שלום וברכה,
באמת לכאורה זו שאלה של רבים מאיתנו חלק ברמות מסובכת יותר וחלק פחות,
הייתי שמחה אם אפשר להבין יותר מפורט מה לעשות בפועל,
כי בסופו של דבר, וזה מה שאני מרגישה בחיים שלי כרגע,
שכאשר הבעל חווה איזה קושי זה מוריד אותו בלימוד, ואם מדובר בלימוד שנוסף על עבודה זה כבר יורד מאוד אם בכלל נותר זמן של לימוד,
ולאישה זה מאוד קשה, אני מוצאת את עצמי מרגישה שכוחות לעשות כל מה שהבית והילדים והבעל צריכים צורך כוחות על טבעיים והיכולת של נשים חרדיות לעמוד בזה זה מתוך הערכה ללימוד תורה,
אבל מאיפה אמורים למצוא כוחות כשזה לא כך?? כשהבעל לא יושב ולומד , וכשיש לו זמן בין העבודות הוא מרגיש צורך לשבת ולהירגע,
והאכזבה גדלה והקושי להסתדר עם כל השאר כבר לא מרגיש מסירות נפש בשביל תורה…
מה אמורים לעשות?מאיפה אמורים לשאוב כוחות?
תודה על ההשקעה למען הכלל מעריכים מאוד,
כל מילה נותנת כוח
בברכה
ר.ר
שלום,
שאלה רגישה מאוד ואשתדל לענות ברגישות.
1.
לשאוף לתורה ולגדלות, זה דבר חשוב, נצרך, קריטי.
2.
להרוס את החיים, בגלל חוסר הגעה לשאיפות שהצבנו, זו עבירה גדולה מאוד.
לפעמים אני משתתף בשבע ברכות, והיום נכנס להספיד את החתן והכלה, חצי בהומור, חצי ברצינות,
ואני יודע שיושבות ויושבים אנשים שמתבשלים מההשוואות, איך הם לעומת הדברים שנאמרו על החתן והכלה.
וזו עבירה גדולה וההפך מרוחניות.
זה מביא לדברים רעים ולעברות של ממש.
מי שמתאים לו השאיפות והוא מתחזק והוא מסוגל והשם נתן לו כח ואפשרות להיות שם. זה חיזוק נפלא.
ומי שלא, ועכשיו היא באווירת נכאים והיא ובעלה עצובים ולא זוכים כך שתהיה שכינה ביניהם
אז יש להם בעיות רציניות בהשקפה.
אדם צריך לדעת מה הוא מסוגל.
ולעשות את המקסימום בלי למות בדרך.
ונשמרתם… זו גם מצווה דאורייתא…
אם זה הופך את הבית, זה לא שווה כלום.
צריך לעשות את המקסימום וזהו.
לא תמיד יש אפשרות ליותר.
יש נביאים שידעו איזה רשע ואיזה צדיק ייצא ממי
וזה היה הרבה לפני שהאיש נולד ולפני שחינכו אותו.
3.
מה שאמורים לעשות:
- לדעת מה השם דורש ממך. אם זה לא ברור יש רבנים.
- לעשות את המקסימום ומה שיוצא יוצא.
- לשמוח עם כל התקלות, כי עשית את ההשתדלות שלך
בברכת "איזהו עשיר, השמח בחלקו"…
4 תגובות
תודה לשואלת ולתשובת הרב המחכימה
נדמה שזו אחת השאלות הכי נפיצות – הרוחניות של הבעל
כי זה נפיץ בתוך רבים מאיתנו גם לפני הזוגיות…
ובעצמי ביתר שאת
אחר עבודה רבה עם עצמי, גיליתי משהו חדש…
שיש עולם של שאיפות חבל"ז, שיוצרות גם ציפיות מטורפות…
שבתורם יוצרים סטיגמות וציונים: שווה/לא שווה, מעריך/לא מעריך, אוהב/לא אוהב
ומה שגיליתי… (זכויות יוצרים):
שיש דבר כזה לאהוב את עצמי, להעריך את עצמי.. (וגיליתי שזו לא קלישאה)
ובחדות לענין שאליו נתכנסנו – אני מתחיל לגלות שאני אוהב את הזולת, במקרה זה את אשתי
עוד הרבה הרבה הרבה לפני מה אני מצפה ושואף!
וכי למה זה סותר? מי קשר והתנה את זה ביחד!!?
ואני עדיין שואף, והרבה מאוד…
(פחות מצפה.. יותר מסונכרן עם הכוחות והאפשרות האמיתית)
זהו. הפרדה. יש אותי, ואת בן זוגי, ואנחנו אוהבים וקשורים, וזה מספיק בשביל להזין את הקשר בפול אנרגיה, השקעה, אהבה, שימת לב, שמחה…
(ובהקשר האישי – יש אותי, ואני קשור לעצמי, וזה מספיק.. וכו')
כי אשאל שוב, עם כל השאיפות, אבל למה למחוק בשם זה את האהבה והקשר?!
האם זה מפחיד שאולי פחות נשאף? האם זה פחות יעודד? פשיטא שלא!! למי שיש ספק בעניין שיזדרז לבדוק מנסיון אחרים ומנסיון עצמו…
(סוד קטן: מאז אני יותר זז ברו"ג, יותר משפיע, ועוד.., ועדיין הדרך ארוכה מאוד, אך יש כאן בעל הבית למעלה שקובע את הקצב..)
להערכתי הנושא הוא הבדלה קשה בין מסקנות שכליות למסקנות רגשיות
בשכל גם השואלת מבינה את התשובה של הרב שליט"א אבל הרגש בוער ואין לה וגם לי כלים לכבות אותו, היא לא התווכחה על השקפה, היא דברה על צפיה ואכזבה, אני גם יש לי צפיות ואכזבות ואני לא יודע איך להתפטר מהם, הרב שליט"א הצליח להתגבר על כך, כך היה כתוב באחד החומרים של הרב, מה שמתבקש הוא איך אני מצליח לכבות מסקנא רגשית באופן נכון, כי גם להתעלם זה לא נכון, זה יצוץ מחדש, אז מה עושים? איך אני מצליח לראות את עצמי חיובי מול אכזבות?
בקצרה:
הכלל הוא- שמחשבות משפיעות בסוף על הלב.
צריך קודם לחשוב נכון, אחרת הרגשות עושות כבשלהן…
המוח מחליט אם לשמוע לרגשות והמוח משפיע על הרגשות בסוף.
צריך להיות חזק וזה יצליח.
אם הזכות של האשה בזה שהיא עוזרת לבעל ללכת ללמוד
אז מה הקב"ה רוצה מהאשה ? משהו שלא בידיה ובזה תלוי כל עתידה?
אם האשה התאמצה ושלחה את בעלה ללמוד והוא התרפה אז היא הפסידה ?
על כרחך שעל האשה מוטל רק החלק שלה ואם היא איפשרה לו ללכת ללמוד היא לא תלויה במה שהוא יעשה !!!!