בימים כאלה כולם מבינים למה צריך כיפת ברזל.
לא כדי שלא יהיה ירי בכלל –
אלא כדי שלא כל דבר יפגע.
וגם בזוגיות
צריך משהו דומה.
כי אם כל הערה נכנסת ללב,
אם כל פרצוף מתפרש כדחייה,
אם כל טון נשמע כמו זלזול –
אי אפשר לחיות ככה.
יש בתים שאין בהם בעיות ענק,
אבל יש בהם חדירות בלי סוף.
מילה קטנה שנכנסת.
מבט שנכנס.
עייפות.
פרשנות.
ואחרי כמה כאלה,
שני בני אדם טובים
כבר חיים כאילו כל היום צריך להתגונן.
אבל בית בריא הוא לא בית שאין בו טעויות.
הוא בית שלא כל טעות נכנסת ישר ללב.
יש בו סינון.
יש בו מרווח.
יש יכולת לומר:
אולי זה לא נגדי.
אולי היא פשוט עייפה.
אולי הוא לא מזלזל, הוא פשוט טרוד.
אולי לא כל מילה צריכה להפוך לפגיעה.
וזה לא אומר להיות אדישים.
זה לא אומר לבלוע הכל.
זה רק אומר שלא כל דבר חייב לחדור פנימה
כאילו מדובר באיום ממשי.
כמובן שצריך שיהיה רקע טוב, זה לא יש מאין וזה קשור להרבה דברים שאני כותב במיילים אחרים,
כמו לכבד את הבעל ולהשקיע באישה, מילים טובות וחיי אישות ועוד.
אבל…
לפעמים בן הזוג לא צריך משפט מחזיר.
הוא צריך שמישהו לא ימהר לפרש אותו הכי רע.
לפעמים אשה לא צריכה הסבר ארוך.
היא צריכה להרגיש
שלא כל מה שיוצא לה מהפה
יפגע מיד בחומת נגד.
כיפת ברזל בזוגיות
היא לא קור ולא ריחוק…
היא בשלות והיכולת לעצור רגע
בין מה שנאמר
לבין מה שאני מחליט שזה אומר.
והרבה שלום בית
נבנה בדיוק שם.
לא רק במילים הטובות שאנחנו אומרים,
אלא גם בדברים שאנחנו בוחרים
לא להיפגע מהם עד הסוף.
האמינו לי שראיתי בחיי כל כך הרבה פרשנויות שגויות
עד שהתרגלתי להאמין שלדון לכף זכות זה צריך להיות הטבעי כי זה מה שנכון בדרך כלל…
שלכם כרגיל…
יעקב












תגובה אחת
מה עושים באמת שכל דבר שאני אומר שקשה, ורק מה שאני צריכה זה הבנה וחיבוק, הוא לוקח כאשמה?