שלום וברכה.
קודם כל יישר כח על כל הפעילות שאתה מקיים מעל גבי המייל. הקב"ה ישלם שכרך.
שמי מאיר, (בדוי, אל תדאג) ב"ה אני נשוי 6 שנים. עם 4 ילדים.
תקופה לאחר החתונה, התחלתי להרגיש טבעת חנק מסביב לצוואר. ומתחילה השתדלתי להכיל, ולקבל ועוד ועוד. (כמו שלומדים לפני חתונה)
וגם היום אני עדיין מכיל ומקבל ומפרגן ואוהב וחושב על אשתי כמעט בכל מקום שאני חושב שאולי יהיה לה איזה צורך בדבר מסוים.
(אני תמיד נותן לה הרגשה טובה, גם אם האוכל יצא "פחות", לא עושה מזה עניין.)
אני בן אדם מאוד חברותי שתמיד משום מה אנשים מספרים לי מעצמם על הבעיות שלהם. ואני מקשיב, לא יודע למה, אבל ככה זה.
אני תמיד "ער" לסביבה וכן…גם לאשתי. עד כמה שהמוח הגברי שלי נותן לי מולה.
דא עקא, שבחיים לא הרגשתי פידבק מאשתי. קשה לה לומר תודה. קשה לה לפרגן. קשה לה לומר סליחה ולהתנצל על אין ספור פגיעות שנפגעתי ממנה. לא אשקר ואומר שכמות הסליחה שאמרה (בשש שנים) זה בערך קצת פחות מכמות האצבעות בשתי הידיים.
היא לא מסוגלת להוציא את המילה הזו, וזה אגב בעיה משפחתית אצל כל האחים שלה, לא מכירים המילה הזו "סליחה".
וכל מה שרק אעשה (אם זה להפעיל מכונת כביסה. לשטוף כלים, שטיפה, טאטוא של הבית, ארגון הבית), לא גורם לה לתת לי הרגשה אמיתית של הערכה שאני צריך.
(מקסימום תודה וממשיכים הלאה מבחינתה. מצידה זה ברור שהבעל צריך להיות אמא השנייה. וזה רע מאוד.)
ובמידה ואני צריך לצאת, (ולא משנה למה, גם אם זה דחוף, וגם אם זה לא דחוף) ויצאתי, היא תיתן לי הרגשה רעה ממש, לדוגמא "תמיד אתה משאיר אותי לבד, עם הילדים"( שזה רחוק מהמציאות, כי אני עובד מהבית, ותמיד נמצא בבית, ואחת ל….שאני יוצא)
לפעמים זה מגיע לידי קטנוניות של ממש. שאין לי מושג איך זה מגיע לידי מריבה קטסטרופלית. ואני נפגע מזה מאוד. כי אני נותן את עצמי במאה אחוז לבית שלא יהא על חשבונה חלילה. ולפעמים זה על חשבוני ממש, (עבודה, יציאות מסוימות שקורות אחת לנצח)
וחשוב לי לומר שאני לא מגביל אותה. לא מונע ממנה דברים שהיא מעוניינת בהם. והכי חשוב לא אומר לה "לא" בשום מצב. ואם לא מסתדר לי כלכלית, אני אומר לה "שירווח לי…בכיף, מה שתרצי".
וממנה אלי, זה הפוך לגמרי, תמיד היא מטילה וטו. היא לא לוקחת אפילו מעט על עצמה, אני תמיד צריך להיות במטר רבוע שלה ואם לא, אז היא מתחילה להתחמם ורק להאשים אותי שאני משאיר אותה לבד עם הילדים.
אא"כ זה משהו קצר, שאז היא "מסכימה",
(ואני לא סובל את השטות הזו, כי אני ב"ה לא ילד קטן שצריך להשגיח עליו שלא יעשה צרות)
ובמאמר המוסגר אציין שאני מוזיקאי דור שני וזה מפריע לה על גבול האובססיה שבתחום הזה החבל ממש חונק ואני מרגיש שזה פוגע בי אישית ונפשית. כי מה לעשות ואני יודע לנגן, כך נבראתי, וזה לא דבר שאפשר להפסיק ולעצור כי זאת האישיות שלי, (אשמח לעצה בעניין זה)
וכל מריבה היא דואגת להזכיר איומי גירושין או דומה לזה. שזה לא הכיוון שלי בכלל. ואין לי מושג למה היא לא זוכרת מעשים טובים שאני עושה איתה.
ו…כן היינו בטיפול זוגי, אבל…שום דבר לא זז.
אני רק מנסה שתעזור לי למצוא את הפח שאני נופל בו,
יכול להיות שאני מתנהג איתה יותר מדי טוב??
סליחה על האריכות. ואשמח לעצה ותושייה.
תודה רבה.
שלום לך איש יקר!
מקריאת המיל שלך זה נראה שאשתך "לא לענין" ובעייתית.
לא לתת פידבק ברמה כזו זה מוגזם.
מה שחסר לי במכתב שלך זה, מה אתה לא בסדר כלפיה? נראה שכל המיל שלך מלא בטענות כלפיה כמה שהיא לא בסדר ושאתה בדיוק הפוך – נפלא!
יתכן שזה כך ושהיא בעייתית.
אבל יש לי סוד קטן-
ברוב המכריע של המקרים לשני הצדדים יש חלק. (למעט אם לצד אחד יש הפרעת אישיות וכדומה וגם אז יתכן שיש מה לשפר)
המיל שכתבת לי מידי נקי לי בצד שלך.
אני מציע שתבדוק את עצמך יותר טוב,
אולי באמת אתה מידי טוב ואולי באמת אתה לא טוב בכלל עד שאתה לא רואה את מה שאתה עושה לה.
באמת שאין לי מושג. ראיתי כבר כמעט הכל.
אך כמעט לא ראיתי שרק היא אשמה.
לכן ברור לי שאתם צריכים ייעוץ,
אך אם אתה שואל מה אני חושב לבינתיים,
אז שתבדוק את עצמך
ותשאל אותה (לא בזמן מריבה) מה היא חושבת שאתה צריך לשפר.
תזכר מה אמרו לך בייעוץ שהייתם.
נסה לחשוב ברצינות גם על הצד שלך.
בהערכה!!
יעקב
2 Responses
שלום
אני מכירה את המצב לצערי
גם אני הייתי כזאת
זה בד"כ מגיע מחברות/ משפחה/ משהו חיצוני
גם בעלי הוא אדם מקסים מאוד
והיתה לי תקופה שהיתה לי עליו הרבה טרוניה והאשמות
זה אולי מגיע מזה שמסתכלים יותר מידי על זוגות אחרים כמה הוא קונה לה/ איזה תכשיט הוא קנה להיא
ולא רואים את הטוב שבבית שלך
לי זה השתנה מאוד כשהתחלתי ללכת לשיעורי העצמה אישית ושלום בית
ואז למדתי מי זה בעלי
מה הוא צריך
עם ש.ב על הכל!!
ב"ה
אותי גם חינכו וכך אני מנסה להעביר הלאה שרק הצד שלי, תמיד אשם.
ועכשיו, אחר התגובה האחרונה ממש בזהירות רבה נראה לי שאם כל צד חושב כך, יותר קל בחיים, לא?