"האם זה לא הגיוני שפעם ב… אגש לקחת ממנו את הסמארטפון?"

שלום וברכה,

אני מקבלת את החומר שלכם למייל בכתובת מייל אחרת,

החלטתי לפנות אליכם בשאלה מכתובת אחרת, כדי לא לחשוף את שמי….

שאלה שהתעוררה לי בימים אלו-

מאוד קשה לי לראות את בעלי שקוע בסמארטפון שלו,

במיוחד קשה לי שהוא מתעסק בו כשהוא בחברת אנשים.

במהלך מפגש משפחתי, בסוכה, הוא ישב דקות ארוכות ודפדף בטלפון ב"שעמום".

אני יודעת שזה מאוד מפריע גם לו, אבל הוא לא מסוגל להתנתק מזה. (התמכרות)

באחד הערבים האחרונים (סוכות) הוא התעסק הרבה עם הפלאפון, בסביבת

המשפחה, רמזתי לו כמה פעמים להפסיק אך ללא הועיל.

היום, כששוב היינו בסביבת המשפחה המורחבת, ראיתי שזה מתפתח שוב לכיוון של התעלמות מוחלטת מהסביבה, והתמגנטות לפלאפון… לכן, ניגשתי אליו, ולקחתי לו את הטלפון.

(זה היה בנוכחות חלק מהמשפחה)

אמרתי לו: אני יודעת שזה יכול לעשות לך טוב, שאקח את הטלפון. כולנו פה רוצים אותך איתנו,

אנחנו ממש ממש רוצים לראות אותך בעניינים. אני לוקחת את זה כי אכפת לי ממך!

לקחתי והנחתי במדף גבוה.

בהתחלה הוא מאוד נפגע. אח"כ ניגשתי אליו והסברתי לו כמה אכפת לי שהוא לא מסוגל

לשלוט בזה, וידעתי שאם לא אקח לו מהיד, הוא לא יהיה נוכח בחוויה המשפחתית….

הוא טוען שזה ממש לא נעים לו, ושזה פוגע בו.

עד כמה טעיתי?

אני כבר בתוך הסיפור הזה * שנים………. 

תקופות טובות יותר ופחות.

אבל זה המצב בגדול.

האם זה לא הגיוני שפעם ב… אגש לקחת ממנו את הטלפון? האם זה לא מתבקש מצידי?

(אני חייבת לציין שלי אין סמארטפון, אני בתפקיד חשוב, ושנינו מגיעים ממשפחות מאוד

שמורות…… במשפחה שלו כולם היום עם סמארטפון, אבל אני רואה שאין מצב שהוא יפטר מזה, מה שעוד קשה לי שרמת הסינון נמוכה מאוד…….)

מודה שגם אני לפעמים יושבת על המחשב שעות ארוכות בערב. אבל אני עובדת על עצמי בלי סוף, עושה לעצמי גדרים, ומקבלת קבלות, ומציבה יעדים ועומדת בהם ומשתדלת להימנע משימוש יתר במחשב… אני בהחלט יודעת להכיר גם בחולשותיי.

אשמח מאוד לחוות דעתכם בעניין,

ויישר כח על החומרים שאתם שולחים מידי פעם.

שלום וברכה,

אני מבין את הקושי שהוא לא נוכח וגם לא נוכח באמצעות משהו שהוא ככה ככה…

אך לפני זה אני רוצה להגיב לך קשוח… (כמו שאת מגיבה לו 😊…)

את שואלת עד כמה טעית שלקחת לו את הטלפון ושהאם זה לא לגיטימי?

ובכן: טעית בענק! זה להפוך אותו ללא גבר. ולעזור לו לרצות לאהוב את המכשיר יותר ממך.

לא עושים דברים כאלה לעולם. זו אלימות. זו השפלה. זה לתת לו תחושה של ילד!

וכך זה נשמע:

"טוב מוישלה אמא רואה שאתה מידי שקוע ב…. ולכן אמא מחליטה לקחת לך את זה כדי שיהיה לך טוב מוישלה, אנחנו אוהבים אותך ויודעים כבר בדיוק מה אתה רוצה וזה מה שאתה רוצה שניקח לך את הגמבויי מול הבני דודים שלך ואתה כבר יודע שאמא עושה את זה מתוך דאגה לך ולכל המשפחה"

מוישלה חושב לו: אמא היא גדולה יותר ממני והיא יודעת ומחליטה לי לבד. מעצבן. אבל ככה זה שאתה ילד. שאהיה גדול ותהיה לי אישה זה כבר יראה אחרת.

את שואלת את עצמך: מעניין למה הוא לא מתייחס אלי כמו אשתו?

ואני עונה: כי את מתייחסת אליו כמו אימא לילד!

נניח שהוא טועה. נניח שהוא לא בסדר. האם הוא שלך? האם את יכולה לעשות בו כרצונך? האם אפשר לבזות ולהשפיל? ואני לא אתפלא אם עשית את זה בנחמדות וחביבות, אך זה לא מועיל מאומה. כולם רואים ומבינים. הוא מבין ומרגיש.

הדרך הזו היא לפתור בעיה אחת לרגע ולייצר 5 בעיות ברגע הבא..

מציע שתתנצלי ותגידי לו שזו טעות שלא תחזור.

ובתכלס'

אני חושב שאת צריכה לחשוב עם עצמך מה בדיוק מפריע לך בקטע של הישיבה המשפחתית. יש משהו שמפריע לך שם ברמה האישית. במקום זאת את מציגה את זה שמפריע לך שהוא יושב עם המכשיר שם בשעמום.

כלומר הביקורת שלך, היא על תופעה שיש לנגד עינייך ולא פניה אליו על מה שמפריע לך בחיים ללא קשר לתופעה של המכשיר.

הנה האפשרויות:

לקחת לו את המכשיר כמו מטפלת במעון.

להעיר לו "זה לא לעניין כשאתה יושב כך"

לומר לו "אתה חוטא ומחטיא ואין לך חלק לעולם הבא"

לומר לו "אני יחטוף לך דברים עד שתלמד מהי דרך התורה הקדושה" בתקווה שמכך הוא מאוד יתחזק.

או מה שאני מכוון:

זה משהו כמו "אני רוצה להרגיש שאתה איתנו כשאני שם, אחרת אני מרגישה בודדה כשאתה כאילו לא מתעניין בנעשה".

בדרך זו את לא מחנכת אותו ולא מתנשאת ולא אלימה כלפיו.

יש כאן משהו שכואב לך מאוד ולכן את מגיבה כך.

דברי איתו נטו על הכאב שלך.

תשדרי לו שכל מה שמעניין אותך זה הייחס שלו אלייך ולא החינוך שלו והעניינים שלו כלפי בוראו

(למרות שזה גם מעניין אותך וחשוב לך, אבל זו לא הדרך לעשות זאת. הדרך לשלום בית היא כמו שאני מציע ומתוך שלום בית וחברות טובה את בוודאי תוכלי להשפיע עליו יותר ולהיות משקל יותר חשוב בחייו)

בהצלחה!

יעקב