שאלה לרב שקולניק:
קודם כל, תודה על כל המיילים
אני נהנית לקרוא אותם וללמוד מהם
גם לי יש שאלה ואשמח אם תענה (לפרסם בעילום שם כמובן)
אנחנו נשואים יותר מ20 שנה
ב"ה יש לנו משפחה ברוכה מאוד
ילדים נשואים ונכדים
בעלי אדם טוב לב
אוהב לפנק אותי עם כל מיני מתנות קטנות–חפיסת שוקולד, מעדן שהוא יודע שאני אוהבת וכו'
מדי פעם הוא גם קונה לי תכשיטים
ב"ה אין תלונות
מה שכן, קשה לי מאוד עם זה שהוא לא יודע הלכה בסיסית
הוא גדל בבית חרדי, למד בישיבות רגילות, עדיין לומד בכולל חצי יום
אבל הלכה הוא פשוט לא יודע
אני יודעת שהרבה פעמים אחרי החתונה האישה יודעת הלכה יותר טוב מהבעל
אבל אני מדברת על דברים בסיסיים
וכשהוא לא יודע, הוא ממציא
כמה דוגמאות:
בליל שבת שעברה (מיד אחרי ר"ה) כלתי נזכרה שהיא לא הדליקה נרות שבת
זה היה הרבה אחרי צאת הכוכבים כשהיא שמה לב והיא מאוד הצטערה
בעלי לא הבין למה היא לא יכלה להדליק מתי שהיא נזכרה
לטענתו, היא עדיין לא קיבלה שבת אז אין בעיה להדליק גם אחרי צאת הכוכבים
כמובן שמדובר באיסור דאורייתא אבל הוא לא הבין את זה
עוד דוגמא: ביום הראשון של החג הבן שלי שאל אם מותר להוציא חלה מהמקפיא לסעודה של הלילה השני
בעלי אמר שמותר
(בדיסקרטיות הראתי לו דף הלכות שכתוב בפירוש שאסור מהיום הראשון ליום השני)
עוד אחת מלפני שנים שאני לא אשכח:
שנה אחת היו רוחות מאוד חזקות בסוכות והרבה אנשים איבדו את הסכך שלהם כי הוא פשוט עף להם מהסוכה בחג עצמו (או בשבת, לא זוכרת)
רק אצלנו בעלי רדף אחרי הסכך והחזיר אותו לסוכה
הוא פשוט לא ידע שזה מוקצה
נראה לי שהבנת את המצב בלי שאתן עוד דוגמאות (יש עוד המון)
בעלי מאוד חכם בתחומים מסוימים, במיוחד היסטוריה וגאוגרפיה שמאוד מעניינות אותו
בתחומים שצריך להבין דבר מתוך דבר, הוא פחות טוב
הוא צוחק אחרון על בדיחות אם בכלל הוא הבין אותם
החשיבה שלו מאוד איטית ולוקח לו זמן לעבד נתונים ולהגיב
אני מסתדרת עם זה איכשהו אבל בענייני הלכה קשה לי
אני רוצה לכבד אותו
גדלתי עם אבא ת"ח גדול שכולם שואלים אותו שאלות בהלכה
לא היה מושג כזה שאבא לא יודע
לקח לי זמן אחרי החתונה להפנים שלא כל הגברים ככה וזה בסדר
אבל כאן מדובר במשהו קיצוני
הילדים התרגלו לשאול אותי שאלות הלכתיות במקום לשאול אותו
גם הוא בעצמו שואל אותי
אני בד"כ אומרת להם לשאול את אבא בשביל שיכבדו אותו
גם אני שואלת אותו שאלות בשביל שירגיש שאני מכבדת אותו
אבל תכלס הוא לא יודע
הוא בכלל לא לומד הלכה, רק גמרא
אני לא מתערבת לו בענייני לימוד אבל אני כן רוצה שבעלי ידע הלכה בסיסית שצריך בשביל לנהל בית שומר תורה ומצוות
יש לך עצה בשבילי?
יש דרך לשכנע אותו ללמוד הלכה?
ואיך אני יכולה לעבוד על עצמי להעריך אותו כשהוא ממש לא יודע?
סליחה על האריכות ותודה מראש על העזרה
גמר חתימה טובה
שלום,
שאלה עצובה ממש.
