שלום,
לאחרונה אני שומע יותר ויותר משפטים בסגנון הזה:
"שאלתי את הבינה והיא אמרה שבעלי נרקיסיסט".
או:
"קראתי כמה דברים והבנתי שאשתי נרקיסיסטית".
וברגע שנכנסת ההגדרה הזאת, כמעט כל דבר שקורה הופך להוכחה..
הוא לא הסכים איתי – כי הוא נרקיסיסט.
היא התגוננה – כי היא נרקיסיסטית.
הוא לא התנצל כמו שרציתי – "הנה, זה בדיוק מה שקראתי."
השבוע ראיתי מחקר חדש שפורסם ב־20 באוקטובר 2026 בכתב העת המקצועי Family Relations.
במחקר השתתפו 508 אנשים מסין.
החוקרים שאלו אותם עד כמה הם רואים את בן הזוג שלהם כנרקיסיסטי, ובדקו גם מה קורה בתקשורת ביניהם:
כמה יש ביקורת, התגוננות והסתגרות.
בנוסף הם בדקו עד כמה האדם התאכזב מהקשר.
המחקר מצא שכמה שאדם ראה את בן הזוג שלו כנרקיסיסטי, כך הוא דיווח על יותר מהדפוסים האלה, על יותר אכזבה מהקשר.
אבל יש כאן נקודה חשובה מאוד.
החוקרים לא בדקו את בן הזוג.
הם לא פגשו אותו ולא אבחנו אותו.
הם בדקו איך אדם אחד רואה את בן הזוג שלו.
זה לא אומר שמה שהוא מספר לא נכון.
יכול להיות שיש שם זלזול קשה.
יכול להיות שבן הזוג באמת אינו מוכן לקחת אחריות.
ויכול להיות שיש שם בעיה רצינית מאוד.
אז לפני שמחליטים שהבעל נרקיסיסט או שהאישה נרקיסיסטית, כדאי לבדוק מה באמת קורה.
הבעיה היא שלפעמים ההגדרה עוצרת את הבירור.
במקום להבין מה קורה בין בני הזוג, כבר יודעים מי האשם ומה הוא.
אז אם הבינה, חברה או מאמר כלשהו קבעו שבן הזוג נרקיסיסט, כדאי לשאול:
על אילו עובדות הקביעה הזאת מבוססת?
מה בן הזוג באמת עושה?
כי על התנהגות אפשר לדבר ולעבוד.
הגדרה מרחוק הרבה פעמים רק סוגרת את השיחה.
ובמחקר הזה ראו שככל שאדם ראה את בן הזוג שלו כנרקיסיסטי, כך הוא גם דיווח על יותר ביקורת, התגוננות והסתגרות ועל יותר אכזבה מהקשר.
המחקר לא אומר מה גרם למה.
אבל מבחינה מעשית, אם התווית גורמת לנו לראות כל דבר שבן הזוג עושה רק דרכה, היא יכולה לעצור את הבירור ולגרום לנו לוותר מראש על הניסיון לעבוד על הדברים הבעייתיים עצמם.
לפעמים יש בעיה קשה מאוד.
אבל גם אז כדאי לדעת מה בדיוק הבעיה ולא להסתפק בתווית..
שלכם כרגיל,
יעקב











