שלום,מאאאאד נהנתי מחוות הדעת!!!!הסברת את הכל בצורה ברורה!עזר לי מאד.מעודד ומחזק…!אם אפשר שאלה:לפעמים אחרי מריבה אנחנו לא מדברים משהו כמו יומיים (ולשנינו זה לא נחמד, אבל אף אחד מאיתנו לא נעים לו לנסות להתפייס בדיבור… מתי שכן ניסינו כך, בד"כ לא הצלחנו להתפייס כי אנחנו מתחילים להתווכח מי צודק…ואז המריבה מתחזקת.?!.)אז בד"כ משלימים דרך המייל ז"א בעלי כותב לי את כל מה שהוא חושב במייל ואני שולחת לו חזרה, שנינו כותבים בצורה מאד יפה ומכבדת ומפרגנת כל מה שרוצים.. – ומשלימים.!האם זה מצב תקין????אשמח לתשובה!!!
שלום רב,
1.
נראה שכשאתם כן מנסים להתפייס אתם מצטדקים ומה שקורה כשמצטדקים הצד השני מרגיש שלא קבלים את זה שהוא נפגע בכלל הלא עובדה היא שהשני מתנער מהפגיעה.
צריך להסתכל ולהניח על השולחן את זה שהשני נפגע וכך הוא מבין שהבינו אותו ומתחיל להירגע, אבל כשמצטדקים זה לברוח ממבט ישיר בעיניו של הנפגע וזה משדר לו חוסר קבלה ולכן הוא ממשיך להיות לא רגוע ולא יוצא מזה כלום.
2.
ניהול מריבות דרך המיל ודומיו זו טעות.
במיל לא שומעים צליל. לא רואים פנים. אפשר לנגן את מה שהשני כתב איך שרוצים ואפשר לדמיין את הבעת פניו כמו שמתחשק לנו להאמין באותו רגע.
אין כמו פנים מול פנים. זה מצב אמיתי יותר. אמין יותר. אנרגיה נכונה יותר.
ולא זו בלבד, אלא כשאנשים כבר יושבים ביחד הם הרבה פעמים לא מביטים אחד בשני- מצב שעוזר להם לדמיין שהשני כועס או מזלזל או לא מקשיב.
המסקנה היא, שהנוכחות המלאה חשובה מאוד.
3.
את שואלת אם התכתבויות כאלה דר המיל זה מצב תקין?
התשובה היא, לא.
מיל והתכתבות כלשהי יכולה להיות רק משלימה.
זוג שפותר את הבעיות שלו דרך מיל וכדומה, זה זוג שבורח מלשבת לדבר ולהסתכל בעיניים של הנפגע (או הפוגע). זה זוג שבורח מניהול ופתרון המריבה בצורה אמיתית ואין להם אומץ לשבת ולסדר את העניינים. הם מפחדים מזה והדבר מעיד על תקשורת לא תקינה.
בהצלחה!
יעקב
2 Responses
אני מאוד לא אוחז ממילים ומחשבים ואני בכלל לא מתקשר עם אישתי דרכו
רק אני יכול להבין שיש אנשים שיש להם כושר ביטוי והסברה דרך הקלדה בחדר סגור ובישוב הדעת
וגם יכול להיות שכשאחד מתחיל לדבר השני מתחיל לצעוק ולתקוף אותו וכדו'
המייל זה לא פיתרון אבל אולי זה אמצעי טוב
{הרבה פעמים כשיש דין תורה בין 2 אנשים אז הבי"ד אומר שכל אחד ישב על כל הדברים וישלח במייל וכן יחסי עובד ומעביד …}
נו זה כ"כ לא בסדר
אז על מה יצא הקצף
אני גם חושבת שאם הם מסתדרים ביניהם כך ומצליחים להביע, אז זה נראה בסדר.
אבל לאחר שקראתי את תגובתו של הרב שקולניק וחשבתי עליה הבנתי למה זה לא טוב- כי ככה הם אולי נרגעים מהמריבה הזאת, אבל לא עושם פיוס אמיתי שמחבר יותר ממה שהיה לפני, וגם לא לומדים להבא, ועובדה שהם ממשיכים במריבות באותה רמה ובלי להתקדם מבחינת היכולת להתפייס ולדבר על הדברים.
הציפיה היא מבני זוג- שלאט לאט במהלך השנים- יהיו במקום קרוב יותר שמסוגל להתמודד יותר בקלות עם מריבות.
אבל עובדה שהם נשארו במקום שעדיין אחרי מריבה- שותקים, וכל אחד רק מצדיק את עצמו.
חבל, אפשר לעשות דרך (אולי בעזרה מקצועית)- וללמוד איך כן להבין את הפגיעות והרגשות אחד של השני ולהתקרב מזה.
המטרה היא לא שקט תעשייתי, ואיכשהו לגמור עם המריבה. אלא להתקרב דווקא מהמקומות האלה.