הנה כמה דברים:
- יתכן מאוד לפי כל התיאור שלך שיש לבעלך הפרעת קשב ולכן גם אם יתכן שהוא יודע, (כי חילול שבת לא צריך להיות גאון אלא מרוכז) זה בורח לו מהראש והוא מתבלבל בין שבת לחג, קלאסי הפרעת קשב וריכוז חזקה. קראי יחד איתו את הדוח הבסיסי מהי הפרעת קשב.
- במידה וזה משולב עם חוסר בידיעת הלכות, תגידי לו "אתה בעל מושלם וכו', ואני אשמח שנתחזק בהלכות שנינו, אולי נלמד ביחד? אם תלמד איתי _____ זמן, אני מבטיחה לך שאתגמל אותך. אפתיע אותך"
בהצלחה רבה
יעקב
24 Responses
התשובה ללמוד יחד הלכות – ממש אהבתי ונהניתי,
אבל כשקראתי את השאלה, לא התרשמתי בכלל מהפרעה של קשב, (ואני מגיעה מהתחום הזה…), יותר הלכתי על כיוון של הפרעה אחרת, גם בגלל ההבנה האיטית בבדיחות, אבל לא רק, כל הפרופיל מביא אותי לחשוב על כיוון מסוים
תודה רבה!
אך לא קופצים ישר לחמור ביותר, וודאי כשזו רק שאלה שנשלחה ולא ראית את האדם.
בנוסף להבין בדיחות באיחור זה קלאסי קשב
חיה, אשמח לשמוע על איזה כיוון חשבת. (אני זו ששלחתי את השאלה)
לא להיבהל.
יתן שהיא חושבת שזה אוטיזם קל.
על פניו זה לא נראה כי אין בשאלתך תלונות על קשר ואת מציינת הקשר טוב.
כפי שציינתי מתחילים מדברים בסיסיים כמו קשב וריכוז.
הכל טוב!!
מנסיון-
שגם בעלי כזה,
שוכח הלכות, קשה לו להבין בדיחות, וכו'-
ודאי שזה קשב!! (במקרה שלנו לפחות)
בעלי חכם ומבריק, אבל לפעמים עושה רושם של בן-אדם שלא מבין ענין, וזה ודאי שבגלל חוסר ריכוז!!!
אז לא יודעת מה במקרה הזה, אבל ודאי שזה הגיוני ביותר!! שזה אכן קשב, והתשובה חדה וקולעת.
ולגבי אוטיזם-אפשר לחשוב את זה על 90% מהבעלים….
אז לא כדאי לרוץ ולהסיק מסקנות…שששששששששששששששששששששש
בהצלחה!!
בעלי לא אובחן עם הפרעת קשב אבל אני אבחנתי אותו בעצמי מזמן. 🙂 אין לי ספק שיש לו את זה. הוא בחיים לא הגיע בזמן לשום דבר (אפילו לבר מצווה של הבן שלנו הוא איחר בשעה), שוכח ומאבד דברים כל יום, רחפן, לא מגיב כשקוראים לו בשם, מפוזר מאוד, מניח דברים על הגג של האוטו ומתחיל לנסוע ונזכר רק כשהקפה נוזל לו על השמשה, והרשימה עוד ארוכה. לא ידעתי שהעניין ההלכתי יכול להיות קשור לזה.
לגבי אוטיזם, אני מכירה את זה מקרוב (יש לי ילד עם ASD בתפקוד גבוה) ובעלי ממש לא על הרצף. בזה אני בטוחה במאה אחוז. ADHD בוודאי שכן.
ואם אתם שואלים למה הוא לא אובחן, לפי כחודשיים הוא סו"ס הסכים ללכת לנוירולוג והוא הפנה אותו לבדיקת MOXO. אממה, איכשהו ההפניה לMOXO והמרשם לריטלין היו רשומים על שמי ובעלי לא שם לב לזה. איך זה קרה, אין לי מושג כי התור היה רשום על השם של בעלי. איך הוא לא שם לב שההפניה היתה על שמי? תחליטו בעצמכם.
