הפוסט הזה נכתב בעקבות תגובה שקיבלתי על המייל האחרון,
ממישהו שטען שהרצון של האישה לרישיון הוא "צורך טכני פשוט ואמיתי" ולא קשור לרגש בכלל.
רציתי להשתמש בזה כדי לחדד נקודה חשובה על עולם הרגש הנשי.
שלום יעקב,
אני בדרך כלל לא מגיב. לרוב נהנה מהכתיבה שלך, גם אם לפעמים לא ממש מסכים…
קצת הכעיס אותי ששייכת את הרצון של האישה לרישיון לתחום הרגש. אני חושב שלפעמים הפסיכולוגיזציה שאנחנו עושים לצד השני נועדה לפטור אותנו מהצורך להתמודד עם הטענות, ואז אנחנו אומרים 'טוב זה רק כאב בטן, לא באמת נצליח להבין'. וככה אנחנו משתיקים את הזולת בטענה של פסיכולוגיה בגרוש.
הרצון לעשות רישיון אינו קשור לכאב בטן, הוא קשור לצורך טכני פשוט ואמיתי, וזה ממש שייך לשכל. בכלל למה הבעל במקרה הזה הוא בייביסיטר שלה, נשמע גם מהשאלה וגם מהתשובה שלך שכאילו הוא אבא שלה שצריך "לאשר" לה דברים כאלו. הרצון שלה הוא שלה ואפשר לדבר על המחירים הזוגיים.
היא רוצה לעשות רישיון, וזה שכלי לגמרי, אלא שיש כאן קונפליקט – מחיר חברתי ואולי משפחתי. הדיון ההוגן צריך לדבר בשפה של מחירים. אוקיי, את רוצה לעשות רישיון, אבל בוא נחשוב יחד מה תהיינה ההשלכות. מצד אחד אנחנו צריכים רישיון וזה חשוב לנו ויכול להקל עלינו, ומצד שני זה עלול לעלות במחיר שיראו אותנו בעין עקומה ואולי אפילו יעשו בעיות לילדים במוסדות. אולי גם יהיה מחיר רוחני עבורנו, אם באמת לפי הנורמות הקהילתיות שלנו זה נחשב ללא צנוע. אם אנחנו נכונים לשלם את המחיר הזה, נתקדם לרישיון. אבל אם אנחנו עשויים להיקלע למשבר וזה יזיק לנו מאוד, אז אולי עדיף לוותר או לדחות את זה קצת.
תמשיך להשכין שלום,
משה
אז בעיקרון אני לא צריך להתייחס ישירות למגיב הזה.
אבל אני משתמש בזה כדי להסביר לאחרים.
הסברתי מייל שלם (בתפוצת המיל "בקהילה אף אישה לא נוהגת")באריכות איך אשה פועלת רגשית ולא שכלית,
ואיך כשהמערכת הרגשית שלה מרוקנת יכולים לצאת בקשות שונות מעצמה,
שהיא עצמה לא תמיד שלמה איתן.
ואז מגיעה תגובה שמסבירה כאילו אין כאן בכלל רגש והכל שכלי.
זו נטיה גברית קלאסית – להסתכל רק על ההיגיון ולא לראות את העולם הרגשי – והוא כותב:
"קצת הכעיס אותי ששייכת את הרצון של האישה לרישיון לתחום הרגש".
ולפני שהוא דיבר עם האישה הזו, הוא כבר מחליט שכלית ש:
"הרצון לעשות רישיון אינו קשור לכאב בטן, הוא קשור לצורך טכני פשוט ואמיתי".
כלומר – הכל פשוט טכני אצלה… אין רגש, ורק "אפשר לדבר על המחירים הזוגיים. מוסדות וכו'".
זוהי הדחקה רצינית של הרגשות.
וכמובן שאם מתברר שזה צורך אמיתי, זה נושא אחר.
אבל יש הרבה שאלות לפני – למה אשה שכלתנית רוצה משהו שלא מסתדר לה בעצמה עם השכל.
ועל זה לשכל אין תשובה.
הדברים מורכבים, ואני מקווה שזה חידד יותר.
כאמור להבין יותר איך להשקיע באישה הכנתי מדריך מסודר כאן
9 תגובות
אישה שלחה לי למיל:
כל כך נכון
אני רואה את זה במוחש אצלי
לא חסידה אבל לא רוצה רשיון, אולי בעיקר בגלל המוסדות
וגם לא רוצה להחזיק רכב כי ככ יקר היום לתחזק אותו ולא משתלם לי
וכשאני במצב רגשי לא משו או מחסור קל בצומי…. זה קורה לי שאני יוצאת על בעלי על 200 שאני חייבת להוציא רישיון
גם כשאני יודעת בוודאות שאני לא יעשה את זה…
אז כל מילה פשוט נכונה
ראשית מרנן ורבנו הרו שאין לאישה לנהוג ברכב אלא במקרים חריגים מאוד. אצלי במשפחה מאוד רוצות. אבל אדמור שליט"א לא מרשה.
אישה לא צריכה באמת רכב.
(מי שבאמת צריכה כגון רפואית כבר יש )
הבעיה מתחילה שלחברה יש רכב כזה וכזה וכו.
ולכן היא רוצה
הבעיה השנייה מתחילה שאין תחבורה ציבורית נורמלית כל 5/10 כמו בכל העולם
ולכן כמעט כל נסיעה זה סיוט לכולם בעיקר לנשים
אני אומר על דעתי האישית בלבד
אברך שהוא לומד תורה אשרי חלקו
אבל מי שכל היום עושה קפה וסיגריה תעשה רישיון על חשבון המדינה. ותרוויח 15.000 לחודש ויותר אמיתי לגמרי
"אישה לא צריכה רכב." נו נו.
