למה כל כך קשה לי כשבעלי יוצא מהבית?

שלום וברכה

ראשית כל אציין שאני ובעלי קוראים את המיילים שלך, וגם רכשנו הרבה מהחומרים שלך, ואנחנו נתרמים ונהנים מאוד, אוהבים את כיוון החשיבה שלך

שילמתי על קידום השאלה, ואנא לפרסם רק בעילום שם. תודה.

 

אנו נשואים שלוש וחצי שנים, עם 2 ילדות מתוקות ב"ה. מאושרים ואוהבים וחיי הזוגיות פורחים.

בעלי אדם מיוחד ונדיר, אוהב לעזור לי ולתמוך, ועושה כל מה שיכול כדי שיהיה לי טוב ושמח.

 

יש סיטואציה שחוזרת על עצמה, ונשמח להסבר איך ניתן לשפר את המצב:

אני מאוד ביתית, ואוהבת להיות בבית – והכי כיף לי הזמנים שאני ובעלי נמצאים יחד בבית.

בד"כ מדובר בשעות הערב – אחרי שהוא חוזר מהכולל, ואז גם הילדות ישנות. ומבחינתי זהו זמן האיכות שלי איתו.

אציין שאני עובדת כל יום 8 שעות, ואח"כ מטפלת בילדות ושומרת עליהן, כולל ארוחת ערב+השכבה

וכל היום, החל מהבוקר – אני מחכה בכליון עיניים לשעה 19:00 בערב, שאז הילדות נרדמות, ואז בעלי היקר חוזר הביתה.

אני ממש ממש מחכה לשעה הזו ואוהבת להיות ביחד איתו. 

 

הבעיה מתחילה – כשיש יציאות מהשגרה, ובעלי צריך לצאת מהבית.

לפעמים זה לזיץ, לפעמים לחתונה של חבר או מכר, לפעמים לאירוע מהחסידות או מהקהילה, ולפעמים אפילו לקניות או סידורים שצריך לעשות לבית.

לי זה לא משנה לאן הוא יוצא או לאיזו מטרה. לי קשה מאודדד בכל פעם שהוא יוצא ואני נשארת לבד בבית.

הקושי הוא חזק מאוד ובעיקר רגשי (פחות טכני. עם משימות הבית והמטלות אני מסתדרת). 

אני כל כך מחכה לערבים שאז אנחנו ביחד, ואז יש לי "חבר" ופרטנר עם מי לדבר ולחלוק את חוויות היום, וכשהוא יוצא לאנשהוא – אני מרגישה ממש ממש אבודה וחנוקה. 

בתחילת הנישואין חשבתי שזה יעבור עם הזמן, אבל כל פעם מחדש אני נתקלת באותו הקושי ולא מצליחה לצאת מזה.

אציין שבעלי הכי מתחשב בעולם ומנסה להוריד את תדירות היציאות שלו למינימום האפשרי. הוא גם היה יוצא בעבר לסדר שלישי – כולל ערב, והפסיק כי ראה שזה קשה לי.

אנחנו נתקלים כל פעם באותה דילמה – ולמרות שאני מנסה לומר לעצמי במוח משפטים מחזקים, וכו, הקושי גדול מאוד.

שתינו מתוסכלים מהמצב ונשמח להכוונה מה ניתן לעשות במצב כזה, וכן האם לדעתך צריך לשבת איתך בייעוץ על זה

 

גם אני וגם בעלי נקרא את התשובה.

תודה רבה מראש

שלום,

שאלה רגישה למענה, אז תעשו לי הנחה אם לא הצלחתי להיות רגיש מידי.

מובן מאוד שאת עובדת קשה כל היום בחוץ ובבית ומצפה לשחרור ולביחד בערב. את לא צריכה להתנצל על זה…

אבל הציפיה שלך מהבוקר לזה, היא קצת מוגזמת.

את מתארת מצב שבו את תלויה בו רגשית.

אם הוא נמצא = טוב לי.

אם הוא לא נמצא = לא טוב לי.

אני אסביר מה הבעיה ואולי זה יעזור לך לצאת מהמצב:

אם אני תלוי רגשית באשתי, ברגע שהיא עושה אפצ'י אני גם זז, כי אני תלוי בה.

דמייני חפץ שתלוי בחפץ אחר כמו הריחן שברכב, ברגע שהרכב עושה תנועה גם הוא זז ללא יכולת עצמית.

אני מניח שאת לא רוצה לחיות כך…

ברור שיש לך יכולות כאדם עצמאי, רק לקרוא מה את עושה מהבוקר עד הערב מראה על יכולותייך העצמאיות המרובות,

אבל בקטע של הערב שאת מתארת תנודות רגשיות אם יש לו משהו, זה לא בריא לך.

ולכן את צריכה לחשוב: "איך אני יוצרת מצב שאני נהנית איתו, אבל בשום אופן לא מוכנה להיות תלותית בו, כי אז כל פעם שהוא ייצא או יחלה יהיה לך קשה"

אני מציע לך:

1. לא לחשוב על זה מהבוקר. אם זה צף להגיד יהיה נחמד בערב או שאם הוא לא יוכל ז יהיה לי חלופה אחרת.
2. תדאגו לתעסוקה חלופית, שתמיד יהיה משהו אחר.
3. שהתדירות שהוא יוצא לא תהיה יום אחרי יום, אלא באוורור. (חשוב שהוא גם התאוורר, אבל בצורה מאווררת…)
4. תקפידו על תדירות טובה של מה שצריך, זה עוזר לזה! יתכן שיש קשר בין הדברים.
5. (במידה וזה חסר כמובן) תחמיא לה הרבה באופן שוטף, זה ממלא את המלאי… כך שלא יהיה בור שצריך למלא בערב…
6. תצאו לסיבוב פעמיים בשבוע, שהזמן שאתם ביחד יהיה חזק ומותיר חותם עמוק, כך שביום הבא הבטרייה תהיה טעונה יותר חזק ויישאר משהו… (בדומה למחמאות)

לעת עתה אני חושב שתתמקדו במה שכתבתי היטיב

ואין צורך בייעוץ

אם זה לא יעזור כדאי לחשוב על טיפול רגשי או זוגי. יותר רגשי נראה לי.

אבל כאמור לא צריך לרוץ לזה קודם תנסו את כל מה שכתבתי.

בהצלחה יעקב