרה של ללכת לחזור אלא כל היום בבית וזה מתיש.
אין סדר יום.
מה עוד?
לא זוכרת. נראה לי מספיק.
שלום ותודה על השאלות והתהיות!
לפני שאענה.
הרבה אנשים שחררו עלי לחץ וזה מובן לי. אני רגיל לזה בימים טעונים (וזה לא רמז לעוד…) והטענה הייתה שאני לא מזכיר את ענייני האמונה.
ובכן כמו שאני אומר שוב ושוב, אני לא רואה עצמי כתובת רוחנית לחיזוק. מקסימום השראה. מי שעכשיו לחוץ למה אני או מישהו לא כותב על אמונה – יתכן שהוא מאוד לחוץ מהמצב וזה מובן. כי מבחינתי אמונה צריכה להיות תמיד. וגם כשמישהו שולח לי מייל עצוב בשוטף אני צריך להגיב לו עם מילות אמונה וכמו שאז אני לא עושה זאת גם עכשיו לא. כי אני מתייחס מקצועית תמיד.
לשאלתך;
אני לא מומחה בכל עניין אבל אשיב מה שאני יכול.
המצב מפחיד. ממש. ולא ידוע לאן יתרחב.
נכון. מפחיד. והבעיה הגדולה זה האי וודאות. פחד של אי וודאות הוא אחד הפחדים הגדולים! כי אתה לא מצליח לארגן אותו בראש. הוא לא מוגדר.
לכן כמה שיותר נגדיר זה יותר מרגיע.
דוגמה להרגעה:
בטח תוך כמה ימים תהיה לנו בהירות נמתין ליום X ונעשה שם חושבים מחדש. אולי ביום הX נחליט לקבוע עוד יום X.
החדשות מזעזעות בכל קנה מידה. גורם שיהיה קשה לתפקד ואין כח להיות אקסטרה
(לא רואים סרטונים או תמונות, ועדיין)
להפחית עדכוני חדשות לשלוש פעמים ביום.
בשעות מוגדרות.
בזמן שבין לבין לספר לעצמנו שאין להם הרבה מה לחדש. וזה באמת כך. אין הרבה שינויים גדולים. יהיה שינוי כשיכנסו. וגם אז אנחנו לא חייבים לדעת את זה כי זה לא תורם כלום חוץ מסקרנות ויש כאלה "שהתרומה" היא סטרס…
וכל מי שזה ממש מחזק אותו בתורה ועבודה… שיהדר להתעדכן והכל רק לשם שמים…
ובאמת זה יכול לגרום לכך שאין כך לתפקד אקסטרה וזה בסדר. ככה זה כשבני אדם במתח. צריך לדעת שזה בסדר וגם שזה יעבור.
להעסיק שוב את הילדים בבית. הם כבר מלא זמן בחופש. חיכינו לחזור לשגרה. ואין שגרה. אין סבלנות אליהם.
- להכניס אותם למשמעת של שגרה. שינה בזמן. קימה בזמן. תפילות וכו'. להפסיק את השוק של בין הזמנים. זה גם עוזר. כך שלפחות בערב יש שקט (בגיל שאת רומזת אליו)
- אני חושב שיש להרבה אנשים פוסט טראומה מהקורונה. "להעסיק ילדים" והלא צפוי העכשוי בהחלט מזכיר את המצב ההוא שהיה לא צפוי. אנחנו עוד עם הטעם בפה מאז וזה מזכיר את זה. צריך לעשות הפרדה. עכשיו אפשר לצאת מהבית. אפשר להיפגש. יהיו לימודים ועוד מנסים להקדימם! (אני מניח שזה ענין של ימים עד שיתבהרו הדברים).
זוגית. היינו במצב טוב, אבל עכשיו כל אחד לחוץ ומתוח. אין כח להתאמץ יותר מהרגיל.
קודם כל זה בסדר שיש ירידה. אנחנו לא מלאכי השרת. בכל אופן רובנו… צריך לשמר שעת איכות טובה בערב בלי חדשות ובלי ילדים ובלי הפרעות. להיות קרובים ולדברר את כל התחושות שמלוות.
לדבר על הדבר הבא:
אין שינוי בקשר שלנו. הוא עוד מעט יחזור לרגיל. זו ירידה זמנית ואנחנו אותו דבר כמו שהיינו קודם, זה סתם אירוע זמני.
(בסוגריים… המצב העכשווי לא צריך לפגוע בזוגיות אלא אם מתוחים עד כדי שיתוק. במקרה זה צריך להוציא את האף בכוח לחנות על כל דבר שטותי ולכל מקום שאפשר לצאת. הליכה קצרה של רבע שעה – זה מחזיר את האדם ליקום…)
אשמח לדעת אם מאמר זה עזר וכדאי להפיצו לכולם. אלמד זאת מסימוני האהבתי שלכם ❤
לגלות עוד מהאתר הרב יעקב שקולניק - יועץ נישואין
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
