הסתרתי מאשתי משהו [קניתי משהו מסוים יקר וחששתי שהיא לא תסכים] עכשיו אני רוצה לתקן אז יש לי 2 אפשרויות:
1) לגלות לה שקניתי בלי ידיעתה?
2) לבקש עכשיו שהיא תסכים לקנות ובמקרה שתסכים ואח"כ להגיד שקניתי
מה עדיף לדעתך?
שלום,
לגלות לה שקנית בלי ידיעתה
ולהסביר לה מה הרגשת שעשית את זה.
לא למה עשית. אלא מה הרגשת.
ושאתה מתנצל על ההתנהגות הזאת
כי זה נותן לשני הרגשה שהוא אדם רע שצריך לעקוף אותו.
(את רעה / לא מוצלחת / לא טובה / לא תומכת =לכן עדיף לי להסתיר ממך)
אז לומר. להתנצל. להפסיק להסתיר לנצח!
בהצלחה!
יעקב
לגלות עוד מהאתר הרב יעקב שקולניק - יועץ נישואין
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
7 Responses
א. אם זה סכום כל כך יקר כמו שאתה מתאר למה קנית, לפנו למה החבאת?
ב. אם בכל זאת החלטת לקנות למה החבאת? אם קנית משהו תעמוד מאחורי מה שאתה עושה, זוגיות זה לא ילדים בגן.
ג. לדעתי שתרצה לקנות משהו ואתה רואה לנכון שזה אפשרי מבחינה כספית, ואתה זה שעובד על הכסף ולא איזה בטלן. אז אתה יכול להודיע שאתה קונה.
אבל אם אתה בטלן שלא מביא שקל או גם אברך שזה יותר חשוב מהכסף עדין אתה לא עובד על הכסף אז אתה צריך ממש לבקש רשות על כך.
החכמה אצל ר' יעקב שהוא לא נכנס למניעים. הנידון לא היה למה לא אמר ואם צריך לומר. גם בשאלה אין מספיק פרטים. אבל זו הסיטואציה עכשיו. הוא במצב הזוגיות שלו מבחינתו זו הרגשה שהוא גנב מאשתו והוא הסתיר ממנה. עכשיו יש לו מחסום מאשתו שהוא בנה. האם זה נכון? האם הוא צריך לשנות תפיסה? האם בכלל הוא צריך לשאול אם נראה לו שצריך? זה נידון אחר. אבל לעצם השאלה התשובה שקיבל היא נכונה. תספר, תסביר את ההרגשה. ולא ביקשו ממנו להשפיל את עצמו. גם לגבר מותר להתנצל וגם לו מותר לטעות. וכל זה לא משנה אם הוא אברך או בטלן. המעמדות בבית נקבעות לא לפי מי שבטלן ומי שמביא את הכסף. לשני הכיוונים. גם אשה שלא מביאה שקל לבית יכול להיות לה דעה וצריכים להתחשב בדעתה וכן להיפך.
מה פתאום שאברך יבקש רשות??
יכול להתייעץ- כן! לשאול רשות- ממש לא!
אני האשה שעובדת לפרנסת בעלה, האינטרס שלי שהוא ישב וילמד ולכן הכסף הוא שיתופי לצרכינו (יש כאלה טובות יותר ממני שאצלן הכסף שייך לבעל… שנזכה…) ממש לא צריך שהוא יבקש רשות אבל כמובן שאם מדובר בדבר יקר יש להתייעץ, וכן אצל האשה…
ואני יוסיף שגם אם הבעל הוא זה שעובד ומביא את הכסף נכון לדעתי שיתייעץ עם אשתו בקניות של דברים יקרים.
זוגיות= שותפות, לא אני הרווחתי אז זה שלי ואני יכול לקנות…
יש הלכות אנ י חושב שצריך לשאול רב ולא לפסוק לפי פסיקת המגיבים…
אני חושב שכל דבר שאיש או אישה רוצים – יש לו מקום, ולא משנה כמה הוא יקר וכמה הוא לא נצרך בעיני השני, וזה לא סותר שצריך להגיע להסכמה הדדית בין בני הזוג על כל דבר שבאורח חייהם נחשב לקצת יקר.
למעשה – אני חושב – שכל דבר שרוצה אחד מבני הזוג – צריכים שני בני הזוג להחליט שיום אחד נקנה ונתאמץ יחד מעכשיו להשיג אותו או את הסכום הנדרש כדי לקנותו, ובאמת לחשוב כל הזמן איך יהיה ניתן לשמח את בן הזוג ולהשיג בשבילו את הדבר שרוצה.
כמובן שאם הדבר הוא לא נורמלי כמו לקנות עכשיו רכב של 200 אלף, כאשר הרף שלהם נמצא גג ב30-40 אלף – צריך בן הזוג להבין שזה מוגזם ולא נכון, ולהתמודד עם ביטול הרצון שלו, או להפחית אותו לדבר נורמלי.
נ.ב.
אם אותו בעל היה צריך להסתיר – כנראה שצריך לבדוק למה הוא כל כך פוחד פשוט להחליט יחד עם אשתו לקנות את זה, אולי היא פשוט כופה את החלטותיה עליו, ולא נותנת מקום לרצונותיו, והוא צריך להיכנס איתה למסע הסברה בעניין הזה ולעמוד על זה עד שהיא תשנה את הדרך הזאת ותיתן מקום לרצונותיו בדיוק כמו שנותנת מקום לרצונותיה.
וכמובן שאני נגד כל הסתרה מבן הזוג בכל אופן שיהיה.
מסכים עם חלק מהדברים שנאמרו פה
אם הבעל כ"כ מפחד, כנראה שאשתו שולטת עליו, ולכן גם מפחד לספר שקנה.
לא קשור מי עובד ומי מרוויח, הבעל הוא זה שנותן את המילה האחרונה
ןאם הוא מפחד להגיד שיעשה עם עצמו עבודה להפסיק לפחד ממנה, נקודה
(בטח ובטח אם זה שמפרנס ואשתו עסוקה בלהציק לו מה לקנות ומה לא לקנות)
כמובן שאני לא מדבר על חולה נפש שקונה מכל הבא ליד ולא משתף את אשתו