שלום,
ראשית אני רוצה להודות על המיילים והתוכן העשיר,
רציתי לשאול,
אני נשואה מעל 10 שנים ב"ה באושר ועושר,
עד שבעלי התחיל לעבוד שעות ע"ג שעות,
מגיע הביתה רק לארוחת צהרים וחוזר חזרה,
בערב מגיע בשעות מאוחרות מאוודדד,
הוא מרגיש סחוט ועייף אבל הוא עובד בעבודה עם מלא סיפוק והערכה,
אני לעומת זאת עובדת מהבית, עבודה מול מחשב, בית ילדים עבודה
ואין לי סיפוק, הערכה,
מחכה שבעלי ימלא אותי בסיפוק, כשהוא חוזר יראה את המאמצים שלי בבית ויעריך אותי,
שיחמיא לי, אני לא עובדת עם אנשים, ולכן רק בעלי יכול למלא לי את החסר הזה,
אני מנסה להסביר זאת לבעלי שוב ושוב ושוב והוא לא מבין,
הוא טוען, נכון אני צריך יותר להחמיא לך ובזה מסתכם העניין, תכלס הוא לא באמת מחמיא,
הוא לא רואה את הבית היפה או את הילדים המרוצים ,
הוא עסוק מעל ראשו בעבודה שלו,
בהתחלה חשבתי שכל ההתחלות קשות ויירגע, אבל זה לא עובר לו הוא ממשיך להשקיע בעבודה יותר מהשעות שצריך,
בבית אני מאווודדדד מעריכה אותו על האישיות שלו על ההצלחה לו בעבודה,
הוא מקבל ממני הרבה יחס, זה לא שהוא נהנה יותר בעבודה מבבית,
ואני בלי מוטיבציה של לנקות ולסדר בית, כי ממלא הוא לא רואה ולא מעריך,
ממשיכה לבשל בלי מצב רוח,
בוכה הרבה ל4 קירות כי אין לי מה לבכות לו הוא שקוע מעל ראשו בעבודה,
כשאני שומעת אותו בטלפון או במייל מחמיא לשותפים\לקוחות\וכו, אני נשברת,
ואני שומעת את זה המון, כי בשעה שהוא בבית הוא עונה טלפונים, וקשה לי לשמוע אותו מחמיא למישהי אחרת ולא לי,
ואני אומרת לו את זה כשהוא לא מבין למה אני מתעצבנת שהוא ככה דיבר עם מישהי,
ואני מסבירה לו בזה בגלל שאני מקנא בה שהיא מקבלת ממנו הערכה ומחמאות ואני לא, והוא לא מבין
ואני מדגישה שזה לא שלא טוב לו איתי, אני מסורה אליו מאווווווודדדדדד, מעודדת, מחמיא, מבשלת את האוכל שהוא אוהב, דואגת לו, וכל הערה שהוא אפילו לא זוכר שהוא אמר לי אני מייד מתקנת אותי, וזה גם קשה לי שהוא העיר ולא זוכר להחמיא לי אח"כ על השינוי שעשיתי…. ,
בקיצור מ ת ו ס כ ל ת
אשמח לתגובה ב. ש. ש.
וואוו!!! ממש היה עצוב לי לקרוא את זה.
אני חושב שהכי טוב לגשת לייעוץ זוגי.
אבל בינתיים, את צריכה לדבר איתו כל פעם שאת מרגישה כאב. כל פעם. כל פעם.
אם הוא לא יודע מה לעשות, שיברר או שזה סתם יתחיל לכאוב גם לו ולא רק לך.
אני יוצא מנקודת הנחה שאת מדברת איתו על זה באופן קבוע,
אך למרבה הפלא הרבה פעמים אני פוגש זוגות שנשואים גם 20 שנה
ואני מגלה מצבים כמו שלך שהם בקושי מדברים על זה.
דיבור והצפת הבעיה, זה לא כל כך נעים, אך כך מתחילים לפתור את הבעיה!
לקבור את הבעיה, זה רק צער ועוגמת נפש גדולים שהולכים וטופחים עם הזמן.
אז לדבר. לדבר. לדבר.
ועוד משהו,
בקשי בצורה מאוד ברורה משהו בסגנון הזה:
"אני מבקשת ממך ורוצה שתוריד שעות בעבודה. זה לא מתאים לי ואני לא מוכנה שזה ימשיך כך"
כתבתי את זה בצורה שיכולה להישמע תוקפנית, אבל אני לא מתכוון לכך. אני מתכוון עניינית:
"אני מבקשת ממך ורוצה שתוריד שעות בעבודה. זה לא מתאים לי ואני לא מוכנה שזה ימשיך כך"
עוד משהו שאולי יוכל לעזור, אם תחליטו על זמן איכות ביחד. זמן ברזל כל יום שלישי נגיד בערב אנחנו במקום פלוני. אולי זה יתדלק קמעה.
אם העצות הללו לא עובדות, כדאי לגשת לייעוץ זוגי.
מצטער שזה המצב
ותודה על השאלה!
יעקב
2 Responses
לטובתך:
אם הוא לא יודע לשמור על גבולות שמדובר בשותפות או בלקוחות ,תתעקשי שהוא יעזוב את העבודה הזאת ויחפש לעצמו משהו יותר שמור, ותצאי לעבוד במשרד עם עמדה פרטית משלך, תראי אנשים תפגשי עולם,-בריאות הנפש שלך מעל הכל הרבה לפני הבית והילדים! מה הרעיון להשקיע בילדים ובבית מעל ומעבר אם זה גורם לך לבכות כל היום?
יש אנשים שלא משנים דפוס התנהגות כי הם לא באמת קלטו או מודעים לבעיה זאת אומרת בתת מודע הם לא קלטו שיש פה משהו אמיתי
ויש אנשים שהם הבינו באמת את הבעיה אבל הם מזניחים את הטיפול ולא משנה מאיזה סיבה
לדעתי רוב האנשים נמצאים במקום הראשון ולכן צדקו דברי ר' יעקב על ענין הדיבור במטרה להחדיר את זה לתת מודע שהלו תתעורר אתה בבעיה [והיא לא כזאת קשה אגב כלומר ביחס לבעל כמובן – כי ביחס לאשה לא צריך להכביר במילים על רמת הקושי]
אבל אם הבן אדם נמצא במקום השני אז לדעתי צריך פה טיפול שורש אמיתי ועמוק
ושוב אומר שלדעתי רוב הבני אדם נמצאים במקום הראשון ולא "באמת" חיים ואוחזים את הבעיה
יום טוב!!!