שלום וברכה
אני נהנית מאוד מהעלונים, תודה!אני נשואה באושר קרוב ל 7 שנים ב"ה. בעלי אדם מיוחד ויש לנו קשר קרוב ופתוח כבר מההתחלה.
אנחנו מאוד שונים ואפילו הפוכים בחלק מהתחומים, אבל ב"ה הזוגיות שלנו מתפתחת כל הזמן,
וכמובן שיש מקום להשתרג ולהשתפר תמיד…השאלה שלי היא כזאת:
אני מאוד מושפעת מהמצב רוח של בעלי. יותר נכון- בעיקר כשקשה לו והוא ב"דאון"- קשה לי לשמור על מצב רוח טוב.
אני נדבקת ממנו אם הוא בעצבים או אם הוא בדיכאון או נהיית מצוברחת כשיש לו קושי כל שהוא והוא מצוברח, גם כשזה לא קשור אליי.
לעומת זאת כשהמצב הפוך- הוא בד"כ מצליח להישאר במצב רוח טוב ולעודד אותי או רק "מתעלם" וממשיך כרגיל (עם מצב רוח עליז אפילו יותר מתמיד) ומחכה שיעבור לי בלי לעשות סיפור.
אני מצליחה להיות המחזקת והמעודדת רק כשאנחנו מדברים פתוח, בזמן רגוע, אבל כשלדוגמא הוא מתפוצץ על הילדים כי הבית בלגן וכולם בוכים ועדיין לא במיטות והוא קצר וקשה כלפי כולם,
קשה לי לשמור על רוח טובה ולהמשיך לחייך לילדים או אליו, כאילו אני צריכה לשתף פעולה ולהיות איתו באותה הרגשה.
וזה לא מהשפה ולחוץ- אני באמת נהיית עצבנית גם כן!או כשלא הולך לו בכולל ואין לו חברותא טובה והוא רוצה לעשות שינוי אבל יש כל מיני דברים שמונעים אותו או שהוא לא יודע איך ואיזה שינוי יעשה לו טוב-
הוא יכול להיכנס לסוג של דיכאון ולישון בבקרים (אחרי שמפזרים את הילדים) ולהקשיב שעות לקווי נייעס ולהשתעמם עד מוות וגם להתלונן על זה…
ואז חוץ ממה שנורא כואב לי הקושי שלו ואני מתפללת עליו שימצא פתרון וייצא מהמשבר מהר- אני לא מצליחה להיות שמחה כשהוא ככה נפול.
טוב, זה הגיוני לא להיות שמחה, אבל למה אני גם נכנסת לסוג של דיכאון וחוסר מעש וחוסר רצון לשום דבר?אשמח לעצה!
א.ג.
שלום רב,
נשמע לי שאת יותר רגשית ורגשנית ממנו וכשהוא במצב רגשי את מפרשנת את מצבו כאילו זה קרה לך!
ואז את באמת בדיכאון כי את מבינה אותו טוב וחושבת שקורה לו מה שהיה קורה לך במקומו.
ונראה שזו טעות, כי כשלך קשה הוא לא נשאב וכנראה שהוא לא כזה רגשן וכשקשה לו, זה לא ברמה שאת חושבת שקשה לו ולכן את צריכה פחות להיסחף ולהחליט כמה קשה לו ולרחם עליו עמוקות.
דבר שני,
במידה ואת נכנסת לנעליו ומרגישה את מה שהוא מרגיש כדי להזדהות איתו מתוך מקום של הזדהות ועזרה. עלייך להפנים שזו לא עזרה אלא הפרעה. כי זה יותר מידי הזדהות. בצורה שלא משאירה לו אישה… ולכן סופו של דבר שזה לא עוזר לו כמו שהיית קצת פחות מזדהה ונכנסת לבכי הנפש שלו.
אז להזדהות כן. אבל לא להפוך להיות הוא. כי אז הוא נשאר לבד עם עצמו.
ראי גם את המאמר על אנשים רגישים
לגלות עוד מהאתר הרב יעקב שקולניק - יועץ נישואין
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
תגובה אחת
זו באמת בעיה וקושי גדול. אצלנו לדוגמא אני בתור גבר נדבק רגשית כשקשה לאשתי. (ואגב זה לא רק בזוגיות זה יתכן גם בחברה או בשמיעת מצוקות ותיאורים קשים). ולא מזמן מצאתי שם לדבר הזה. נקרא "הדבקה רגשית".
כי מאוד קשה לנתק את עצמך כנ"ל כי זה משהו מאוד עמוק בנפש האדם הרגיש.
אחד הכלים שמצאתי לכך הוא עבודה על החיבור הפנימי ביני לבין עצמי. מה שנקרא החיבור בין הילד ההורי לילד הרגשי.
שתהיה סייעתא דשמייא והצלחה גדולה.