תקציר של השאלה:
שלום וברכה
ב"ה נשוי כמה שנים לאישה מדהימה. העניין הוא כזה: אני הגעתי ממשפחה מאוד מאוד פתוחה… שולחן שבת אצלנו מאוד מעניין ומגוון ואווירה מאוד משפחתית ונעימה. אומנם אצל אשתי המצב ממש הפוך… משפחה מאוד כבויה כמעט לא מדברים כלום…
ואם אתה שואל אותי לדעתי זה תלוי בתשעים אחוז באב המשפחה (השווער)… הוא מרגיש שהוא יודע הכל והוא מבין בכל נושא ועניין… בכל נושא הלכתי מפנים אליי את השאלה… ואני שותק כי אני מכבד את השווער לענות… הרבה פעמים… הוא ממש מכשיל את ילדיו…
בקיצור הדבר הזה יותר מפריע לי בחיי היום יום… כל דבר שאני ואשתי קונים יש לו מה לומר “למה לא שאלתם לפני כן…”… ואני מרגיש שזה משפיע על אשתי בכל מיני החלטות שאני והיא צריכים לקבל.
ומה שהכי מוזר שמאוד חשוב לשוויגער וגם לשווער שכל המשפחה תהיה ביחד ומלוכדת… ואני מנסה להסביר (ללא מילים) שזה לא הולך במשפחה אצלכם נקודה.ולכן שאלתי בקצרה היא:
א' – איך אני אומר זאת לאשתי בצורה מאוד עדינה שלא תיפגע שאני פחות רוצה להגיע להורים שלה בשבת כי ממש קשה לי שם…
ב' – מאחר ואמרתי שהשווער לא מוכן לקבל את זה שיש מישהו שאומר לילדיו דברים אחרים ממה שהוא מורה להם בהלכה… איך אני באמת אמור להגיב לילדיו (גיסים שלי) בלי לפגוע בו ועדיין אני יאמר בדיוק את מה שההלכה אומרת גם אם זה יהיה בדיוק הפוך ממה שהוא אמר.חשוב לי מאוד להישאר אנונימי.
שלום רב,
אנסה לעשות סדר, אך עם הבהרה מראש שאני לא חוויתי בדיוק את מה שקורה שם ולכן יתכן שאני לא לגמי מבין מה ההרגשה, אבל אצמד כן לכמה דברים שחשובים בכל מקרה.
1.
איך תגיד לאשתך שלא מתחשק לך ללכת?
רוב הנשים מרגישות – רגשית… שאם אמרת על אבא שלה או על אח שלה שהוא לא מוצלח או רמזת את זה, זה אומר בעיניהן הרגשיות שסיכוי מאוד טוב שזה מה שאתה חושב גם עליה.
ואצלנו הגברים זה לרוב ממש לא כך. אבל רגשית זה נשמע לה משהו שמכליל את המשפחה שלה והיא הרי חלק מהם.
לכן לדבר על מה שמפריע לך ושאתה לא רוצה להגיע, זה יכול להיות מבאס, אבל לא פוגע – אם תקיים את התנאי הבא:
תיצור הפרדה ברורה בינה לבין אבא שלה.
תגיד "אני רואה אותך אחרת לגמרי, את ממש מעניינת ומיוחדת", אבל איתו קשה לי עם הסגנון.
טיפ: קשה לי עם הסגנון שלו. ולא הגנון שלו דפוק. אלא אני לא מסתדר עם אנשים כאלו.
2.
לגבי הלכות וכו' תשאל רב איך צריך לנהוג כלפי שמים בזה.
ומה שאענה זה בכפוף לכך שכבר שאלת רב:)
אם הוא שואל אותך "כמה זה זרת?"
תהיה חכם יותר ממנו
ותשחק את זה כלא יודע.
תן לו להרגיש על הגובה
נו כמה זה באמת זרת?
גישה כזו יכולה להפוך את הקערה על פיה והוא יוכל להתחיל להיות יותר מעניין קמעה, כי פתאום הוא ירגיש שווה בין שווים ולא עם חתן שכמה רמות מעליו ומסתכל עליו מלמעלה למטה.
