איש את רעהו יעזורו:

התגובות שלכם למלחמה!

החלטתי לשתף אתכם בחלק מהתגובות ששלחתם לי למיל.

מתוך כוונה שתוכלו לעזור בתגובות למטה אם יש לכם משהו חכם לומר למישהו.

הנה מה שאנשים שיתפו או ביקשו עזרה:

תודה על הרצון לעזור!

אנחנו מאופקים, והמצב כאן לא הכי פשוט.

רק עכשיו מתחילים להבין את מימד הארוע.

מחבלים הסתובבו כאן ברחובות וירו לכל עבר.

מכרים שלנו נהרגו, הי"ד.

 

מבחינתנו כרגע האתגר הוא- לשמור על אוירה רגועה ככל האפשר בבית,

לדאוג לסדר יום שפוי לילדים, כשגם אני כאמא לא הכי מאופסת…

 

וכמו שזכור לי גם מימי הסגרים בקורונה,

המצב הזה שכולם סגורים בבית, מעצים קונפליקטים קיימים,

ויוצר מתיחויות גם ביני ובין בעלי…

לא מדובר במשהו נורא, אבל הבעיה היא שעם כל הסטרס מסביב,

גם דברים פשוטים ובנאליים מתעצמים לפעמים,

וגם מאגרי הסבלנות ואורך הרוח שלי מדולדלים, כך שאין לי כח להבליג ולהאיר פנים,

כמו שהיה עדיף לעשות…

י.

שלום הרב,

יישר כח על הכל.

מאז שהתחיל הלחימה אשתי מאוד מעודכנת בקווי נייעס רדיו וכו'.

זה הופך אותה למשהו אחר בקושי יכולה לחייך ובעיקר לא מצליחה לתפקד לקשר הזוגי…..

בלילה היא שומעת עידכון ואז אין לה חשק והיא נרדמת על הספה ומאוד מפחדת.

מה אפשר לעשות

יישר כח

ש.

תודה

הכאב והצער

המחשבה על עשרות יהודים הנמצאים בשבי

ומה ה' רוצה מאיתנו

תודה רבה

י.

תודה רבה על הכל
באמת כל הכבוד על כל מה שאתה עושה

קראתי מה ששלחת אתמול יפה מאוד
יש הרבה מיזמים של חרדים לחזק חיילים  ולתת להם אוכל ושתיה כיפות ציציות אולי כדאי שתחזק את זה אני חושב שזה גם פעולה שיכולה להרגיע שמרגישים שותפות
וגם כי יש לך רשימת תפוצה רחבה
ש.

איך לחזק את האישה היקרה הלחוצה מאד כל הזמן

י.

שלום הרב יעקב שליט"א

אני גר באנגליה ומאוד נהנה מהמיילים שלך

נשואים ברוך השם כבר 11 שנה ומתחזקים ההתחלה של התחזקות היה שני נרשמתי אצל הרשימה שלך

מאז ב"ה התקדמתי הרבה הרבה

אנחנו כבר עוד שלב יותר קרוב למשיח תתחזקו בעוד רגע הוא יהיה פה!

מתפללים שיהיו לכם לכל תושבי הארץ שלום ומנוחה וכל אויבינו יקבלו את עונשם בעולם הזה ובעולם הבא

שלום רב ובשורות טובות

נ.

לונדון

שלום וברכה

האמת הקב"ה מגן ושומר עלינו…

ובמודיעין עילית ב"ה המצב רגוע אין טילים ואין מחבלים

מה שבעיקר קשה זה חוסר הסדר יום

והחוסר ידיעה מה יהיה ולאן זה הולך….

והכאב האדיר על האובדן הגדול ועל הצרות האיומות האלו

ה' ירחם

ט.

מפחיד אי אפשר לעכל את המצב שנפלנו אליו, הילדים לא מבינים ,חוסר אונים ,פחד מהלא נודע ,חוסר ביטחון,לא חלמנו שככה הכל התהפך משמחה לעצב בצורה כזאת קיצונית ללא פרופורציה

נ.

