שלום יעקב,
אני עובדת ומפרנסת את הבית, בעלי אברך.
בעלי הוא זה שמנהל את כל הכספים בבית- ואין לי בעיה עם זה,
אני חושבת שזה התפקיד שלו וטוב שכך.
אך יש נקודה שמאוד מכאיבה לי.
בעלי לא מוכן שיהיה לי כרטיס אשראי.
אלא הוא מבקש ממני שהוא זה שיכניס לי כסף (מזומן) לארנק.
המציאות הזאת היא קשה- כי הרבה פעמים אני נתקעת, רוצה לעשות קניות בסופר ופתאום אוחזת שאין לי מספיק כסף…
גם כדי למלא את הרב-קו זה עובר דרכו.
מה שקורה זה שאין לי את החופשיות והגמישות הטבעית,
אם אני ארצה לקנות לו מתנה לא יהיה לי אופציה כי אני צריכה לפרט לו למה אני צריכה כסף,
ביקשתי ממנו פעמים רבות- ואמרתי לו שזה מאוד מקשה על ההתנהלות, והוא אומר שהוא רוצה לנהל את הכסף.
שאלה כנה- האם זה צריך להיות כך? זה טבעי?
המציאות שנגרמת שאני מרגישה ילדה קטנה שצריכה לבקש כל שקל…
בנוסף בתור בחורה היה לי חשבון בנק וניהלתי מאוד יפה את החשבון
אנ לא בזבזנית, סה"כ רוצה להרגיש חופשיה,
לא הגיוני שאני זאת שעובדת כל יום 8 שעות קורעת את עצמי לפרנסה ובסוף מוצאת את עצמי עם כמה שקלים בארנק.
אשמח לתשובתך החכמה- אני לומדת הרבה מהתשובות שלך בנושאים מגוונים,
מה שאתה עושה זה שליחות עצומה!
ואני בטוחה שיש לך הרבה זכויות של שלום בית ושלום בעמ"י.
שלום,
הסוגייה הכלכלית היא סוגיה רגישה בגלל שהיא משתנה מזוג לזוג ולא כדאי לקבוע כללים מידי ברורים -מצידי.
בגדול אני בעד שהבעל מנהל את הכספים, אך זה לא צריך להגיע למצב הזה.
הייתי ממליץ על 2 שדרוגים קטנים שיפתרו את הבעיה.
- לשבת שוב על התקציב השבועי, (אפשר לאסוף שבוע שלם חשבוניות ולשבת ביחד) ולהחליט על התקציב המתאים נכון לעכשיו (לפעמים המשפחה מתעדכנת או המחירים) ואז להגיד "כדי שאני לא אהיה בלחץ, אני רוצה גיבוי של עוד 100 ש"ח נניח.
- וכדי לתור את בעיית הילד הקטן. אני מציע שתפני אליו בצורת בקשה ותגידי לו "אני רוצה שכל פעם שאני מקבלת משכורת אני אמשוך לעצמי דמי כיס בסך איקס שקלים. זה ייתן לך גם הרגשה שמשכת מהמשכורת שלך וגם באמת יהיה לך כסף שרק את מחליטה עליו.
חוץ מזה נראה לי שזה יהיה נפלא!!
בהצלחה!!
לגלות עוד מהאתר הרב יעקב שקולניק - יועץ נישואין
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
8 Responses
אכתוב את הדברים מתוך הערכה כנה לרב שקולניק ולמאמרים הנפלאים. ואולי הדברים שאכתוב – מגיעים מנסיון אישי כואב, ולא מתאימים לכל מקרה. אבל חשוב לי להגיד אותם.
בעיני, הפתרון שניתן כאן לאישה – מתייחס לחלק הטכני של הדברים, ומתעלם מן הרגשות, ולא פחות מכך – מן המשמעות הרחבה של המעשים וההתנהלות הכספית.
בעיני, בני זוג אמורים להיות שותפים, ולא שאחד הוא ההורה והשני הוא הילד הקטן שמקבל ממנו הוראות. גם אם הבעל 'מנהל' את ענייני הכסף, אשתו אמורה לקבל איתו החלטות בשותפות. ואם יש ענין שהוא מפריע לה מאוד לאורך השנים – א"א להתייחס לזה רק מזוית של 'קחי לך 100 ש"ח לחודש להוצאות קטנות'.
