יש אתגר שיכול לעצבן.
ילדים רוצים שישחקו איתם בשטויות שלהם וזה לא ממש תמיד מושך לשחק איתם שלהם אם זה למשל אחרי החמין בשבעס' בבוקר…
אז הנה מה ששיחקתי איתם שמתאים גם לי ברמה לא מבוטלת (צריך לנסות כדי לחוות).
אבל לפני זה אני רוצה להאיר שאני בעד לרדת לרמה שלהם היום כדי שכשתהיו באותה רמה זה יימשך בלי שאף אחד ירגיש כי פשוט גדלנו איתם…
אז לשחק מחבואים זה לא בשבילי כרגע…
אז קדימה למשחק:
שיחקתי אתם "מחבואים" אבל רק במחשבה.
בסוף הסעודה של שבת בבוקר סיכמנו שכל ילד (ואבא) מתחבא במקום שהגיוני להיחבא בו ויש את הילד שמחפש במקומות.
הוא מכריז איפה הוא נמצא עכשיו ואם יש שם מישהו אז המישהו אומר שזה הוא.
וכדי להעצים את העניין 🙂
ביקשתי מבתי היקרה שתביא את שעון החול (שעשוי משמן במקום חול)
ושהיכולת לחפש אחרינו תהיה קצובה בזמן.
בקיצור ישבנו סביב השולחן
ושחקנו והשתעשענו כאילו זה באמת רק בלי להיחבא פיזית וזה גם כולל את אבא שלא איכפת לו כל כך לחשוב על מקום שהוא מתחבא בו…
תשתעשעו עם הילדים הטובים שלכם
זה חשוב ומקרב 🙂
שלכם
יעקב שקולניק
2 תגובות
כל מילה פנינה
רעיון נחמד!