חוק השולחן הריק (שקולניק): אם מעשה טוב לא נראה—הוא לא נספר. תדברו את הבלתי־נראה בעדינות, כדי שייכנס לתודעת הזוג.
לדוגמה,
אישה (או בעל) סדרה את הבית והבעל מגיע הביתה, מה הוא רואה?
תשובה: הוא רואה את הכלום. הוא רואה שולחן ריק.
מה הוא חושב?
הוא חושב ששולחן ריק, הוא ריק והוא אמור להיות ריק. למה לא… למה שיהיה שם ממרח שוקולד הרי זה לא המקום של הממרח…
פסיכולוגית אנחנו לא רואים את מה שלא רואים.
ברור שאפשר לחשוב ולשים לב, אבל יש משהו בזה שמגיעים ולא רואים.
יותר קל להגיע ולראות את הממרח שוקולד שנמצא פתוח עם המכסה בצד השני של השולחן בסלון…
ולכן…
לכן דברים מהסוג של "רואה ואינו נראה"… כדאי לומר: "שמת לב שניקיתי…"
דוגמה נוספת, מישהו הפסיק להתנהג בצורה לא טובה לשני, והשני פשוט נושם לרווחה. הוא לא מזהה את זה שהפסיקו להציק לו. הוא פשוט חי לו בלי ההפרעה.
גם כאן כדאי לומר בחינניות: "ראית… אני כבר לא מדברת יותר בצורה הזו…"
להתחנן לתשומת לב או לכל מחמאה זה לא נכון ולא תקין,
אבל בהחלט חשוב מאוד להבליט את הדברים הבלתי נראים ונשמעים ולתת להם קול…
מסכנים אין מי שידבר בשמם…
אה, בעצם אתה!
אז קדימה!
שלכם כרגיל
יעקב