איך לגלות אורך רוח עם הילדים,

קצת סבלנות …

י.

אשתי מאוד מוטרדת ודאוגה כל הדף קל מלחיצה אותה ולאידך אני קר רוח ואני לא יודע להתמודד אם הלחצים של אשתי

אשמח מאוד לעזרתך

א.

מהבחינה הזוגית אלו הזמנים הכי טובים, אני בבית, אשתי בבית, יותר פנויים אחד לשני, כמו בקורונה…

א.

תודה על כל המיילים ותודה על כל העזרה

שתמיד תרוו שמחה ונחת ולא תדעו שום צער….

י.

אני חושבת שכולנו נמצאים במצב מלחיץ ומפחיד

יותר חוסר ידיעה מידיעה ברורה

ואין מפחיד יותר מהלא נודע!

ההתנהגות בבית כלפי בן/ת הזוג וכן כלפי הילדים

לחוץ, מתוח ועצבני יותר מהרגיל

צריך להכיל אותם, לדאוג להם וכו…

לא תמיד קל לשלוט בתגובות ולהיות סבלנים כלפיהם

מה עושים? איך עוברים את זה בשלום? בלי משקעים?

מ.

צהריים טובים תודה על ההתעניינות

זה מאוד לא מובן מאליו!

מה שאותי בעיקר הניע (יותר נכון-לא הניע) הייתה תחושת חרדה משתקת.

אל הטילים שנורים לצערי אני כבר רגילה כתושבת הדרום.

אבל ההלם הזה של מאות מחבלים קצינים,פראי אדם ,מסתובבים ככה חופשי בארץ שלנו ,פשוט הקפיאה אותי והכניסה אותי לחרדה מטורפת . סגרתי חלונות בבית,כיביתי אורות ,הוקפצתי מכל רעש ,הרגשתי שאני בסכנה ממשית . (למרות שלא היו שום התראות על העיר שלנו,פשוט כבר לא סמכתי על התראות )

ככה במשך יומיים הייתי כבויה לחלוטין פחדתי נורא!! ירידה משמעותית בתיאבון ,חוסר חיות,חשק .ממש חיה ולא חיה …

אני מטבעי אדם פסימי ולכן ביומיים האלה המחשבות שלי פשוט עבדו בלי הפסקה. בכלל. המחשבה הכי גרועה שלי הייתה שתפתח מלחמה גם מצפון והיה איזשהו סגר/עוצר ארצי ושפשוט נמות אחרי כמה זמן ברעב . זו הייתה המחשבה שלי והאמנתי בה התרחיש שיכול להיות מציאותי לגמרי ולכן זה הגביר עוד יותר את החרדה שלי .

ביום האחרון אני מנסה להתעודד עם דברי חיזוק ,אמונה וביטחון שזה מה שהנפש שלי הכי צריכה. סוג של יבטיחו לי שיהיה בסדר,שיהיה לזה הוכחה מהתורה שהכל יהיה בסדר שה' לא יעזוב אותנו ככה ,שאנחנו לא נסבול .

זה ממש אגואיסטי כנראה מצידי אבל החרדה שלי היתה פשוט הפחד מסבל.

אני פוחדת לסבול.

אז כמו שציינתי ביום האחרון אני מנסה להשיג כמה שיותר חומרי חיזוק ;)אם יש לך כמה מקורות אשמח שתציין אותם. ואפילו הלכתי לעבודה לכמה שעות.גם בעקבות בעלי שהתחיל לדאוג כי הוא לא מכיר אותי ככה ,ממש תפקדתי (נפל טיל ממש קרוב לבית שלנו)

בקיצור .. מתפללת לגאולה ברחמיים ולא בסבל. ומהר .

תודה שוב על ההתעניינות ,לפחות פרקתי מעצמי כאן.

מעריכה .

ה' ישלם שכרך .

