טוב,
בתגובה למיל הענייני ששלחתי מקודם קיבלתי כמה תגובות בסגנון הזה:
"
תן משהוא איך להתמודד עם המצב ביחס למשפחה
לדוגמה אתמול בלילה השווער שלי ממש נכנס לטרוף עם מילים כמו שואה וכ"ד
וזה מצב פסיכי ממש תן דרך להתמודד עם המתחים שמשפעים על כל המובנים
ובוודאי יכולים די לגרום פיצוצים
"
לאנשים אין שום קשב לשום דבר חוץ מהמצב
שלא יצור ראקציה
"
עזוב הכל הרב שקולניק.
דבר על איך להרגיע, איך להישאר בשפיות ברגעים כל כך קשים
זה הכי אוקטואלי לכל בית עכשיו.
ובכן, חשבתי על כך. ובחרתי שלא לכתוב על המצב. בדיוק בגלל זה.
כי אני חושב ששמירה על השגרה היא דרך טובה להתמודדות,
אך אמנם זה צודק ברמה הביתית שלהדחיק את המצב זה גם לא נכון.
אז אשתף אותך בכמה דברים שיכולים להועיל.
זה מבוסס על:
- שמירה על גבולות ושגרה.
- ועל אמת וכנות ולא להדחיק!
לדוגמה, אתמול בני בן ה 8 נכנס לפאניקה ולא היה מוכן לצאת מהבית לסוכה שבחצר שלנו…
ואני גם הייתי קצת בפאניקה מהמצב אחרי הכל… ואצלי זה גם קשור בעבודתי.
ומשראיתי את המצב לקחתי אותו על הידיים. הסתכלתי לו בעיניים והתחלתי לדבר איתו. לדבר ברור. בלי מריחות!
"ממה אתה מפחד?"
"מה אתה חושב שיכול לקרות לך?"
הוא ענה:
שמחבלים יבואו אלינו הביתה. ושיפול עלינו טילים.
עניתי לו:
אני רוצה להסביר לך. יש כזה דבר שנקרא כיפת ברזל. שמעת על זה? זה עושה כך וכך. אבל לפעמים באמת לא הכל זה מצליח למנוע.
הוא: אז יכול ליפול עלינו?
אני: יש לנו ממד בחדר שלך. אתה יודע ממה הקירות עשויות? אתה יודע שזה שונה מכל הבית?
הוא: אבל יכול ליפול עלינו.
אני: נכון. אבל אתה יודע כמה זמן יש לנו ללכת עד שהטיל נופל?
הוא: לא.
אני: יש לך דקה וחצי מאז שאתה שומע אזעקה ואז אתה סוגר את הדלת ויש לך גם חלון מפלדה בשביל זה…
ראיתי שנרגע לו יחסית אבל הוא נשאר עם עיניים גדולות של עוררות יתר.
עד כאן היו ענייני האמת והלא להדחיק. עתה עברתי לענייני השגרה:
אמרתי לו שאני צריך שהוא יילך עם אחותו לקנות לי פיסטוק… ועל הדרך לו קלפים וגם משהו קטן לכל ילד.
הוא קצת התלבט. אבל בסוף הלך. נכנס למקלחת עם האלבום… וראשו ורובו היו בשגרה. הראש שלו היה מסודר ומבין מה קורה. ולצערי אחת הילדות שיקרה אותו שהמלחמה הסתיימה. הלה הלך לישון שינה יפה מאוד עד הבוקר.
אני לא בעד לשקר. הוא צריך להתמודד עם המציאות, בדרך כנה. לדעת מה קורה ואיך אנחנו מתמודדים בתיבול שגרה!
אחר כך ראיתי שהגדולים שלי שקועים במתח בוואטספ הטלפוני של החברים. הגבלתי זאת להאזנה קצרה פעם בשעתיים.
אמרתי להם להדליק מוזיקה ולפרק את הסוכה. הדפסתי להם את החדשות הבסיסיות והוריתי להם לא לדבר ליד הקטנים כדי שיירדמו.
היום מה צריך לעשות?
להתמקד בעיקר בדברים הבאים:
- ש-ג-ר-ה!!!!
- חיזוק.
- לא למרוח. לשאול מה כואב. מה מלחיץ. לא רק ילדים. גם את עצמך אם אתה במתח. לפרק את הדברים הפשוטים "מה מאיים עליך?"
- לעשות דברים מרגיעים
דברים מרגיעים:
- מדיטציה או יוגה. פעילויות אלו יכולות לעזור לכם להירגע ולהתרכז ברגע הנוכחי.
- נשימות עמוקות. כאשר אתם מרגישים לחץ, קחו כמה נשימות עמוקות כדי להירגע.
- פעילות גופנית. פעילות גופנית יכולה לשחרר אנדורפינים, שיכולים לעזור להפחית מתח וחרדה.
- שיחה עם אדם קרוב. דיבור עם מישהו שאתם סומכים עליו יכול לעזור לכם להרגיש נתמכים ולהקל על הלחץ.
- קח הפסקות מהחדשות. חשיפה מתמדת לחדשות על המלחמה עלולה להחמיר את הלחץ והחרדה. קחו הפסקות מהחדשות מדי פעם, כדי לתת לעצמכם זמן להירגע ולהתמודד עם הרגשות שלכם. אפשר לקבוע על שלוש פעמים ביום או משהו כזה, כך שבין לבין יהיה מאוזן יותר…
- התמקדו בדברים שאתם יכולים לשלוט בהם. זה לא תמיד קל, אבל חשוב לנסות להתמקד בדברים שאתם יכולים לעשות כדי לשפר את המצב, ולא בדברים שאתם לא יכולים לשלוט בהם. לדוגמה, אם אתם יכולים לתרום כסף או זמן לצדקה, זה אולי יוכל לעזור לכם להרגיש תחושה של שליטה ומשמעות.
- עשו דברים שאתם אוהבים, כמו לקרוא, לשמוע מוזיקה, או לבלות עם יקיריכם.
- בקשו עזרה אם אתם זקוקים לה. אם אתם מתקשים להתמודד עם הלחץ של המלחמה, אל תתביישו לבקש עזרה מקצועית.
תגובה אחת
עזוב הכל… תכתוב רק על המצב…
יש כאלו שחושבים שצריך גם לשנות את הפתיח של הביטוח לאומי
או של כל הבנקים בנוסח של "תמיד אנחנו איתכם גם במצבים קשים…" וכדו'
אז לא…
אין צורך, אפשר להירגע ולנשום עמוק העולם צריך להמשיך רגוע והפחדים יעברו מאליהם
מצפים לבשורות טובות…