הוא רוצה ללמוד, אני רוצה אותו בבית – מה עושים?

צהריים טובים

אנחנו נשואים שנה באושר ב"ה, הרבה בזכות הפגישה שהיינו אצלך וקיבלנו הרבה כלים שאנחנו משתמשים בהם המווון, אז ממש תודה רבה.

לשאלה:

בעלי צדיק טהור ב"ה והכי אוהב בעולם ללמוד תורה, כל השנה ראשונה הוא חיכה לרגע ללמוד בכולל ערב אחרי השנה ראשונה, ואני רעדתי מהרגע וכל הזמן צחקנו שבסיום שנה אני עושה מסיבה עצובה שבעלי הולך לכולל ערב.

תכלס נגמרה השנה לצערי הרב מאד ואני לא הייתי מסוגלת לדמיין את עצמי לבד בערבים, הוא חוזר ב7 הביתה אחרי שחיכיתי לו כל הצהריים, ובערב זו בד"כ הפעם הראשונה שאני רואה אותו כי אני יוצאת מוקדם לעבודה,ואז אנחנו מדברים אוכלים יוצאים לקניות וסידורים ואז הוא הולך לערבית (בשביל שיהיה לו מרחב אישי הוא מתפלל ערבית בערב ולא בכולל וגם הוא לומד בית 20 דקות – וזה היה לי קשה אבל התמודדתי כי הבנתי אותו).

 ואני פשוט לא מסוגלת לדמיין את זה, מתי נדבר?, מתי נהיה ביחד?, ואיך אני אמורה להחזיק את כל הבית לבד?(לא טכנית, נפשית), ואם יהיה ארוע או סתם א ערב במשפחה?, וקניות- כל הקניות אני יעשה לבד?, בקיצר מלא תירוצים.

שאלנו רב והוא אמר לנסות אם אני מסכימה רק שעה, אבל גם שעה כל ערב קשה לי.

ישבנו אחרי זה לדבר לפי כללי התקשורת שלמדנו אצלך, הבנתי אותו, זה בעיקר הקטע של המרחב הנפשי שהוא זקוק לו וגם הקטע של ההתקדמות שלו בחיים, מבינה את זה בשכל הכי בעולם, ויודעת גם שגברים צריכים מלא מרחב וזמן אישי וכל זה. הוא גם הבין אותי.

הוא הציע שהוא יילמד 3 פעמיים בשבוע 40 דקות, הסכמתי, יש לי ברירה, אני מבינה בשכל שהוא צודק במיליון אחוז.

במציאות אני עצובה בגלל זה מלא,ולא עוזר כל מי שמנסה לנחם אותי שבזמן הזה אני יעשה תחביבים שלי, אין לי תחביבים, יש לי תחביב אחד לחיות חיים רגועים יפים ונורמלים, ובא לי לדבר עם בעלי בצורה שפויה ולישון איתו כל יום וזה ברור לי שזה לא ייקרה כי זה 40 דקות לימוד ועוד ערבית ודרך הלוך חזור ואני צריכה לישון מוקדם בגלל העבודה , וגם חשוב לציין שכשהוא לומד הוא מנתק את הפלאפון וזה מאד קשה לי, אני מעריכה את זה אבל חווה בגלל זה הרבה חוויות לבד ועכשיו עוד שעה בערב…,  מרגישה שהוא הרבה פחות אוהב אותי – אפילו שהוא אומר לי את זה מלא, והוא בעל הכי טוב, ואני לא מסוגלת בנפש לקבל את זה.

אני לא יודעת מה יש לי, אני אשמח אם תוכל לתת לי איזה עצה איך אני מחברת בין השכל  – שאני מבינה אותו ומבינה את המרחב שהוא זקוק לו ולהתפתחות האישית שלו,(ומגיע לו את זה) לבין הלב שלי שלא מצליח לקבל את זה בהבנה אמיתית ושלמה.

תודה רבה רבה

תזכה למצוות ולהיות מן הנותנים תמיד

 

שלום לך,

האמת שאני לא זוכר במי המדובר, אך אני שמח מאוד שהצלחתי לעזור לכם ושהייתה לכם שנה ראשונה נפלאה!!

אין סיבה שזה לא ימשיך הלאה…

ניסיתי להבין מרחוק… מה בדיוק קשה לך ונראה לי שאת בפאניקה רצינית מהשינוי המתחולל…

את מפחדת מ:

• בדידות- להיות לבד בערבים
• מאיבוד זמן איכות עם בעלך
• ואת מפחדת גם מתחושת האחריות – איך תתמודדי עם הבית לבדך

ולכן קשה לך ההחלטה שלו ללמוד בערב ולכן גם לא עוזר לך שאומרים לך תמצאי תחביבים. כי את "מתה מפחד…."

זה ניחוש שלי מעיון בדברייך, אך נראה לי שזה די נכון.

אבל יש עוד משהו: יכול להיות שזה באמת לא מתאים לך.

אבל כדי לדעת האם זה באמת לא מתאים לך, אני חושב שצריך להוריד את כל החששות מסביב ואת כל הסטרס ואז להבין האם אכן את צריכה אותו יותר בבית.

וחלק ממה שמוריד את הלחץ והמתח זו הבהירות: ממה את מפחדת, מה השינוי שקרה וכל כך מפחיד אותך.

שבי עם בעלך כפי שלמדנו איך לדבר על דברים כאלה ונסו יחד לרשום על דף מה בדיוק הנקודות של הפחד ומה הקושי האמיתי – אם יש כזה בכלל… יתכן שהכל פחד מלהיות לבד.

תזכרי שאת לא שונה מכל נשות העולם שמתמודדות עם דברים כאלה ולכן אולי זה עניין של הרגל.

ביום שאת ממש לא מפחדת ולא בסטרס מכל המצב – בדקי עם עצמך ועם בעלך האם באמת זה צורך שהוא ישאר איתך יותר.

אני לא רוצה לחוות דעה על דבר שהוא לא ברור לי מידי

אך אני נוטה לחשוב שצריך כאן הדרגה

להתחיל מיום בשבוע

וכשתרגישי שאת מתמודדת עם זה היטיב להתקדם ליומיים.

אני מאוד מתרשם שבנית את מתח הזה על פני כל השנה הראשונה שלכם

ועכשיו את בהלם שזה קורה.

חשוב!

צריך לזכור שקשר טוב שנבנה טוב ומתוחזק טוב הוא לא קשור לכמה זמן נמצאים ביחד, אלא לאיך מגיבים ותייחסים כשמישהו נזקק לשני באמת. לכן עניין הטלפון המנותק או הזמנים והימים לא רלוונטיים אם הם פחד מאיבוד זמן ולא חוסר אמיתי.

הרגיעי את עצמך

חשבי שוב על הדברים ותראי מה את חושבת מחדש אחרי מה שכתבתי

ואם צריך עזרה אתם יותר ממוזמנים!

יעקב