בא לבית שלי ותראה.
אישה חוזרת מהעבודה ב4 וצריכה לאסוף 4 ילדים מהגן שכל גן נמצא במקום אחר בשכונה, בטווח הגילאים של 0 ל6 אחרי יום עבודה סוחט, אחרי נסיעה באוטבוס כשלושת רבעי שעה בעמידה בדוחס, היא עוד צריכה להטלטל עם 4 זאטוטים ברחבי השכונה עם צרחות של "אמא תרימי אותי." עשית את זה פעם? אני גם לאמדבר על זה שבגלל זה היא צריכה לצאת מוקדם מהעבודה ולעבוד בערב. בקיצור תהיה קצת רציני. ודרך אגב לא כל גדולי הדור אסרו את זה אתה יכול לברר והיום זה מאוד מקובל ורכב זה צורך בסיסי.
זה באמת נכון מאודד אומרת מנסיון
לא רישיון כי כבר יש לי, אבל מלא דברים שאין לי מושג אפילו למה אני מבקשת ומתעקשת עליהם וברגע שמקבלת כן, הולכת כמה צעדים אחורה
אז אני עשיתי עכשיו רשיון מצורך רגשי – במוצהר, כי זה עושה לי טוב
ואעפ"כ, עדיין בדקתי עם עצמי לפנ"כ היטב אם זה אכן נכון לי משאר הבחינות – רוחנית וכו', והגעתי למסקנה הזו.
ומעניין, שחלק ניכר מההרגשה הטובה הרגשתי עוד טרם סיימתי את הלימודים, גם אם אלו היו מתבטלים…
ואם הייתי חושב שנכון לי יותר לא לעשות רשיון, הייתי מפרגן לעצמי את הצורך הרגשי בכך שאני "רוצה" לעשות רשיון! אך לא בפועל.
זה נשמע עמוק ואולי תלוש, למי שלא מכיר בעומק של הצורך בהכרה רגשית, וזה לפעמים כל הסיפור.
לילדים שלי הלכה למעשה – כשהם רוצים כל מיני דברים, שלדעתי הם לא נכונים כרגע או שהם סתם תלושים ולא הגיוניים (חינוכית /תקציבית /הגיונית, כגון: הרגע קנינו, או מגלשה אמיתית בדיוק כמו בגינה…), בחיים לא אבטל/אזלזל ברצון המתוק והטהור הזה, אני פשוט מזדהה איתם וחולק איתם את רצונם, ואז אני אומר להם את החלטתי, ואני חש באופן ברור את היכולת שלהם לקבל את השלילה (גם אם ברגע הראשון קשה), ובעיקר שהם קיבלו את רוב המענה הרגשי שלהם במקום הזה, ולגבי הצורך בפועל (שאני דואג לספק להם ככל האפשר) הם מתחנכים כך גם לדחיית סיפוקים ממקום בריא!
ולעצמי אותו דבר…
ולאשתי אותו דבר… אני בשמחה נותן לה את כל מה שהיא רוצה, ובודאי מה שטוב לה, אבל גם מה שהיא סתם רוצה, אבל מה שלא נכון לה/לנו, מכל סיבה ושיקול, קודם כל היא בוגרת ואנחנו נדבר על זה יחד, אבל דבר ראשון הרצון שלה יקבל מקום שיא של כבוד – את רוצה רשיון, וואו! מבין, מזדהה!, חווה איתה ביחד,
אח"כ יש שלב ב' – מה ההחלטה שלנו.
להרגשתי אלו חיים תקינים וערכיים, אני מאוד רוצה הרבה דברים, ומותר לי וכיף לי לרצות, ובפועל – אני מחליט מה נכון ליישם ומה לא.
וכאן מגיע הקסם שהרב מדבר עליו – שחלקים גדולים מה"רצונות" יהיו הרבה פחות דחופים!!! אחרי שהלב מתמלא.
על התשובה של הגבר רגשי==== אני גם עשיתי על אותו צורך ואני נמצא במקום שאם אשתי תעשה רשיון יזרקו את הילדים שלי.. ופעם אשתי דיברה שהיא רוצה לעשות רשיון—— אז עניתי לה אין בעיה תעשי רישיון ואני מחכה כבר 4 שנים —————-אמרתי שיגיע הזמן והיא תראה בסוף שהיא היחידה שנוהגת אז היא לא תנהג
יש פה באמת הרבה ענין של צורך רגשי,
אני חולשת שבעלי יעשה רשיון, כבר מאז החתונה (3 וחצי שנים…)
אבל הוא לא מוכן כי הוא לא מסתכל על נשים אחרות ובמהלך נהיגה הוא יצטרך להסתכל, והוא לא מוכן לותר על שמירת עיניים החזקה שלו.
הוא כל הזמן אומר לי שזה בשבילי ולמעני, והוא שומר את עצמו רק בשבילי.
אני מעריכה אותו מאד ועדיין קשה לי עם זה ואני מאד רוצה שיוציא רשיון.
עכשיו כשקראתי את הפוסט נראה לי באמת שיש פה קטע של צורך רגשי,
כי זה מתבטא אצלינו בעוד תחומים….
אז תודה על האבחנה והכוונה…
אני גם
אני גם מאוד רוצה לעשות רשיון, זה ממש צורך בסיסי במקום היכן שאני גרה, וממש חבל לי שאני לא יכולה. לבעלי יש רשיון וזה לא לענין שכל פעם שאני רוצה לצאת מהבית אני צריכה להטריח אותו ולהשאיר את הילדים הקטנים לבד, מה גם שלנשים אין את הבעיה של שמירת עיניים.