השאלה שלנו מעט מורכבת, משלבת גם ענייני עבודה והשקפה וגם קשר הורים ושלום בית,
אנו זוג נשוי 4 שנים עם שני ילדים בלעה"ר, אני למדתי הוראה ובעלי אברך ב"ה,
כידוע זוגות צעירים מתמודדים עם קשיים בדיור ובפרנסה בהרבה מקרים ולדעתי במיוחד כאשר המקצוע הוא הוראה שיש עליו הרבה קופצים במגזר,
סיעתא דשמיא היתה לנו שאימי מורה בעמצה ועזרה לנו להיכנס ולקבל מס' שעות.
ב"ה קנינו דירה בעיר מגוריו של בעלי ומשפחתו (אציין שמשפחתו בסגנון יותר פתוח ושונה מאיתנו ואנו מסתדרים איתם וביננו ויש יחס קרוב ומכבד)
עד כאן היה רקע—
ב"ה משפחתנו התרחבה ההוצאות גדלו ואנו משלמים שכירות גבוהה וכן תוספת משכנתא שהשכירות לא מכסה עקב עליות הריביות, הגענו למצב די דחוק כלכלית וניסינו לחשוב על שינו שיוכל לעזור לנו, מה גם שהבנו שאין לנו כמעט סיכוי לקנו דירה בעיר מגורנו כיום,
לאחר מחשבה העלנו את הרעיון לעבור לדירתנו (השוכרים מסיימים חוזה בקיץ) , לחפש עבודה עכשיו כדי להתחיל בצורה מסודרת בתחילת שנה הבאה, כמובן ששאלנו רב שברך אותנו שנמצא עבודה ונצליח, באמת חשבנו לעבור רק אם יהיה לנו עבודה כדי לא לעבור לחינם, חשבנו גם על עבודה במוסדות ובגנים חרדיים של משרד החינוך שם השכר משמעותי ויש ביקוש לכח אדם,
לאחר ששקלנו והגענו להחלטה לחפש באופן מעשי הגענו להורי לשתף אותם ולהסביר את הסיבות לצעד שאולי יקרה,
כאן נתקלנו בתגובה נחרצת וקשה מאד,
אימי בעלת אופי מנהלתי ושולט מאד התאכזבה לשמע ההודעה ואמרה " מה אז אף אחד לא יישאר לידנו", בהתחלה הגיבה באיפוק כי גם בעלי נכח אבל בהמשך הפשירה לגמרי כהרגלה,
אבי אדם עדין ויר"ש הצטער מאד ושאל פרטים טכניים מדוייקים אבל לא כעס ואימי לעומת זאת הודיעה שלא הכל בחיים זה כסף ואברכים צריכים לוותר ולחיות בצמצום ומשרד החינוך זה ממש גרוע ובטח תיכף אנחנו משנים סגנון….
אציין שאנו באמת בסגנון ישיבתי ושמור ולא חושבים לרגע להתפרק או להשתנות עקב המעבר.
אחרי שחזרנו הביתה היא התקשרה ואמרה שגם בשם אבי (מוטל בספק גדול) הם מאוכזבים מאד וזה חוסר כיבוד הורים וכל השידוך שעשו היה על דעת שאנחנו לא הולכים לכיוון של משפחתו של בעלי והיא כבר מדמיינת אותי עם אייפון וגם חבל שנתנו לנו כסף לדירה ועוד כהנה בצורה מאד מזלזלת ופוגעת גם בי וגם בבעלי ובמשפחתו, היא כעסה כשניסיתי לענות ודרשה שרק אשתוק ואקשיב למה שיש לה לומר,
מאז היא אינה מדברת עימי,
באופן כללי כבר מתחילת הנישואין וגם עוד בתור רווקה היא תמיד שלטה וניסתה לשלוט, הענין שאני הייתי יחסית באותו סגנון שלה ועם אופי צייתן וגם בעלי לא חיפש סגנון אחר אז זה די עלה בקנה אחד עם הצפיות שלה אבל תמיד היתה מעירה על כל דבר קטן, היתה אפילו צועקת עלי ליד בעלי בתחילת הדרך אם הייתי מגיעה בשמלה מעט קצרה (ואני מקפידה ללבוש בהתאם למורה!) או מעירה אם הפסיד יום בכולל, וגם בעבודה ממש היתה שולטת בי ובקיצור ממש חיינו היו פרוסים בפניה בכל המישורים והיינו תמיד נתונים להערות, גם אחי הנוספים היו כך לפעמים אבל ממנו היו לה הכי הרבה ציפיות כי רק אנו נשארנו קורבים והיא הרגישה בעלות כי סידרה לי עבודה והם עוזרים לנו,
לאחרונה גם אחי הצעיר בישיבה קטנה עבר קושי מול החברה ולא הלך לתקופה והיא דרשה ממש שבעלי ילמד איתו, ויטייל איתו ואפילו שיבוא לגור אצלנו לתקופה ואם התנגדתי כי הרגשתי לא מסוגלת היתה כועסת ותוקפת במילים בוטות מאד שאף אחד לא יכול לדעת מתי הגלגל יתהפך עליו וזה יהיה אשמתנו אם ייכשל וכו'
בזמן האחרון התחלנו מעט להתרחק ויותר לעשות מה שטוב לנו למרות שמעירה, פחות אנחנו מבקרים, אני כבר לא מתייחסת להערות (דבר שמקומם אותה) וכך גם חשבנו שאולי יהיה דווקא לתועלת לעבור.
