תשובה לאמא שהפכה להיות הכותל של בתה

כב' הרב שקולניק, שלום וברכה!

בשונה מכל העלונים שקראתי ומאד התפעלתי וזה מה שמביא אותי בעצם לפנות אליך.

אני פונה אליך כאמא לבת נשואה כמה שנים

ובמציאות הפכתי להיות הכתל שלה

דבר שסוחט ממני המון כוחות נפש

ועם הכל אני משתדלת להיות האוזן הקשבת

ולסייע במה שאני רק יכולה כדי שהיא תשמור על שפיות.

לפי מה שבררנו קודם ולפי מה שאנחנו

רואים גם היום החתן שלנו הוא בעל

מידות טובות, מסור לילדיו ובאופן כללי

הוא אדם טוב. אלא שהוא גדל בבית שבו

הילדים הורגלו שלא לעשות אפילו צעד בלי ההורים.

הם גם נתנו לילדים הרגשה שהם לא יודעים כלום (ובעצם הורידו להם את הבטחון העצמי) ובזה הם בעצם כבלו אותם אליהם. כיום לאחר הנישואין הבת שלנו מתלוננת כל הזמן שבעלה לא עושה צעד בלי אישור ההורים שלו. וגם אם סוף סוף הגיעו להחלטה כלשהי בנושא כמו לאיפה לעבור דירה או אם לקנות רכב, המכה בפטיש יהיו ההורים בלבד. והחלטה שכמעט יצאה לפועל אחרי הרבה מאד זמן יורדת בשניות כמו מגדל קלפים.

ההורים מעורבים כמעט בכל דבר (גם בדברים השייכים אליה אישית) ומבחינתה היא מרגישה לחץ מחוסר פרטיות.

לדבריה, כמעט כל צעד שלה הם יודעים. אבל בעוד שאביו מייעץ על מה שנשאל, האמא "מייעצת" (כלומר, מתערבת) גם במה שלא נשאלה. והכואב בענין שאם האמא הביעה את דעתה וגם האישה – ברור שדעת האמא קודמת עד כדי כך שהיא מרבה לומר שהיא חיה בתחושה שהוא נשוי לשתי נשים. כשמאמא שלו הוא שמע שהבעל הוא המחליט בבית בכל דבר וענין ואילו לאישה אין דעה. דבר שהוא ממש משתדל לקיים (ולפעמים אפילו נוהג הפוך אפילו כשיודע שלא נכון לנהוג כך, רק כדי שלא תהיה דעתה השלטת). יש לציין שבשונה מהוריו היא משתדלת כל הזמן להעלות לו את הבטחון העצמי ולהוכיח לו את יכולותיו, אבל הוא עדיין נשאר כבול להוריו.

נקודה נוספת שחשוב לי לציין היא שלפני הנישואין ההורים שלו החליטו שהוא כ"כ מיוחד ולא זקוק להדרכה איך לחיות את חיי הנישואין ונמנעו מלשלוח אותו להדרכה, בעוד בתנו הודרכה כמו שצריך בתוספת תשלום הוגן, אבל עוד בשבוע הראשון התחילו ההתנגשויות (השקטות). רק לשם הבהרה הוא שאל אותי כחמותו: האם לאישה יש פחות כוח מגבר? שאלה המעידה בפני עצמה על המוכנות שלו…

אנחנו כהורים משתדלים מאד שלא להתערב, אבל כואב לי מאד שבמקום שהבעל ישמש כאוזן קשבת לקורה בעבודה או לסתם חוויות אחרות, הוא פשוט לא מתעניין וממילא הוא לא מקבל מידע ואני כאמא בעצם ממלאת את מקומו, דבר שברור לי מאד שאינו תקין, אבל מה אוכל לעשות?

חשוב לי לומר שהיא הביעה את מורת רוחה בפניו בתחילת הנישואין ע"כ שלא הודרך והציעה שילך אחרי הנישואין, אך הוא לא הסכים לכך (הרי ההורים סוברים שזה מיותר…) וקריאת ספרים – הוא לא מחבב, כך שגם ספרי הדרכה או אפילו האזנה להדרכה לא היו רלוונטים מבחינתו.

כיום אני מרגישה שהחיים שם מאד טכניים (בלי שום רגש) והם ממשיכים עם עליות ומורדות כשהיא לא תולה תקוות שהוא יעשה פעם שינוי. היא משתדלת שלא להביע דעה בשום ענין אלא אם כן מדובר במשהו שפוגע בה מאד, ונותנת לו לנהל את הענינים כפי חפצו (ורצון הוריו) בטענה שהוא נפגע מכל דבר. (זה שהיא נפגעת – כנראה לא נורא).

היא אפילו משתדלת ללמד עליהם זכות ולומר שהם מתנהלים כך כיון שהם הורים דואגים.

אני לא חושבת כמוה ואף לא בטוחה שהיא מאמינה במה שהיא אומרת, אבל אנינני מעונינת להבעיר אש…

סליחה על אריכות הדברים, סייעת לי מאד להוריד מעומס על הלב… ואשמח מאד לתגובתך דרך המייל.

בתודה מראש,

אמא דואגת