מנסיון שלי עצמי – אני עם הפרעת קשב, ויש לי בהחלט הצטה מאוחרת, אני מבינה בדיחות אבל פשוט לא תמיד שומעת אותם בשניה הנכונה בשבילי…
אני יודעת הלכות, אבל באופן קבוע נקלעת לשאלות בשר וחלב, מערבבת כלים, משתמשת בבשרי לחלבי וכו' פשוט מתוך אי – שימת לב. ומאז שקלטתי את זה הכלים שלנו מסומנים בצורה בולטת שאי אפשר לפספס, ועדין יש לפעמים טעויות…
אז יכול להיות שבעלך ממש לא יודע הלכות, וללמוד ביחד זה בהחלט רעיון, במיוחד שמתאורך נראה שהוא יודע שיש לו חוסר בידע. אבל דברים יכולים להחמיר אם יש הפרעת קשב, בהחלט, התיאור של הסוכה היה יכול לקרות לי – למרות שבמחשבה שניה הייתי מגיעה למסקנה שזה מוקצה, השאלה אם הייתי חושבת את המחשבה השניה…
אוטיזם – אם הזוגיות שלכם תקינה ואת מתארת אותו כאדם שמתחזק אותה – פחות הייתי רצה לשם
יש בגוגל הרבה שאלונים ואבחוני קשב, שאמנם אי אפשר להסתמך עליהם לחלוטין אבל את יכולה לקרוא ולבדוק אם התיאור מתאים לבעלך, בהחלט.
אה, ואם את אכן אומרת שיש לו הפרעת קשב, אז תעריכי אותו מאוד על כך שהוא קונה מתנות!
בעלי עם קשב (כן, שתינו, וזה לא קל כמו שזה נשמע) וגם אחרי שאני מזכירה לו בפירוש את היום הולדת/יום נישואין/חג – הוא לא זוכר, ואם הוא יזכור – הוא לא יזכור מה אני אוהבת…
רות, לא כתבתי שהוא זוכר לתת מתנות בימי הולדת וכו'
הרבה פעמים הוא שוכח תאריכים
אבל כמעט כל פעם שהוא עושה קניות, הוא חוזר עם איזה משהו בשבילי
מדי פעם הוא קופץ למשרד שלי עם אייס קפה ומאפה
זה בעיקר מתנות ספונטניות בלי שום סיבה מיוחדת
בשבילי זה שווה הרבה
גם אם הוא שוכח את היום הולדת שלי 🙂
גם אני מתמודדת עם מצב דומה. ואני לא זוכרת שכך תמיד היה. אנחנו מדברים על גברים בסיבות גיל 50 אני מניחה. איך אפשר לשלול שלא מדובר בתהליך של הזדקנות (דמנציה או אלצהיימר ל"ע)?
אצל בעלי זה לא חדש אז אני לא חוששת שזה דמנציה
ואיך שוללים תהליך דמנטי במצב כזה (לא בנוגע לשואלת שאומרת שהיא ראתה זאת לאורך כל השנים).
הולכים לנוירולוג. יש בדיקות לאבחון דמנציה.
אישה חזקה
רק מציינת שאם זה ידוע לכל בבית שהוא לא משהו בהלכות וגם הוא בעצמו פונה אלייך אז אולי העצה ללמוד איתו יחד יכולה קצת לפגוע בו כי זה די שקוף לרמוז לו שהוא בעייתי בעניין וצריך ללמוד ואת מדרבנת אותו
צריך להיעשות ממש ברגישות, בלי לטייח את הבעיה אבל כן עם הערכה מסביב…
התשובות כולן נכונות אבל לדעתי העיקר מה שמפריע לשואלת זה איך הלכות בסיסיות לא נכנסות למוח בצורה ברורה וחלוטה. כי גם היא התרגלה שהוא לא יודע הלכות אבל יש הלכות בסיסיות של שבת שנכנסת בשקיעה זה גם ילדים יודעים ולא משנה במה הם מאובחנים. וכאן ר' יעקב בחכמה הסיט את הענין לזה שהתבלבל בין שבת לחג ויש לדון לכף זכות. ובענין הכנה מיום טוב ראשון ליום טוב שני אני לא רוצה לפתוח כאן נושא הלכתי ואולי איזה עלון מפורש כתב שאסור אבל להלכה זה לא נקרא הכנה כי ההפשרה נעשית מאליה וכו'. ובכל מקרה זאת הלכה שלא כולם יודעים. ובענין הסכך זה גם תלוי אם הקצו אותו ויש בו עוד בעיה מצד עשיות אוהל בשבת וכו'. ובכל מקרה נראה שמה שהציק לשואלת זה המקרה האחרון עם ההדלקת נרות. ולזה דן אותו ר' יעקב לזכות. וקצת קשה לי עם האיבחונים שכל אחד עושה לבן/ת זוגו ואז מרגישים שעושים חסד עם האדם שחיים איתו. לא כולם מושלמים ולכל אחד יש חסרונות ורבנים גדולים מוכרים אם היו מאובחנים בצעירותם היום לא היו רבנים גדולים. אז היה להם אמא שהכילה והאמינה ואשה שהכילה והאמינה בהם והם יצאו גדולים. שימו לב לדבר מעניין את כל הרשימה של מפוזר ושוכח דברים על הגג של האוטו השואלת לא הזכירה גם ימי הולדת שהוא שוכח לא מפריע לה אם הוא חושב עליה ונותן לה מתנות קטנות שמחממות את הלב. אז לא משנה מה האבחון אם יש לב טוב לבעל ולב טוב לאשה אפשר להסתדר.