תודה

לכתוב מה השפעת מצב המלחמה על ה-

התחושות האישיות

הזוגיות

והאווירה בבית

וכנגזרת מכך

עצות להתנהלות נכונה

תודה רבה

בהערכה

י.

אני ב"ה נשוי עם 4 ילדים

ב"ה הכל בסדר

אשתי מאוד מאוד מפחדת מכל המצב בפרט שיש אזעקה היא פשוט רועדת

תודה רבה על כל הדברים שלכם

מ.

אולי תכתוב קצת רעיונות איך להתחזק באמונה וביטחון בה'…

זה מאוד נחוץ בתקופה הזאת

וזה גם חשוב לשלום בית…בפרט בימים הללו

תודה רבה

ד.

אשתי בשבוע 18

איך אפשר להרגיע את המצב בבית?

פ.

אשמח אם תכתוב מהי ההשקפה הנכונה ע"פ דעת תורה לגבי החיילים הנלחמים בחזית כי אני מאוד מבולבל בנושא זה

בתודה מראש

ש.

ב"ה הכל בסדר רק קצת מתמודדים אם הילדים בקשר למצב הביטחוני!

תודה רבה על המיילים שאני קורא אותם באופן קבוע

מ.

ערב טוב!

אני אשמח אם תוכל לדבר על האופן שבו אפשר להכיל את ההתמודדות של בן הזוג עם המצב הלא פשוט הזה..

תודה

א.

מטריד אותי שהחיים נהיו מבולבלים, ותובעניים.

הראש שלי מפוצץ מהמון מחשבות, האשה מפוחדת, ופוחדת שהילדים יפחדו, ודואגת להסתיר מהם מידע (לא נראה שיעזור…) וכל הבלאגן.

איך אני מצליח לייצב את עצמי, ולתת סדר לעצמי, ולבית ולמהלך החיים?

בתודה ענקית

ש.

מה מטריד אותי?

הרבה דברים

בעיקר ששלחתי את הבן שלי לישיבה בירושלים ואני גרה  בצפון

ואני מרגישה כאילו שלחתי אותו לחזית

שה' ישמור על החיילים שלנו

הוא היה די אדיש אבל אני מרגישה גיבורה גדולה

לא היה קל

בכיתי כשהוא עלה על האוטובוס

ועכשיו אין לי כח לכלום

לא להשכיב את הילדים (כולם עדיין ערים)

לא לשטוף כלים

לא  לעבוד

לא קוראת חדשות

יושבת פה ליד המחשב ולא עושה כלום

תודה על ההקשבה

ל.

תודה רבה על כל המדור ובכלל

רק הארה קטנה:

"אני חושב שיש להרבה אנשים פוסט טראומה מהקורונה. "להעסיק ילדים" והלא צפוי העכשוי בהחלט מזכיר את המצב ההוא שהיה לא צפוי. אנחנו עוד עם הטעם בפה מאז וזה מזכיר את זה. צריך לעשות הפרדה. עכשיו אפשר לצאת מהבית. אפשר להיפגש. יהיו לימודים ועוד מנסים להקדימם! (אני מניח שזה ענין של ימים עד שיתבהרו הדברים)."

אנחנו, תושבי הדרום לא יכולים לצאת מהבית ולא להיפגש, עם מטוסי קרב שחולפים ללא הרף, בומים מטורפים מרחוק ואזעקות מעת לעת. אין פניות ללמידה ואין סיכוי להחזרה למוסדות. תיקון טעות.

א.

שלום הרב שקולניק,

ראשית תודה על כל המיילים המחכימים והעוזרים!!!

ונכון לעכשיו הבעיה היא בעיקר הפחד מפני העתיד….

מה יהיה? אולי יגמר אספקת האוכל? ועוד הרבה מדברים על הקבלה לשואה.. אז עולים כל הסיפורים שאין מה לאכול ואין מה להביא לילדים לאכול ויש פלישות לבתים וחטיפות ורצח

בקיצור כל הפחד הזה

תודה רבה

ב.