זה בכל זוג שהוא – גם אם האישה אינה עובדת כלל, ובעלה דואג להביא כסף הביתה. על אחת כמה וכמה – כשהאשה עובדת ומביאה כסף, וממה שנראה כאן, שכל ההכנסה בבית מגיעה אליה. א"א להתעלם ולהגיד: הוא הבעל – הוא מנהל את הכסף, רק הוא מחליט, ואין לה מילה. בעיני, גם אם הוא אחראי על הניהול הכלכלי – יש מקום לכבד אותה לפחות מעט על כך שעובדת להביא את הכסף. ולכבד – זה קודם כל לא להתעלם מקושי בסיסי, מרצון ממש חזק.
מן ההתנהלות המתוארת כאן, יש תחושה שאין לאשה שום מרחב במה שקשור לכסף. היא מגיעה לחנות, וחסרים לה כמה שקלים לקניה – אבל זה לא מעניין את הבעל. היא רוצה לקנות לעצמה דברים קטנים – ולא יכולה. וכפי שהיא מתארת, מדובר על 'פכים קטנים'. לא אישה שקונה וקונה, והגיעו למינוס וחובות מן הקניות והרצונות שלה.
וכאן, עוד לפני השאלה של 'איך מסתדרים טכנית ביניהם' – עולה שאלה הרבה יותר גדולה: איפה הבעל, במה שקשה לאישה? איפה הוא בדברים הקטנים, שחוזרים על עצמם שוב ושוב ביומיום? האם הוא רואה מול העיניים אך ורק 'אני צריך לנהל כסף', ואשתו וצרכיה, בפרט הרגשיים, אינם שיקול? האם אין מקום לדעתה, כי 'הוא המנהל הבלעדי'?
אשמח שתתייחסו לנקודה זו.
המקרה שצייינת שונה בתכלית. זה בעייתי הרבה יותר. אני לא בטוח שזו הכוונה של השואלת. יתכן שמנוקדת מבטך זה נתפס כאותה שאלה.
אך לא כל המצבים הם דומים. אם הדברים כפי שאת מסבירה, אז יש כאן עניין אחר שצריך לדבר עם הבעל כמו שאני מסביר בדוח "איך להשקיע באישה". והתשובה צריכה להיות בעיקרה דרך הבעל ולא לאישה (ברוב המקרים)
למה ראוי שהבעל החרדי ינהל את הכסף של אשתו? ולמה שיחרר לה רק עוד מאה שקל מתוך המשכורת שהיא עבדה כל כך קשה?
ומדוע יש לו זכות להתנגד לאשראי אם היא לעולם לא בזבזה כסף באשראי ובפרט שיש אשראי ללא עמלות
זה לא קשור לחרדי
רוב הנשים רוצות שהבעל ינהל את הכספים
אמנם זה לא צריך לבוא למצב של הרגשות של שפוטה שלו וכדומה
אקסטרה מאה שקל נשמע קצת עודף שליטה לבעל לדעתי העניה. אני מבין שאתה חץממליץ לבעל לנהל את העול הכלכלי כי זה יותר מתאים לו וכולהו. אבל אולי אפשר יותר גמישות
"נניח 100 שקל" כתבתי. מקווה שעכשיו זה מרגיע.
פשוט מקומם לקרא את המייל הזה!
זה לא שתלטנות שבעל לא "ירשה " לאשתו שיהיה לה אשראי משלה (במיוחד שהיא עובדת ומפרנסת)???
מסכימה עם מה שנאמר כאן ורוצה עוד להוסיף,
חולקת על הרב יעקב במקרה זה.
מנקודת המבט שלי מה שמפריע פה זה לא הכסף (הגם שבאמת מתסכל להיתקע בלי כסף בארנק)
הרעיון פה שהבעל לא סומך עליה, היא מרגישה מושפלת!
יש נשים(כמוני למשל) שמעדיפות שהבעל ינהל להן את הכסף עד הסוף, להתנהל רק עם מזומן ולדווח לו על כל דבר.
אבל רק כשזה מגיע מצד האישה כמובן.
אם האישה במקרה הזה מרגישה כ"כ לא בנח ונשלטת אולי יש מקום לחשוב האם זהו רק סימפטום לדרך חיים….
האם יש עוד מקומות בהן היא מרגישה שאין אמון בסיסי בה וברצונותיה ובשיקוליה.