שלום וברכה
'יסוד הבית' כתב שלא נכון לאבחן לבד ולחיות ככה בצורה של חסד עם הבעל ואנשים גדולים גדלו מהכלה ומאמון של האמא והאשה
ומסקנתו אם יש לב טוב והכלה אפשר להסתדר
ברצוני לסייג ולהרחיב לפי הבנתי והרגשתי:
אם הכוונה שאם יש הכלה לחסרונות הבעל ואמון- בהצלחה שלו כלומר שעדיין זה לא מוריד מגדלותו ויכולותיו לעשות רק טוב וממילא גם תהיה הערכה אז מעולה!
אך משאלת השואלת נשמע שיש חוסר בהערכה ויכולת לכבד מעצם המציאות ובעיקר בעקבות הרקע שממנו באה מבית של אבא שמומחה בהלכה
לכן דוקא מהצד הגברי לעניות דעתי חסד תעשה עם הבעל אם תצליח להוביל אותו ללמוד הלכות ואף לטפל בשורש הבעיה אם זה ריכוז או כל דבר אחר כמובן בצורה הכי מכבדת שיכול להיות בעולם!
כי כל עוד לא תהיה הערכה של האשה הבעל לא יצליח להיות בעמדת הבעל המוביל והמעניק כידוע שרק בצורה כזו בא הגבר על סיפוקו ושזוהי תכלית הנישואין..
בעל שאשתו חיה איתו בעמדה שהוא נחות בה והיא אוהבת אותו אמנם ומרחמת אך לא מצליחה לכבד אותו לא מצליח להיות שלם עם עצמו גם אם הוא מדחיק את זה מאוד ואפילו נוח לו לחיות כך בעומק הוא לא מסופק אף פעם וזה יתבטא בהכרח בתפקודו בתגובותיו ובכל מיני אופנים
בעל שאשתו תצליח לגרום לו להשתנות לטפל בעצמו ולהצליח בזה רק יגבר אהבתו והוא יהיה אסיר תודה כל חייו ואף אחר כך למי שהעמידתו על רגליו
משער שבשביל להצליח בזה צריך חכמה גדולה וגדולה והבא וכו' מסייעין לו
ושמטבע הדברים יכול לקחת הרבה זמן תהליך כזה תלוי באופי הבעל וגילו ושאר תנאיו
אך בטוח שעם כוונה טובה באמת ועם אהבה אמיתית לבעל ובצורה מכבדת מאוד מאוד מאוד אפשר להצליח
לפי הבנתי זוהי השקפת התורה וזה כלול בכונת הגמ' "מעמידתו על רגליו"…
זאת דעתי הענייה
רק ברכות וכל טוב
אני לא אכחיש שקשה לי לפעמים להעריך אותו
הרבה פעמים הוא מרגיש לי כמו ילד נוסף
אני משתדלת לא להפגין את זה
יש לו הרבה תכונות חיוביות ואני משתדלת להתמקד בהם
ולכבד אותו רק בגלל שהוא בעלי בלי קשר לאופי שלו
כתבתי את מה שכתבתי בתור בעל שקשה לו לקחת אחריות ולנהל את הבית ואת הזוגיות וכו' ומרגיש טוב טוב את חוסר ההערכה של אשתי למרות הטוב לב הענק שלה לנסות לכבד אותי כמה שהיא מצליחה..(ואני יודע בבירור שגם היא מרגישה לפעמים שאני עוד ילד..)
