תודה על העלונים נותנים הרבה!
למרות שראיתי שהיו כמה שאלות ששאלו בנושא הזה עדיין לא קבלתי מענה לכן אני שואלת אני,
אני נשואה שנה וחצי. בעלי לומד בכוילל, אני לא עובדת בבקרים.
בחצי שנה הראשונה בעלי קם כל יום לתפילה ולכוילל בזמן בלי בעיה.
ואז פתאום התחיל תקופה שהוא לא קם.
ועד שכבר בחצי שנה+ האחרונים הוא לא קם כמעט בכלל!! לא לתפילה ולא ללמוד.. הוא קם אחרי 12,13 !!!!
ניסיתי הרבה לדבר איתו להבין מה מפריע לו לקום. כל לילה אני שואלת אותו מה אני יכולה לעשות שיהיה לו יותר קל לקום. כל לילה הוא להולך לישון עם רצון חזק(לפי מה שאומר) לקום. אך זה לא קורה.
ומה שכן קורה זה שאני מוציאה הרבה מאוד אנרגיות להעיר אותו ואני נהיית עצבנית וכועסת עליו שאין לו משמעת עצמית וכו…
ניסיתי להסביר לו שאני צריכה גבר חזק גבר שיודע להקשיב לעצמו ולא ליפול לתאוות השינה. הוא הבין ורצה לעשות שנוי אך זה לא קרה!
הדבר הזה גורם לי להיות עצבנית עליו כל היום והתקשורת הטובה שיש לנו בעקרון, יורד ממש וכל היום לא טוב.
אני מרגישה שעשיתי הכל כדי לעזור לו. אפילו ניסיתי להבין ממנו אולי אתה לא רוצה לקום בכלל. אך הוא טוען שהוא כן רוצה מאוד לקום.
הפעמים היחידות שהוא קם זה כשהיה חייב,
כמו להחזיר רכב להשכרה, ב 7 וחצי הוא על הרגלים והולך אח"כ לכוילל, וכמה פעמים שעבדתי בבוקר הוא קם איתי כי היה צריך לשמור על התינוק. ואח"כ יצא לכוילל
וגם עוד משהו ממש מאכזב אצל ההורים שלו הוא קם בבוקר בזמן כי לא נעים לו שהוריו יראו ת'מצב. גם על זה דברנו כשהוא רוצה אז הוא יכול .. הוא מבין שיש פה בעיה.
אציין שאני לא חופרת לו על הנושא.
מה אני עוד יכולה לעזור לו או אפילו אשמח לקבל עצה לא להתעצבן ולהתאכזב ממנו כל יום ולהרוס את המצב רוח.
אציין שכאשר הוא כן קם והולך הוא מקבל ממני המון הערכה…
תודה רבה ממש!!
שלום ותודה על השאלה!!
אני חושב שעניתי על שאלות סגנון הזה כמה פעמים כדאי לראות תשובות ושאלות דומות נוספות באתר ואולי תשובה דומה לזו תיגע במקרה שלך מזווית שונה.
אני מתרשם שאת נכנסת לאיזשהו תפקיד של ניהול התפילות או הבית או הרוחניות או כל הגדרה אחרת שהיא. וזה מאוד מובן שזה איכפת לך וחשוב לך ואני לא מזלזל בזה בשום צורה גם לא ברמז.
מה שכן אני חושב שאת מאוד בפאניקה וזה מורגש והוא בטוח חי ונושם את זה ועם כל זאת זה לא מזיז עניינים גם כשאת מתייחסת אליו יפה כשהוא כן קם.
את גם מציינת שכשחשוב לו הוא קם ויש כאן איזה רמז שאולי לא חשוב לו התפילה או שאת עצמך לא חשובה לו..
העניין כאן הוא בהירות וסדר:
הפניה שלך אליו ברמה הרוחנית – נראה שלא עובדת. מה שלא עובד לא ממשיכים איתו. אני חושב ש"גרדת את הפצע יותר מידי והגעת כבר לעצם…" זה לא עובד. ואתם כבר במריבות ולא מדברים יפה ואת עצבנית עליו כל היום ומדברת איתו על בעיית "תאוות השינה" שיש לו.
כל הדבר הזה לא עוזר ורק מחמיר את הבעיה. יש כאן גם קימה לא רוחנית – להרגשתך או באמת זה לא משנה כל כך כי זה מפריע לך וזכותך.
