מה ההבדל בין תלונה לביקורת?
(מה שאני כותב כאן מתאים לזוג שנשוי משהו כמו 6 ומעלה שנים וכשהמצב קשה…)
אז מה ההבדל בין תלונה לביקורת?
תלונה היא נקודתית.
מפריע לי משהו ואני רוצה שיהיה אחרת.
מפריע לי שלא שטפת כלים ואני רוצה שתשטפי כלים.
ביקורת זו לא תלונה ממוקדת.
ביקורת מבטאת דעות או הרגשות כלליות:
למשל, "למה התחתנתי עם אישה כזו שכחנית? מתי יגיע היום שתזכרי אותי לפני הילדים ותשטפי כלים כמו שבעלך אוהב. אה?" במקום תלונה פשוטה וברורה בסגנון: "מפריע לי מאוד שהכלים לא שטופים, ואני מבקש שתשטפי את הכלים אם יש לך יכולת / חשק / כח."
בוז
הבעיה עם הביקורת שכשהיא נמצאת תדיר זה מחמיר והופך גם לבוז. לתחושת עליונות על השני. מאחר והביקורת ממשיכה כי לא פתרו את הבעיה אז נוצר בהמשך בוז כמו לדוגמה: "טוב, בעצם למה אני בכלל מצפה ממך לשטוף כלים הרי את לא הכתובת לדברים ברמה הזו" ו"את יודעת מה גם אם תשטפי אני הייתי מוותר על השטיפה שלך".
כמובן שהפתרון הוא לפתור את המריבה בראשיתה. אחרת יש המשך, נא לא לדאוג…
התגוננות
אחרי שבעלה תקף אותה כל כך קשה היא מתחילה להתגונן כמו "פשוט אין לי כח פיזי לשטוף את הכלים". כשמתגוננים זה סוג של להאשים את השני בהתנהלות שלו. זה בעצם לומר לו בלי מילים: "כל מה שמפריע לך עם הכלים וכל מה שמעצבן אותך- הכל טעות אחת גדולה. פשוט מדובר באישה ללא כוח לזה ואתה סתם טיפוס שמחפש בעיות ומאשים ומתרגז סתם".
בעצם המסר בהתגוננות הזו, הוא: תבין לבד שאתה התקלה בסיפור הזה ואני ועמי הצדיקים – דבר שרק מגביר את כעסו. ובוודאי כשאם הוא בז לה שתהיה לו נטייה לבוז שוב בסגנון "אה, בטח אם תשני ויהיה לך כח אז כל הבעיות שלך הסתדרו, נו בוודאי, אני כבר מכיר אותך"
כמובן שאם היינו פותרים את המריבה בשלביה הראשונים לא היינו מגיעים להתגוננויות. ובכל זאת גם בשלב הזה אפשר לא להתגונן ולומר משהו כמו "אני מבינה שאתה לא כועס סתם. מפריע לך הכלים ואנחנו צריכים לפתור את זה. אז מה אתה מציע שנעשה?" וכדו'
היאטמות
בסוף אחרי כל הביקורת, הבוז וההתגוננויות אחד מבני הזוג מחליט להיאטם. וככל שהוא נאטם השני מגביר את הביקורת והבוז ואת שאר "כלי הנשק", ואז יש לנו את "החבילה המושלמת": תסכול מושלם ועטוף יפה מכל הצדדים. יש לנו בוז, יש לנו ביקורת, יש לנו שתיקות והתעלמויות. מה שאין לנו זה רוגע ופתרון אמיתי.
סוף דבר
מה שחשוב לי שתראו איזה הבדל יש בין תלונה לביקורת. ביקורת מתגלגלת בסופו של דבר לבוז ובוז גורם לשני להתגונן והתסכול מההתגוננויות גורם לפחות לאחד מבני הזוג להיאטם. אם בתחילת הדרך היינו יעילים ורק מתלוננים על מה שחסר וכואב לנו-סיכויים דולים שלא היינו נתקלים בבוז ושאר מרעין בישין. (מובן שאם אחד בז אי הצדקה לאחר להתגונן ולהיאטם..)
המינימום שצריך לדעת:
- צריך להקפיד לדבר רק על בעיה אחת ורק עליה. במקום לומר "את אף פעם לא עושה כלום" אמור "ממש מציק לי העניין עם הכלים, איך תוכלי להקל עלי עם זה?"
- במקום להתגונן צריך לומר אני מבין את הכעס שלך ובוא נחשוב איך לפתור את זה וכדומה.
- תלונות, פגיעות ומריבות צריכות להסתיים מהר – לא יאוחר מאותו יום. אחרת זה נהפך לסיפור אחר שיכול להיות מתובל בו ביקורת בוז ואטימות. הזמן שאתם נותנים לעצמכם להתבשל במיץ הוא הצרה הגדולה כי נולדים שם חיידקים של ביקורתיות מאחר שלא מתייחסים לקושי הרבה זמן -מתחילים לחשוב שהשני מזלזל ואחרי הביקורת מגי הבוז וכתוצאה מהעומס הרגשי יש התגוננות או היאטמות.
לגלות עוד מהאתר הרב יעקב שקולניק - יועץ נישואין
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
