

״רק הילדים בתמונה״ – ומה עם החתנים והכלות?
יש לי שאלה דומה לפוסט – ״רק האחים, בלי בני הזוג״ האם ראוי לעשות תמונה בחתונה של הילד האחרון רק של הילדים של ה"סבא וסבתא"


יש לי שאלה דומה לפוסט – ״רק האחים, בלי בני הזוג״ האם ראוי לעשות תמונה בחתונה של הילד האחרון רק של הילדים של ה"סבא וסבתא"


אפשר לשאול שאלה דרך כאן? די קצרה האם לגיטימי לקיים מפגש רק לילדים ללא בני הזוג כאילו לאחים והאחיות נשואים ושאינם ללא הגיסים והגיסות?


שאלה, כמובן בעילום שם אני אברך כולל כמה שנים טובות, ומשתדל להיות בעל טוב, ואשתי גם אומרת כך, אבל כשהיא אומרת לי מוסר, זה מרגיז


מחקר חדש נתן לבינה מלאכותית לנהל שיחה על קושי זוגי. רק אחד מ־12 מדריכים זיהה שלא מדובר במטפל אנושי – אבל הם גם גם גילו מה חסר לה.


תודה רבה על כל המיילים, אנחנו נשואים ארבע שנים ב"ה בשמחה ובכבוד הדדי ובפרט אחרי שהגענו למיילים שלך שאנו קוראים בשקיקה מדי יום. רצינו לשאול,


אתם מחמיאים מכל הלב, והוא מיד עונה: „מי ישמע מה עשיתי”. למה זה קורה, ומה נכון לעשות במקום להפסיק להחמיא?


בקשר לכתבה "האם זוגיות טובה מחייבת לעשות דברים יחד?" עלתה לי שאלה מה עושים כשלבעל חשוב הביחד כלומר הוא שואל הרבה על הדברים שלי כמו


בעקבות המיילים האחרונים בנושא „על הרצף” הגיעו אליי תגובות נוספות, מגוונות ומעניינות. משתף אתכם בהן כמעט כפי שהתקבלו, בהשמטת פרטים מזהים: שלום וברכה אני


תגובה משעשעת שקיבלתי בעקבות המייל על הנטייה של בני זוג לאבחן זה את זה על הרצף או כנרקיסיסטים, גם בלי אבחון מקצועי.


מה עושים כשבן הזוג שותק דווקא כשאנחנו מחכים לתגובה? למה השתיקה כל כך מכאיבה, איך נוצר מעגל של שתיקה ותסכול, ומה אפשר לעשות כדי להתחיל לצאת ממנו?