אבל נהיה פה גם כעסים ודיבור על "התאוות שלו" וזה הרי לא רק זה. כשיש כעסים כל היום זה משפיע על כל האווירה ו"מצווה גוררת מצווה" וזה משפיעה לרעה על עוד דברים אחרים אישיים ושאינם… וזה לא מקדם לשום מקום וגם לא רוחני בשום צורה.
אין הצדקה לכל זה על בסיס המטרה הרוחנית של קימה בזמן.
מה כן?
זה הרי מפריע לך.
אני מציע שהשיחה לא תהיה רוחנית בכלל. היא תהיה מאוד אישית.
לי מפריע. לי חסר. לא קשור אליך ולמצוות שלך. אתה יכול לישון בלי לזוז עד 15.00 עניינים שלך עם הבורא. אבל לי כבן אדם מגושם זה כואב. אני רוצה להרגיש חשובה לך. (חלק מהדוגמאות שהבאת הם לא של משהו חשוב לו, אלא של משהו שמלחיץ אותו כמו להחזיר רכב ולא להתפדח מההורים. כך שכלפייך את לא רוצה שהוא יפעל מתוך לחץ אלא מתוך שזה "חשוב לו").
אני רוצה להאמין שכשתדברי איתו על החשיבות הפשוטה לך זה יעבוד יותר טוב.
וכשמדברים על מה חשוב לי ומה חשוב לך – בגובה העיניים
זה כבר עניין יותר גמיש כי זה לא הלכתי, ואז זה יהיה פחות נוקשה בסגנון "אתה חייב לקום כל יום כדי שאדע שאני חשובה לך".
אם שניכם חשובים אחד לשני אז אתם באים אחד לקראת השני.
ואת העניין הרוחני הוא יישאר עניין רוחני כמו הלכות לשון הרע שכדאי מאוד להקפיד בלשון המעטה…
את צריכה להשיג יחס אישי ולא לבצע דרכו מטרות רוחניות.
בדרך הזו הוא יוכל להתחיל לאהוב את זה.
זה יכול להיות שהוא יקום בשבילך אבל לא ילך לתפילה, אבל הוא ירגיש איך את שמחה שהוא קם (לא שהוא הלך להתפלל) וזה עצמו כבר שווה יותר לקום.
אני מתמקד בפתרון בעיות שלום בית ולא בעיות רוחניות (שיכולות להשתפר כשיש שלום בית)
ומה הצעתי יוריד לכם בעזרת השם את המריבות לאורך היום והחיים
וזו מעלה רוחנית גדולה!!
חג שמח!!
יעקב
12 תגובות
לר' יעקב.
לא הבאת כאופציה אפשרויות נוספות:
1. הוא ישן מאוחר. מה קורה אתו בלילות? הוא ישן, או…? אם הוא הלך לישון בשעה 23 בערך, אין מצב שישן עד 11. (ביגלה עושים פעם בשבוע לא על בסיס יומי) אולי הוא יושב במחשב עד מאוחר. זה מה שבעצם קורה ביניהם.
2. הוא לא קם בבוקר כשאין לו סיבה לקום. ז"א, שהכולל לא נחשב בשבילו לסיבה. אולי צריך לחשוב על שינוי?
3. האם באופן כללי מתנהל אצל הזוג הזה דפוס של 'אמא וילד'?
אני רוצה לחתום בשם עצמי: קחי את התשובה של ר' יעקב ברצינות מלאה.
גילוי נאות: אני כבעל במצב דומה, והרגשות אשמה מול עצמי בלבד גם ככה מקשים עלי להתנער ולקום…
כמה אנרגיות אני כבר יכול להוציא רק בשביל לא להרגיש את ה"טמבל" הזה…, וברור שבשביל חוויה חיובית נטו יהיה לי המון אנרגיות לקום, אבל נגמרו לי כל האנרגיות הפנימיות לקום רק כי זה כזה מפגר לא לקום, ומי שלא הבין, אז שיבדוק שוב האם הוא בכלל חשב על האדם שקשה לו, או שהוא רק מנסה להצמיד אותו לסרגל הנורמליות..!!
זה נכון לא פחות להורים לילדים שלא קמים – עכשיו בבין הזמנים, ותמיד!
