היומולדת שלי. והוא שכח. שוב.

אני קוראת את המיילים ומאד מתחזקת, ומאד לוקחת הרבה ומיישמת לעצמי.
יש בי הרבה הרבה הצטברות מהעבר.
אני רגישה, ממורמרת על החיים ממש ככה.

כלפי חוץ – הכל נראה סבבה. גם עם הילדים, וגם עם בעלי.
אני נשואה 10 שנים + חמישה (שיהיו בריאים), הם ממלאים לי את היום.
גם הוא לוקח ממני הרבה. משתדלת לתת גם לעצמי – ולא תמיד חוזרת עם מוטיבציה לעשות.

חשבתי שאם אדחיק ואמשיך הלאה וזהו – פשוט זה ייעלם.
אין לי זמן ולא כסף לטפל בעצמי (עברתי ילדות קשה).

היום יש לי יום הולדת 30, ובעלי – מרוב שהוא עסוק – פשוט שכח.
האמת, שכל שנה אני פשוט אומרת לו.
כי בסך הכל הוא גבר, ואני כבר מודעת שהכל צריך להיאמר "ברחל בתך הקטנה", כזה.
ואני די שלמה עם זה, ומשדרת לאחרים שככה צריך להתנהל מול גבר.
כי לא בכוונה – הוא ככה. יצור של ה'.

אבל… בכל זאת, אני יודעת שעשיתי טעות שלא אמרתי.
ובגלל שביומולדת שלו אני הזמנתי את המשפחה שלו לשבת,
וקניתי לו משהו שהוא רצה – באלפי שקלים (בכל זאת, 30 לא עושים כל יום ובטח שלא כל שנה) –
הייתי בטוחה שהוא יזכור.

ולמרבה הלא-פלא – הוא פשוט שכח.
אוף, מה אני אעשה עכשיו?
היומולדת שלי בערב – ואני לא רוצה להתבאס.
מצד שני… בא לי הפתעה.

אפשר לפרסם בעילום שם.
תודה מראש.
המיילים שווים – אני ממש מתאמצת לקרוא גם בשעות הקטנות של הלילה.
זה ממלא אותי ממש. תודה.

שלום רב,

אין עניין להתבאס עכשיו "סתם"…

אם תזכירי לו וזה ידליק אצלו נורה אדומה

זה גם שווה וגם אומר כמה את שווה אצלו

תני לו הרגשה שכל מה שהוא יעשה ייחשב בעינייך.

לפעמים אנחנו רוצים לקבל את ההרגשה הטובה לבד שרוצים ובוחרים בנו

אבל לפעמים לא מרוע אנשים לא זוכרים ועסוקים ביום יום

ודווקא שמחים שמזכירים להם.

עדיף לקבל יחס מאשר לשבת ולצפות ולהיות ממורמרת.

עשי זאת!

והצליחי!!

כל המאמרים המגוונים על יום הולדת נמצאים כאן