אני אמנם צעיר יחסית ב"ה ועם הפנים קדימה ומשתדל לטפל בעצמי במגוון דרכים וזה גם בזכות אשתי שיודעת לעשות זאת בחכמה..
לא יודע איך היחס לכזאת מציאות בגיל מבוגר יותר ובסיטואציות אחרות אני לא מקצועי וודאי לא כשאני לא מכיר את הסיפור בכלל
אבל מה שברור לי שאדם שהוא לא טיפש גדול מודע ברמה כזו או אחרת לחסרונות שלו ובמיוחד אם הוא דבר שנוכח כל כך במציאות החיים וכמה שינסה להדחיק לא שייך להתעלם ולא להרגיש את ההשפלה וחוסר ההערכה הזו וזה עושה את העבודה…
לכן לעניות דעתי גם אם לא הכל פתיר שווה מאמץ על כל התקדמות למקום טוב יותר…
ה' יעזרנו
כמובן שהשואלת והמגיב כבר הבהירו את הדברים ואם אכן יש חוסר הערכה בסיסית לבעל אנחנו במקום אחר. אבל מסופקני אם עידוד מהאשה ללמוד הלכות יעזור כי בסוף היא המעודדת והיא המנחה. ולכן כשאומרים בחכמה.. צריך חכמה גדולה מאוד לא רק לבעל שירגיש שהוא עשה את זה לבד אלא גם כלפי האשה שעושה ככה גם לילדים מתבגרים לתת להם הרגשה שהם עשו מעצמם דברים וזה לא שם אותה במקום של הערכה גדולה יותר כלפיהם. לכן זה חבל דק מאוד. ומי כמו המגיב שיכול להעיד כמה קשה זה שהאשה מתיחסת לבעל כמו ילד אפילו אם זה רק לפעמים. אם הבעל היה כאן היה אפשר לספר לו מה אפשר לעשות כדי לחזק את המעמד שלו. אבל כשרק אשתו כאן אתה מסתכל על כל מקרה בפני עצמו וכמו שהעידה השואלת שהיא מנסה להתמקד בדברים הטובים שלו. כי אין מי שהוא מושלם בעולם. אולי… ומעניין אותי אם יסכים איתי ר' יעקב, היה כדאי שהבעל יהיה מודע לנקודה הזאת בצורה ישירה שהאשה תדבר איתו ותסביר לו שהיא גדלה בבית שיודעים הלכה. ואף שזה לא כל הבתים ככה אבל אחרי שזאת המציאות אם הוא ידע יותר טוב הלכות זה יגדיל אותו בעיניה. הבקשה שלה היא רק ללכת להתיעץ עם גורם חיצוני בדבר הזה אם ראוי להתחשב בה או שההרגשה שלה מוטעית. ואם הוא ילך להתיעץ עם רב מסתמא שזה מה שיאמרו לו לעשות. רק הצעה.
שניכם צודקים, רק החוסר הערכה לא מגיעה רק מהעניין ההלכתי. זה הרבה מעבר לזה.
תנו לי לספר לכם שני סיפורים מהימים האחרונים.
אנחנו גרים בצפון ועד לפני כמה ימים לא היו לימודים בגלל האזעקות. בעלי בד"כ אוסף את הילדה מהגן כי אני בעבודה בשעות האלה אז ביום הראשון שהם חזרו ללימודים, התקשרתי אליו בשעה 12:55 להזכיר לו שצריך לאסוף את הילדה מהגן ב13:30. הוא אמר שטוב שהזכרתי לו ואין בעיה. ב13:40 קיבלתי טלפון מהגננת ששואלת אם אנחנו באים לקחת את הילדה. התקשרתי לבעלי ואמרתי שהגננת התקשרה והוא אמר "מה? הגננת? למה?" שאלתי אותו איפה הוא והוא אמר בבית ואז הוא נזכר שהוא היה צריך לאסוף את הילדה. בד"כ אני מצליחה להתאפק ולא להביע את זעמי אבל אני מודה שכשהגעתי הביתה שאלתי אותו איך קורה שהזכרתי לו חצי שעה לפני שהוא היה צריך לצאת ובכ"ז שכח. (הוא הסביר שהיה עסוק בדברים אחרים בינתיים.)