בחיים לא תקדם אותו אם תפעיל עליו עוד אשמה או מתח, וזה לא משנה מה אתה אומר, משנה האם אתה באמת מכבד את הקושי שלו ולא מנסה לדחוף, וכמו הדוגמא של ר' יעקב על לשון הרע – איך היית מתחזק/ת בזה מול בן זוגך/ילדך, אצל רוב האנשים זה יהיה מאוד ניטרלי, ממקום שמבין כי גם לי קשה, ויש לי אתגר, ו'בא לי' להתחזק, ובשכל ישר זה מאוד מזמין להצטרף מתוך רצון טוב! (ואם את/ה טוטאלי בזה, אז תבדוק היטב כי יתכן שאתה נופל גם שם וכנ"ל)
למזלי אשתי מכילה אותי, וגם ככה אני רועד כל יום אולי היא מאוכזבת… אז אנא להרפות!!
נ.ב. אם אשתי היית מזמינה אותי מתוך געגוע זוגי לארוחת בוקר כל יום ב7:45… בסבירות גבוהה שזה היה מקפיץ אותי. אבל הערה מקדימה: מניפולציה אפילו קטנה לא עובדת כאן, ועיין/י שוב בתשובות של ר' יעקב בעניין.
לר' יעקב תשובה יפה! מרגיש שהתשובה כוללנית מידי ולא ספציפית לשאלה כי בהחלט ייתכן שכשגבר לא קם בבוקר (והאישה ציינה שהיא לא חופרת לו) זה נובע מדיכאון או חוסר שליטה עצמית…
תודה.
אני לא יכול לאבחן במיל קצר דיכאון וגם לא כדאי להכניס אנשים לסרטים במחי יד.. כדאי לדבר על ראשון ראשון ולמתעניינים אני לא רומז על דיכאון. יש הרבה דברים שיכולים להיות קודם. ואין המקום להאריך.
אני אישית התגרשתי על זה! אי אפשר לחיות כך עם בן אדם…
3 שנים ניסיתי בטוב וברע וראיתי שזה לא בשבילי להתעצבן כל יום כל היום. אין שבתות אין חגים כלום….
אצלי הסיפור שונה מעט הוא היה חולה נפש שנוטל כדורים שמרדימים (לא סיפרו לי לפני החתונה הכל היה מקח טעות….) הרגשתי שעל הכל אפשר להתגבר אבל בן אדם שישן כמו מת זה כבר גדול עלי… מבינה מאוד לליבך זה מ ע צ ב ן ועלול להוציא מדעת..
מאחלת לכם את הכי טוב והלוואי שיתנער ויבין שהחיים שלכם יחד חשובים יותר מעוד כמה שעות שינה…
תנסו ייעוץ נישואין.. אצלי זה לא עבד אבל מאמינה שעם בן אדם בריא אפשר לעבוד על זה וזה שווה!
כואב מאוד!
ומבלי להתייחס כלל למקרה הכאוב שלכם.
כהמשך למה שכתבתי למעלה, אשתי שזכיתי שמכילה אותי, ושתינו זוכים בחיים נפלאים יחד, והקושי הזה (שאני בהחלט עובד עליו ובטוח אצליח אי"ה) הוא יותר קל מקשיים אחרים שהקב"ה שולח שאנשים לא בוחרים בהם…, אנחנו בונים קשר חזק ביחד, ובכך אני בונה את עצמי גם בזה, ואשתי נהנית משאר החוזקות שלי.
אבל אם היא הייתה בעצבים אז לא היה סיכוי לא להתקדמות ולא לשאר חלקי החיים היפים, העצבים – זה חד משמעית בחירה איך להתמודד עם המצב, ואפילו שזה כאילו לא חכם שאני כביכול מצד ה"בעייתי", אבל זה לא נכון, כי אני עובד חזק על הכלה וקבלה על דברים משכנגד שאני צריך להכיל…, ויש לי אפשרות של להתעצבן, או לקלוט שזה המצב ולראות האם/מה יש לפתור שם, ובנתיים ליהנות משאר החיים
איפה הכולל בעניין האם אין שם שמירת סדרים מספקת? האם לא מפריע ירידת המילגה?
העניין פה הוא לא דווקא רוחניות! אדם שפוי צריך לקום בבוקר ולא להשאר במיטה! גם אישה לא אמורה להשאר במיטה כל היום, ומי שסובל מזה הדבר דורש טיפול כי הסבל למשפחה הוא בל יתואר! ואם הוא לא מרוצה בכולל וכי הפתרון לישון כל היום או פשוט לקום ולחפש שינוי?! האם האחריות על כך על הבן זוג? מדוע? לכאורה זה שסובל מהבעיה חשוב למצוא לו פתרון ובהחלט מסכימה עם זה שעדיף משפחה שלמה מעוד כמה שעות שינה.
