כ"כ במקום!
יישר כח!
איך כל מייל מגיע בזמן ובמקום המתאים…
אולי בהזדמנות הזו אציג שאלה שיושבת לי כבר כמה ימים:
עכשיו כולם לחוצים-מהמלחמה, מהלמידה מרחוק, מהצפיפות בבית, מהשהות הארוכה בבית וחוסר התעסוקה או השעמום…
והכל-כמה מפתיע.. נופל כל האמא, או מובן מאליו שעל כתפיה,
כי את מי מענין כל הפרטים הקטנים האלה עד ליסוד כולל כביסות ,כלים, ארוחות בכמויות וגיוון תמידי למתבגרים..(אין מה לאכול בבית הזה…)
השאלה שלי: איך אמצא זמן לעצמי ואפנה אותו?
אני עובדת בשתי עבודות-הוראה בבוקר ועוד עסק בבית בשעות אחה"צ והערב כמעט כל יום.
וכשאני יוצאת לחצי שעת הליכה כי אני חייבת! אוויר לנשימה, אני חוזרת ומתחרטת למראה החורבן….
מה עושים?
(הבעל לא לוקח אחריות ויותר "שומר מצב"….)
אשמח לתשובה בעילום שם…
תודה!
תודה רבה!
לפני התשובה… – כשאת חוזרת ורואה את "החורבן" תסתכלי על הבניין שבנית כשיצאת להתאוורר. למה לא לראות בבלגן את הבנייה? כשבונים יש בלגן. ככה זה הולך… אז מדובר בבנייה ולא בחורבן!
האמת היא שכשאני רואה שאלות כאלה אני לא תמיד מבין מה רוצים ממני.
הזמן הוא שלך ותנהלי אותו כהבנתך. את לא שבוייה!
אבל הפעם השם נתן לי שכל והזכיר לי שאני יכול להשתמש בידע ישן שיש לי ואנדב אותו בקצרה:
יש דברים בחיים שמוגדרים – דחוף.
יש דברים בחיים שמוגדרים – חשוב.
יש דברים בחיים שמוגדרים – לא חשוב.
יש דברים בחיים שמוגדרים – לא דחוף.
למשל כשטלפון מצלצל, זה בדרך כלל לא חשוב, אבל זה דחוף לנו.
לשלם חשבון חשמל בזמן, זה חשוב אבל לא דחוף.
להתאוורר, זה לא דחוף, אבל חשוב!
כל מה שחשוב אבל לא דחוף – סופו שנהפך לדחוף! (ובלשון העם "מגיעים לזה עם הלשון בחוץ")
חשוב להתאוורר וחשוב לשלם בזמן וחשוב להתקשר למלמד וחשוב ללכת לייעוץ, אבל זה רק חשוב ולא דחוף. אין משהו שמלחיץ עכשיו. אז קל לדחות את זה.
אבל בסוף, בגלל שזה כזה חשוב, זה נהפך כבר לדחוף. ואז עושים בדקת האפס את מה שהיה חשוב לנו שנה שעברה…
אז לשאלתך איך מתאווררים במצב שהילדים בבית ויש עומס?
התשובה היא:
לדחות את כל מה שדחוף, אבל ממש לא חשוב. (כמו, לדבר עם מישהו בטלפון שיחה מיותרת, כמו להכין עוגיות, כמו לעשות משהו פחות חשוב אבל רק בגלל שזה דחוף לנו אנחנו כן עושים את זה עכשיו)
ולהקדים תמיד את מה שחשוב, אבל לא דחוף
כך בסוף לא יהיו דברים דחופים.
והדברים החשובים יקבלו את מקומם!
תודה על התזכורת!