בעקבות המיילים האחרונים בנושא „על הרצף” הגיעו אליי תגובות נוספות, מגוונות ומעניינות.
משתף אתכם בהן כמעט כפי שהתקבלו, בהשמטת פרטים מזהים:
שלום וברכה
אני ר"מ בישיבות של חינוך מיוחד בתפקוד גבוה מאוד, בתוקף תפקידי אני מתמצא קצת [בלשון המעטה] בבעיות קשב וב-על הרצף ובבעיות תקשורת וכד' ואני שומע ביום יום אנשים שבאמת סתם דוחפים את ההגדרות האלה על כל מיני התנהגויות של אנשים ואין בזה שום קשר לתופעות האמיתיות של הנ"ל.
פשוט צדקת, אנשים אומרים משפטים ואין להם מושג כלל מה שהם אומרים זה פשוט משעשע לעמוד מהצד ולשמוע את ההגדרות שאנשים נותנים להתנהגות פלוני או להתנהגות פלונית.
ברכה והצלחה
[אם יש לך עניין לפרסם זאת אז תשמיט בבקשה את השם שלי]
זה מאד מאד חשוב ולהעלות אותו שוב ושוב.
נשים הולכות ללמוד היום טיפול כדי לתת סטיגמות לבעל ואז מגיעים למצבים קשים ועצובים.
תודה תודה על העלאת המודעות לנושא
זה מעצבן איך אנשים בורחים מהתמודדות
וכל הבעלים הפכו לנרקסיסטים
זה נהיה מוגזם לכל הדעות!!!
אישה
זה מה שקורה כשמגבירים מודעות לנושא מסוים (לדוג' תוך שמוש בתפוצה במייל) אבל אנשים חוששים לדבר על זה פתוח כי זה נושא רגיש . אז תודה על הארה . מצד שני עדיין הרשימה שנתת נראית כן כמו חשד לרצף-אולי תביא פרוט יותר איך זה יכול לקרא לבן אדם רגיל שיתנהג באופן כזה. (אני גם לומדת אצל פיגי ליברמן שטוענת שצריך לזכור שהנשמה של כולם מושלמת וכל ההתנהגויות האלה זה בגלל שהיה לו כאב וכו, ועדיין אני צריכה להפנים את זה). נראה לי שאם תפרט יותר זה יהיה לתועלת מאד גדולה לציבור, לשמוע את הקול השפוי והמאיר. כי זה באמת מבלבל .תודה רבה
תודה על המייל, היה מעניין שכמוני עוד רבים ורבות חושבות…
לאחר שעלה אצלי חשש כזה ואולי זה אמיתי כי התקשורת שלו גם עם אחרים קצת משונה ואולי סתם זה אופי.
חשבתי שאולי הוא צריך ללכת לאבחון ולא ידעתי איך לאמר לו אבל אח"כ הגעתי למסקנה שזה לא משתלם…
אם הבנאדם על הרצף זה אומר שהוא נולד עם קושי שאולי אפשר לעזור אבל הוא לא אשם ב-איך שהוא מתנהג
ואם הבנאדם לא מאובחן ככזה זה אומר שיש כאן עבודת המידות, צריך לעבוד קשה וללמוד איך לתקשר נכון אבל אין מוצא של "ככה נולדתי ואין מה לדרוש ממני להיות שונה",
אז אם כדבריך לרוב האנשים יש בעיות תקשורת וזה לא ה"רצף" כאן מקום היועץ נישואין.
תודה על החומר המרתק
לעניות דעתי [והיא לא ענייה כ"כ]
זה המייל הכי חשוב שנכתב אי פעם בנושא..
ייש"כ
חזק ממש,
האמת שהתלבטתי בתחילה אם להגיב,
אבל השארתי לאחרים את הכבוד..
מה שאני כן חושבת, ובפועל אומרת גם לנשים בקליניקה זה (וחושבת שהדור שלנו כבר חייב להבין את זה!)-
שהגיעו אליי נשים, שבטוחות בטוחות בטוחות שבעל שלהן הוא-
אוטיסט גמור/בעל הפרעה/דאון(!!!)/קשב וריכוז/נרקיססט/כל מה שאפשר לדמיין ולחשוב..
ותמיד אני אומרת-
א. לא יודעת.
ב. נניח וזה נכון, מה זה עוזר אם תדעי שזה נכון??? פתאום זה יותר קל? יותר כיף?
ג. בואי נטפל קודם בהפרעות שלך.. אח"כ, נחליט מה עושים עם שלו…
ובאמת, אחרי שההפרעות שלה, ומה שמרריע לה נעלם, גם ההפרעה הולכת או לא מפריעה כבר או לא קיימת,
ותכלס, זה מה שחשוב, נכון?
שלא משנה מה, יהיה טוב, וכיף, ונחמד, ונעים…
וההפרעה, שלא תפריע וזהו.