הסיפור השני אולי פחות קשור כי זה לא עניין של שכחה אלא של חוסר סינון של מה שיוצא לו מהפה שלדעתי גם קשור לקשב. אין לו כ"כ מושגים של מה לא מתאים לדבר ליד הילדים. בסעודת ליל שבת, אחד הילדים העיר את תשומת לבי לזה ששניים מהקטנים רבים. התבוננתי בהם וראיתי שהם סתם מתכווחים ואין סיבה שאני אתערב אז אמרתי לו תודה אבל נראה לי שאני אתן להם לריב לבד הפעם כי אין כאן אלימות מכל סוג שהוא. בעלי פתאום התחיל לנאום על זה שזה חוסר חינוך לתת לילדים לריב לבד והוא ממש מתנגד למושג הזה והורים חייבים לעצור מריבות ואין דבר כזה לתת להם לריב לבד וכו'. ניסיתי להגיד לו בשקט שנדבר על זה אח"כ (הילדים כבר לא רבו בשלב הזה) אבל הוא המשיך להרצות לי על זה שלפעמים צריך להפריד ביניהם ולתת להם לריב לבד זה לא חינוך. פשוט קמתי מהשולחן ונכנסתי לחדר השינה כי אני לא הולכת להתווכח איתו מול כולם ואני גם לא אתן לו להמשיך לדבר ככה בשולחן שבת. לו אין כאלה מוגשים וזה מאוד מתסכל אותי.
אז החוסר הערכה ממש לא נובע רק מחוסר ידע הלכתי.
אני משתלדת מאוד להכיל ולעודד ולבנות אותו אבל אני בן אדם וזה קשה מאוד להתגבר תמיד.
שכנעתי אותי ללכת שוב לנוירולוג והוא הסכים. תתפללו שהוא יקבל אבחנה וטיפול ושזה יעזור.
ואם אני כבר פורקת, אני אוסיף עוד דוגמה מהבוקר. בעלי הולך לישון בשעות לא שעות, הרבה פעמים אחרי שאני כבר קמה. אני לא מתערבת לו בעניינים שלא קשורים אלי וזה באמת בינו לבין עצמו. היום (אתמול?) הוא הלך לישון ב6:15 בבוקר. אני מארגנת את הילדים לבד בבוקר אבל רק הוא נוהג וזה עוזר לי מאוד אם הוא מסיע אותם למוסדות הלימוד. היום לא היה לי נעים להעיר אותו אחרי שהוא ישן כ"כ מעט. ב7:50 ראיתי שאין לי ברירה כי החיידר והבי"ס נמצאים בכיוונים הפוכים ואני לא אצליח לקחת את כולם בזמן אז הערתי אותו. הוא הבטיח לי בשעה 8:15 הוא יקח אותם. (הלימודים מתחילים ב8:30 אז זה שעה סבירה מאוד לצאת.) בפועל הוא יצא ב8:25 ואחד הבנים לא הסכים להכנס לחיידר באיחור אז הוא היה צריך להתמודד איתו ובגלל זה גם הבנות איחרו עוד יותר. הוא האשים את הבן שהבנות איחרו אבל אם הוא היה יוצא מהבית בזמן, כולם היו מגיעים בזמן. (לא אמרתי לו את זה.)
טוב, תודה שנתתם לי לפרוק. תאמינו שאני בד"כ שומרת את הכל בלב ומשתלדת להפגין רק הערכה וכבוד. אבל אני לא מלאך.
הר' שקולניק,
כקוראת ותיקה אני רואה הרבה התיחסות לנושא הקשב, וכן יכולת אבחון..
האם יש לכם אסטרטגיות התנהלות/ המלצות מיוחדות בנוגע לבן זוג עם קשב-
מעבר לדוח הנ"ל?
בתודה..
וואו..
משל ששמעתי לאחרונה על מפעל שמורכב מעשרות מכונות שמייצרות דברים כל שהם והכל נתקע לא עבד ולא זז הביאו מומחה בתחום וזה בדק ובדק כמה ימים עד שמצא שכפתור ההפעלה לא הודלק.. לפעמים המציאות מורכבת ושום דבר לא עובד- חינוך ילדים זוגיות וכו' וגם כשנגשים לטפל לוקח זמן אבל כשמוצאים את הנקודה לפעמים זה פשוט משהו קטן (יחסית) ממה שזה נראה באמת.. ואז כבר חוזרת התקווה בסיעתא דשמיא..
אותי זה עודד….