"אשתי מאשימה אותי על העבר – איך להפסיק את הסבל?"

לכבוד ר' יעקב שליט"א

אולי אתה יכול להאיר את עיני בענין דלקמן,

הנה אנחנו אחרי יותר מעשרים שנות נישואין, ותינוק הקטן שלנו כבר גדל, ורעייתי נמצאת לפעמים בתוך הרגשות נוראיות של תסכול וריחוק וטענות והאשמות על העבר.

והנה בהרבה פעמים אנחנו מטיילים ביחד וחלק גדול של השיחה הוא שאשתי נזכרת מכל אירועים שהיו לפני חמש שנים, עשר שנים, עשרים שנה וכו' ומצטערת על זה, ורוצה שאני ישתתף בצערה הגדול,

ומבחינתי לא איכפת לי לשמוע ולהשתתף בצערה, אדרבה אני שמח להרגיעה וליישב את דעתה,

אלא הענין שרוב השיחות הם בעצם האשמות כנגדי, והרי לי יש פרשנות אחרת לגמרי בכל הענין, דבמקום הרגשתה שאני הייתי הפוגע והלא בסדר, אדרבה זה יתכן הפוך לגמרי, או עכ"פ אני הייתי חי את האירוע באופן אחר לגמרי, וכך כל האשמות נגדי נראים אחרת לגמרי.

אך אשתי לא רוצה לשמוע כלל מה שאני מרגיש, דמבחינתה זה חסרון בהשתתפות שלי בצערה העצום, אלא מבחינתה תפקידי הוא פשוט לשמוע ולהשתתף במאה  אחוז בצערה העצום והרגשתה הנוראה, אפילו לכמה שעות רצופות, [ורק היא מבטיחה שאם אני ישתתף ממש כמו שצריך אז היא תוכל לשמוע אותי, דבר שכמובן מעולם לא אירע, אע"פ שבעצם אני מקשיב לה שעות על גבי שעות].

והנה לא היה איכפת לי להכריח את עצמי להבליג ולשתוק ולהקשיב, אלא מצדי אני מרגיש כל פעם מחדש כאילו אני מקבל סתירות ופגיעות בכל חלקי הגוף, במסווה של השתתפות בצערה, והאם זה נכון לעשות את זה לעצמי,

 

אז בעצם השאלה היא כך,

לצד אחד, יתכן שתפקידי פשוט להקשיב ולהשתתף בכל הפרשנות של אשתי נגדי, ואע"פ שהיא מודה שנכון להיום חלק גדול מהאשמות כבר לא קיימים אצלי כלל, מכל מקום חיובי להקשיב ולבלוע הכל, ולא להביא את הצד שלי כלל, כמו שהיא זועקת שזה מה שנקרא השתתפות, 

אמנם לצד השני, הרי זה ברור שכל מערכת הזוגיות חייב להגיע ממקום של ריעות וקשר ואהבה, וכל השיחות האלו רק מרחיקים ומכבידים על כל הנ"ל, ואם כן האם נאמר שמחובתי לעצמי לומר שאני לא מוכן לשום השתתפות, באופן שאני מקבל האשמות וביקורת ותלונות על העבר, [וקצת על ההוה גם], בלי אפשרות לבאר ולפרש את עצמי, ולהרגיש במערכת של השיחה שגם אני אדם עם לב והרגשות וצרכים וכו'. [וכמובן שאדרבה על ידי שיחה משותפת ותקשורת בונה אפשר להגיע להבנה יותר טובה בהצרכים שלנו].

ואולי נרחיק לומר שזה בעצם גם עומק רצון אשתי, שאני יעמוד ויתעקש על שלי ולא ייהפך לסמרטוט בידיים שלה.

אז זהו, כתבתי את שלי, מלב כואב ודואג על תפקידי בעת כזאת, ואשמח אם תוכל להאיר את עיני, 

תודה רבה

 

שלום לך,

ראשית, אני משתתף בצערך!

המצב הזה קורה לפעמים אחרי הרבה שנים שחיים לא נכון ויש הרבה פצעים עמוקים שלא מגלידים.

1.

אין דבר כזה שהיא תגיד לך הכל בכל מכל כל ואתה תשב שם בחיבוק ידיים. זה לא תקין לא לה ולא לך. אתה צריך לעמוד על כך שתהיה הקשבה מלאה למה שיש לה לומר וגם שהיא תקשיב לך.

2.

זה נשמע הרצאה עם 37.5 סעיפים.

זו תקשורת לא נכונה.

צריך לדבר בכל פעם על נושא אחד. אי אפשר להגיב ולהכיל כזה הרבה נושאים.

3.

כל השאלה הטובה הזו היא מתוך הסתכלות שתיקון הבעיות יבוא מתוך נבירה בבעיות.

אך בעצם כשאתם מטיילים הייתי רוצה אווירה של טיול.

חוויה. מעניין. כיף. הפתעה.

זאת אומרת, אתם מתעסקים מאוד בשלילי שבחייכם ומעמיקים בו, (שיש לזה מקום והכל טוב),

אך זה נשמע כאילו אתם מתעסקים בהיסטוריה במקום לבנות בהווה את ההיסטוריה החדשה שתהיה לכם בעוד שנה.

אם הסגנון עכשיו יהיה פצצתי… מחמאות, הערכה, מתנות, אש!!!

אז גם יהיה פחות זמן לעסוק בשלילי וגם יהיה יותר הרבה צורך לדבר על החיובי שקיים.

4.

לאור האמור (זה לא בטוח מדויק), אני חושב שהמצב של התקשורת שלכם – בנושאים רגישים טעון שיפור ולמידה וכדאי לשקול ייעוץ אם זה לא מתקדם לבד.

אתם צריכים שהיום בכל נושא התקשורת תזרום, המצב רוח יהיה טוב, והישן אט אט ינבול לו!!!

מקווה שנתתי לך השראה!!

שלך יעקב

ניתן לשלוח שאלה מקודמת (או לבחור בפרטית ללא פרסום)