כעת איני שואלת על הפן ההשקפתי לגבי העבודה (ויש גם מוסדות חרדיים לאו דווקא משרד החינוך) באם תוכל להחכים אותנו גם בנושא זה נשמח מאד,
עיקר שאלתנו ממך היא מצד התא המשפחתי והאם נכון להתרחק ואיך להתנהל מולה, אציין שדווקא כשמתרחקים היא לפעמים נרגעת ומקבלת פרופורציות השאלה האם גם לגבינו כי היא פיתחה בנו כאמור שליטה חזקה מבכולם.
תודה וסליחה על אורך המכתב…
ר.נ
שלום,
השאלה קצת מורכבת ומשתנה ממקרה למקרה.
זה תלוי ביכולות הזוג ובדיני כיבוד הורים.
אשאיר לכם את דיני כיבוד הורים.
וגם את היכולות איני יודע. אתייחס למה שברור.
ברור שאמא שלך לא בסדר. היא עושה מניפולציות וסוחטת אתכם בחסות כיבוד הורים. נראה שהיא משתמשת בכם לצרכיה ולא דואגת לכם. ואת עוד חושבת שאולי בגלל שאתכם היא הכי מצליחה לנצל לכן אתם הכי חייבים לה. כי מסכנה לא נותר לה את מי לנצל. כולם ברחו.
זו תמונת המציאות לפי מה שכתבת!
ואם נוריד את העניין הזה שנקרא הורים. התשובה תהיה ברורה. אף אחד לא יכול לנהל לכם את החיים.
אמא מתערבת בזוגיות! איך להגיב?
בעניין של הורים מהפן המשפחתי ולא ההלכתי:
אני נגד לנתק קשר. בעד במקרים מסוימים להוריד עצימות ולנהל חיים נכונים לכם כל עוד זה לא סותר כיבוד הורים.
שאלת האם לגביכם נכון להתרחק-דבר שמאפס אותה
לאחר שתחליטו לגבי הצד ההלכתי שבמקרה שלכם הוא קל יחסית כי זה ההורים שלך:
אני בעד להתרחק ולעשות מה שנכון לכם.
כי נשמע לי שמעבר לשליטה וניצול של החיים שלכם
יש גם פגיעה בזוגיות שלכם עצמה
כשהיא מעירה לבעלך בפנייך זה יכול להוריד בעינייך מערכו
ומצאתם קרחים משני הכיוונים. כי איתה בין כה לא יפרח הרבה…
אני בעד להוריד ממנה פרופיל בצורה כמה שיותר מכובדת!
בהצלחה!
9 Responses
זה שאלות של חדר ניתוח!
או לי מייצרי או לי מיוצרי
אני בטוח שהרב לקח בחשבון אופציה של הידברות עם האמא,
וכנראה אתה לא לא רואה שם סיכוי
הלוואי שתצליחו לכבד ולשמח לצד זוגיות עצמאית פורחת!
מצדיקה כל מילה שהרב יעקב ענה
דעי לך שהרבה הורים הרסו לזוגות את השלום בית ובאמת עם כל הכבוד גם להורים שחושבים שעושים טוב לבת או לבן שלהם כשהם מתערבים
אמא שלי תומכת ועוזרת לי אבל גם מתערבת אז עברתי רחוק
לנכון זה לעבור למקום אחר ולבנות את הבית שלכם לבד בלי התערביות וההערות
הכל מידי נכון, למצער
הערתי היא רק לגבי נטיה שקיימת אצל בנ"א מתוך צדקת הדרך לטעות (שלא לומר לדרוס) את ההורים, ובמקרים כאלו זה רגיש עד תהום!
