שלום
תודה על המיילים המחכימים!
רציתי לשאול על מצב יומיומי שבערב אחרי שמסיימים עם השכבת הילדים (בל"ע 4 מגיל 6 ומטה)
אז נוצר מצב שאני מרגישה שסופסוף אחרי כל הטרחה והטיפול בילדים -טיפלתי, קילחתי, האכלתי השכבתי…
מגיע לי שבעלי יפנק אותי ויגיד לי – תשבי עכשיו אני דואג לך ויכין לי ארוחת ערב וכו'
מצד שני, בעלי, ואני מבינה אותו, אחרי יום ארוך בכולל רוצה שאני, אשתו, יבוא ויכבד אותו במאכל ובמשקה וכו'
מה אמור להיות?
תודה ויישר כוח!
שלום,
אמור להיות ששניכם עושים זאת בלי לנהל פנקס מי עשה יותר.
אני קצת מרגיש שנקודת המוצא שלך זה "שמגיע לך אחרי כל מה שאת עושה"
אני מציע שנקודת המוצא תהיה "אני עושה את מה שאני צריכה לעשות בעולם הזה כאימא ואני אשמח גם לקבל על כך שבחים ופירגונים מקיר לקיר"
כי אם נקודת המוצא שלך היא שמגיע לך בעקבות מה שאת עושה, את בציפייה מתמדת והוא בסוג של מבחן מתמיד אם הוא מגיב נכון לציפיות שלך "בכל עת", זה מצב לא בריא לשניכם. וזה גם לא אמיתי לחשוב שמגיע לך.
ברור שמגיע לך ומגיע לך שכר ומגיע לך הערכה והכל, אבל לחשוב שמגיע לי זה יכול להתפתח ל"חייבים לי"… ולציפיות ואכזבות שלא עומדים בזה.
מוטב שתחשבי שהוא ואת לא חייבים כלום, רק עושים טוב לשני כי מבינים שאחרת זה לא יעבוד… ומבינים שמגיע לשני פירגון וכדומה ולכן כל אחד עושה מצידו בתנאים שלו.
אמנם לפעמים אולי מישהו יתזכר את השני, אך בסך הכל את עושה כי את אימא ואישה טובה שעושה את חובתה האישית כלפי עצמה וכלפי ילדיה
והוא עושה את חובתו האישית כבעל כלפי אשתו וילדיו.
2 טיפים:
- אם את מרגישה שמגיע לך, את יכולה גם לתת לעצמך בנוסף למה שהוא נותן לך!
- שתפי אותו בהתכתבות הזאת ודונו על כך, זה יכול לעזור ללבן את הסוגיה…
מאחל לכם,
שתתנו אחד לשני בלי חשבון ומתוך פירגון
ולמרות שאולי באותו יום מישהו עשה פחות…
כי סתם "מגיע לו"…
בהצלחה רבה!
יעקב