תגובה, ושוב בהסתייגות שאינני מתייחס למקרה הספציפי הרגיש שהועלה, ובפרט שאני עונה מהשרוול, ואני סתם איש… מתייחס רק לעצמי ולמי שמעוניין… ומחילה מראש אם טעיתי.
האחראיות על הקימה והתפקוד היא של האדם עצמו בלבד. אולם האחראיות על העמדה הזוגית והיחס לקושי הוא של שני בני הזוג במקביל.
אם נקודת ההתחלה היא שאנו מעוניינים בקשר בין שנינו, ולא רק בן זוג שיענה על X דרישות ונוחויות, אז היחס לכל קושי כולל קושי רגשי ורוחני הוא כמו מחלה פיזית, שנזקק לטפל בה רפואית. שמצד אחד יש בזה קושי גדול ומוגבלות, ומצד שני יש ערוץ טיפול והשתדלות שעושים בו ככל האפשר. ולא זו בלבד שלא מתעצבנים עליו, אלא נרתמים לו בתמיכה ואמפתיה בתהליך. ויש כאן שותפות להתגייסות להצלחה.
קושי של קימה או דכאון הוא רגשי כמעט מוחלט ולא רוחני, ובהשתדלות נכונה תמיד אפשר להתקדם.
אלא שתנאי קריטי להתמודדות (כמו בכל דבר, עאכו"כ בענין רגשי) הוא אם בן הזוג נמצא בעמדת שותף ותומך, או שנמצא בעמדה לעומתית. והאחראיות על כך נתונה על בן הזוג בלבד! כי זו בחירת עמדה. וזה לא סותר בכי הוא זה את גודל הקושי וההתמודדות, וההערכה האינסופית הנתונה ע"כ.
בודאי שיש מקרים יוצאי דופן של חולי פיזי ושל חולי רגשי, או אי שיתוף פעולה, ואני לא נוגע בזה.
אני לא יודע אם זה מתאים לז'אנר של הקהילה שאליה שייכת השואלת,
אבל לדעתי במקרה כזה צריך לשקול ברצינות שבעלך ימצא עבודה בשעות הבוקר.
יש אנשים שמתייחסים יותר ברצינות ובמשמעת לעבודה מאשר לכולל (ולא כי הם מזלזלים בתורה וכו').
זה עדיף מאשר לישון כל הבוקר, זה לא שהוא לומד בזמן הזה.
זה מאוד נכון, כי עבודה זה מבנה אחר של מסגרת, ובד"כ פחות נתונה לקשיים הרגשיים הרגילים של הכולל, ואני מכיר כמה שאחרי תקופה חזרו מרצונם ללימוד,
אז לא כעידוד לצאת מהלימוד, אבל בהחלט נקודה למחשבה, אפשר להתייעץ גם עם רב שמבין את העניין
אם הרצון הוא כן להשאר בלימוד, אז אפשר לבחור בעבודה שאינה קרייריסטית או ממגנטת מצד עצמה, רק בצורה שיהיה סיפוק וסדר יום
מהנסיון שלי
שנים שיש לי בעיית קימה בבוקר עוד מהבחרות
1. לפעמים הכולל פשוט לא מתאים צריך מסגרת אחרת מעניינת יותר ומאפשרת יותר
2. אין ספק שמאז שאני עובד. אין יותר את המשחקים האלו ואני חייב לקום
ועם כל זה שאני מוכרח עדיין זה מרגיש יותר טוב מלישון עד מאוחר
3. אשתי גם הייתה מתאכזבת מאד כשלא קמתי נורמלי בבוקר במיוחד כשהיא עבדה או משהו כזה. אין ספק שזה מתיש לראות מישהו ככה רובץ חסר תכלית. זה פשוט לא גברי.
אבל זה עדיין לא עזר לי לקום והפוך מתוך לחץ עצמי הייתי מתחפר עוד יותר במיטה ולכן חייבים למצוא משהו חיצוני שיגרום לקום
4. אם כושר מעניין אותו קצת אפשר ליזום פעם בשבוע או יותר הליכה זוגית בשעות הבוקר המוקדמות או לבד אם יותר נוח לו
אין ספק שאם הכולל לא מספיק מעניין אותו אז לא יהיה לו חשק לקום
תמיד יש אלנטרטיבה רק צריך לפתוח את הראש מחוץ לקופסה
בהצצלחה לכולם במיוחד לר' יעקב היקר