בפגישותיי עם זוגות אני אוהב להשתמש בעזה. זה קיצוני אבל ככה אני אוהב את זה. (אולי עכשיו זה קיצוני במיוחד כשהדם רותח, אבל ננסה להמתיק את הגלולה או לעשות מהלימון לימונדה משהו איכשהו…)
אז נגיד כך אני אומר לאיש:
אתה רואה כאן בציור (שאני מצייר לו)
זה עזה. הם יורים טילים לישראל.
אם ישראל לא עושה כלום הם יורים עוד.
לא מגיבים. הם יורים.
לא מגיבים. יורים לבאר שבע.
לא מגיבים. יורים לתל אביב.
לא מורתעים. חוטפים אנשים.
ואז…
ישראל מגיבה בעוצמה!
ואז…
הם מבינים. מורידים מינונים.
ישראל מגיבה יותר ברור וחזק. הם יותר נרגעים. הם מתחילים להבין את המסר!
ומה המסר?
המסר שישראל זה לא שוק ולא עושים מה שרוצים.
כי יש כאן מישהו בצד השני.
כאילו אומרים להם "הלו, הבנתם? יש כאן מישהו!
ואז אני אומר לאיש בחיוך,
נניח שאתם "במלחמה" (מריבה)
ומישהו "יורה" על השני. והאחר לא מגיב כלל. הרי שהוא לא מגן על עצמו ומאפשר פגיעה.
מתי אמרת לה או אמרת לו
מאז שהתחתנתם "לכאן לא יורים?"
יש כאלה שלא אומרים משפטים שמסמנים לשני ש"כאן זה לא עזה"
ומה קורה כשלא מבהירים זאת?
הצד השני יורה עוד טיל.
למה?
לא מרוע.
- הוא יורה כי הוא לא יודע אם "הטיל" הראשון פגע…
- כי לא התייחסו לטיל הראשון
- כי לא איכפת לישראל שיורים אז כנראה זה לא מזיז לה. אפשר לירות שוב…
לכן צריך לעצור "ירי"…
לא עם טנקים…
אלא בדיבור עדין.
אבל לעצור ולהבהיר.
וזה עושה טוב גם לצד היורה.
זה עוזר לו שמישהו עוצר אותו מלירות על אהובו.
דבר על מה שמפריע לך!
אחרת ימשיכו לירות!