גם אם נפסק להתרחק, המוטיבציה לריצוי ופיוס ההורים צריכה להיות שבעתיים, – ודוקא מתוך הביטחון בדרך, שעלול חלילה להתפלס על גבם בלי כוונת רוע רק באי שימת לב.
דוקא מתוך הכותבים נראה שמתייחסים מתוך כבוד אמיתי ועדינות, וה' ינחה דרכינו
זה מאוד פשוט כאן.
הבעל רוצה אחרת מהאמא .זהו . הוא לא חייב לשנות דעתו בגלל האמא ואשתו חייבת לבעלה
בתור אשה שאמא שלי חופרת ומתערבת ומבקרת כל דבר אפילו לא ברמה הזו כמו שהאישה מספרת, כל הילדים התרחקו , לא גרים לידה, וכשבאים גם ככה יש את החפירות והביקורת, לא צריך להוסיף ולגור לידה, זה לא אומר שמדברים אליה לא יפה או לא מכבדים, אבל צריך לגרום לכמה שפחות … כיבוד הורים נשאר
לגור ליד ההורים זה לא כיבוד הורים לדעתי , לא כתוב בשום מקום בתורה שצריך לגור ליד ההורים!
אני יכול רק לספר מה שקרה עם זוג שאני מכיר: אותו סיפור כמעט של אימא ששלטה בבתה – לא בכח אבל במח – והזוג פשוט עברו לעיר אחרת + ניתוק קשר ל-3 חודשים, ולאחר מכן בשיחה ברורה ונוקבת של החתן עם החמות – עפ"י כל כללי כיבוד הורים – השלימו ההורים עם הזוג וכעת הם חיים בשלווה מדהימה.
הענין פשוט מאד – האמא לא הרגישה את חומרת מעשיה עד לצעד הזה של:1. מעבר דירה 2. ניתוק קשר 3. שיחה נוקבת – ואז קלטה באיזה גיהינום היא שמה את חתנה ובתה ואז "חזרה בתשובה".
לפעמים אנשים פשוט לא קולטים שהם מניפולטורים – עד שמראים להם את האמת בפנים [כמובן בדרך כבוד – בלי זה הם נהיים יותר גרועים]
ואז הם פשוט יודעים להשלים – כי הם קולטים שלא עשו בסדר
זה הסוד של אסרטיביות – עמידה על קיום הרצון שלי תוך כדי כיבוד הזולת
וזה הסוד היחיד להצליח עם חבר'ה כאלו
לענ"ד בדברים מורכבים כאלו
כדאי מאד להתייעץ עם איש מיקצוע או אשת מיקצוע מנוסה בתחום
כמו לדוגמא הרב שקולניק שליט"א
כי לפעמים הכלל אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים תקף גם כאן
והשיתוף בהרחבה יש סיכוי טוב שיכול למנוע עגמ"נ גדולה
גם לזוג וגם להורים
למען האמת היה הכי טוב שבהמשך יהיה מיפגש משותף
הזוג הצעיר ביחד עם ההורים
והיועץ התפקיד שלו יהיה להצליח
לשקף לכל אחד מהצדדים מה הוא מתכון?
איך הוא הובן?
למה קשה לשני לקבל את הדברים וכו'?
אבל זה יתכן בבחינת חלומות באספמייה ….
אבל אולי יהיה נס וזה יקרה
וזה יהיה פנטסטי
וירכך ויפוגג המון המון רגשות שלילים שהצטברו
ואולי יש באמת בעיה ללכת לגור באזור מגורים של הוריו, הרי השואלת בעצמה כותבת שזה סגנון שונה,. "ב"ה קנינו דירה בעיר מגוריו של בעלי ומשפחתו (אציין שמשפחתו בסגנון יותר פתוח ושונה מאיתנו ואנו מסתדרים איתם וביננו ויש יחס קרוב ומכבד)" זה בלי קשר לאמא \חמות, לא ראיתי שמהו אתייחס לזה.
אשה צריכה ללכת אחרי בעלה, שההורים שלה בררו על השידוך הם ידעו על זה וכנראה שזה לא גרוע עד כדי כך,אבל מנסיון שלי קשר טוב עם המשפחה של הבעל יש רק שגרים רחוק ברגע שמתחילים להתקרב הכל משתבש,מקווה בשבילך שלא תתחרטי! מנסיון של אחת שעשתה את הטעות הזאת ואין לה דרך חזר