איש אחד בשנות השישים לחייו סיפר:
"פעם חשבתי שהדרך הכי טובה לחיות היא להתכונן לאפשרות הכי גרועה. ואז אם זה יקרה תהיה מוכן… ומקסימום זה יהיה הפתעה נעימה…
ואז הייתה לנו תאונת דרכים ואשתי נהרגה.
למותר לציין שהאסטרטגייה שלי ממש לא עזרה ולא הכינה אותי לגרוע מכל.
הדבר הכי גרוע הוא שאני עדיין מתאבל על הרגעים היפים שהיו לנו יחד ולא שמחתי בהם מספיק בגלל האסטרטגיה של "להיות מוכן לגרוע מכל".
הבנתי שאם אני לא נהנה מהחיים עצמם, אני לא מכין את עצמי לשום דבר גרוע. רק מפסיד את האמת והחיים עצמם.
כיום המחויבות שלי כלפיה היא להנות מכל רגע. חבל לי רק שהיא לא כאן עכשיו, כשאני כבר יודע איך לעשות את זה."
ריגש אותי!
קחו את ההשראה לעצמכם!
שתפו אחרים!