מקווה שעזרתי לך
ושנשארת אנונימי 😊
שלך יעקב
נ.ב. בחרתי לענות חלקית על חלקים חשובים (ובעיקר על בסיס השאלה המלאה שנמצאת למטה)
השאלה המלאה:
שלום וברכה שמי (מעדיף להישאר אנונימי)
ב"ה נשוי כמה שנים לאישה מדהימה
העניין הוא כזה אני הגעתי ממשפחה מאוד מאוד פתוחה בכל המובנים כלו' ראש גדול לכל אחד מבני המשפחה ותדמיין לך שולחן שבת אצלנו מאוד מעניין ומגוון ואווירה מאוד משפחתית ונעימה
אומנם אצל אשתי המצב ממש הפוך אני רוצה לומר קצת בהגזמה אבל זה מה שאני מרגיש משפחה מאוד כבויה כמעט לא מדברים כלום אין נושאים מגוונים אני לפעמים מרגיש שצריך להתאמץ כדי למצוא נושא לדיבור ואתה מבין לבד איך זה נראה
ואם אתה שואל אותי לדעתי זה תלוי בתשעים אחוז באב המשפחה (השווער) כי הוא מרגיש שהוא יודע הכל והוא מבין בכל נושא ועניין
(עכשיו בלי להתרברב אני למשל מבין ממנו פי אלף כמעט בכל תחום שהוא אבל אני ממש לא מראה זאת כי הבנתי שזה האיש למשל בכל נושא הלכתי מפנים אליי את השאלה אבל זה מגיע בצורה כזאת "הי תגיד מותר ליישר כובע שהתעקם בשבת? וכמובן השאלה אעפ"י שהופנתה אליי אני שותק כי אני מכבד את השווער לענות ולפעמים התשובה שהוא עונה לא גובלת באיסור אז אני שותק אבל הרבה פעמים אולי אפי' ברוב המקרים הוא ממש מכשיל את ילדיו ואני עונה בצורה מאוד מכובדת "במשנ"ב כתוב שיעשה כך וכך" והוא מנסה להוסיף משהו ואז אני נכנס למן מצב שאני דוחה את דבריו לגמרי כי אני כביכול מדבר בשם ההלכה ומותר לי לומר הכל)
בקיצור הרחבתי רק כדי להראות לך מי האיש ומדוע המצב הוא כזה
ואני רוצה להוסיף שמאחר וזה האדם אז ברור לי מעל לכל ספק שזו סיבת האפרוריות שיש במשפחת אשתי (גם בשאר הימים אני מרגיש שזה ככה ולא רק בשבתות)
בקיצור הדבר הזה יותר מפריע לי בחיי היום יום מכיוון שהשווער משפיע על ילדיו את ההרגשה הזו ולכן כל דבר שאני ואשתי קונים יש לו מה לומר "למה לא שאלתם לפני כן חבל הייתי מביא לכם משהו יותר טוב" וכו' וכו'
(בתחילת חיינו ביחד הוא ממש היה מזעיף פנים כלפי אשתי ולא דיבר איתה על איזה נברשת שקנינו ולא התייעצנו איתו)
ואני מרגיש שזה משפיע על אשתי בכל מיני החלטות שאני והיא צריכים לקבל
ומה שהכי מוזר שמאוד חשוב לשוויגער וגם לשווער שכל המשפחה תהיה ביחד ומלוכדת והם רוצים שנדבר אחד עם השני ונבוא כולם יחד כשכולם נמצאים ואני מנסה להסביר (ללא מילים) שזה לא הולך במשפחה אצלכם נקודה
ולכן שאלתי בקצרה היא:
א.
איך אני אומר זאת לאשתי בצורה מאוד עדינה שלא תיפגע שאני פחות רוצה להגיע להורים שלה בשבת כי ממש קשה לי שם (אני מוכן אפי' במחיר שלא נגיע אפי' להורים שלי אעפ"י שגם אני וגם אשתי נהנים שם כדי ליצור איזה מן שוויון כזה שאנחנו פשוט מעדיפים להישאר בבית ולא לצאת לאף אחד מהצדדים)
ב.
עוד באותה נקודה מאחר ואמרתי שהשווער לא מוכן לקבל את זה שיש מישהו שאומר לילדיו דברים אחרים ממה שהוא מורה להם בהלכה אז הוא מנסה לחפות על כך בצורה כזאת שהוא אומר למשל לאחד מילדיו "תראה איזה חידוש מעניין כתוב כאן בגמ"' וכו' והוא לא אומר לי את זה כי הרבה פעמים הוא פנה אליי בצורה של שאלה "נו מה אתה אומר כמה זה זרת?" (והוא מקווה שלא אדע והוא יחדש לי) ואני כמובן עונה לו כמו שצריך "רש"י בעירובין "וכו' איך אני באמת אמור להגיב לילדיו (גיסים שלי) בלי לפגוע בו ועדיין אני יאמר בדיוק את מה שההלכה אומרת גם אם זה יהיה בדיוק הפוך ממה שהוא אמר
חשוב לי מאוד להישאר אנונימי
13 תגובות
וואוו
קשוחח
ממש מחכה לראות את התשובה של ר יעקב
אצלי חמותי גם מרגישה שיודעת הכל
לא ברמה הזאת, אבל לא חסר לה…
אבל גם כשמדברת שטויות אני פשוט שותקת כי אני יודעת שאין עם מי לדבר…
אז ממש מעניין מה תהיה התשובה..
לפני הכל זה חמיך!
אבא של אשתך
אתה מכבד אותו אתה מכבד את אשתך.
יתכן ואתה יותר חכם ממנו ובעל ידיעות יותר ממנו
אבל לא רכשת את הניסיון חיים שהוא רכש
ואין לך זכות לשפוט אותו בשום אופן
כן אבא שחיתן את ילדיו אסור לו להתערב בשום דבר נקודה!
אם זה לבן הוא עובר על איסור בפני עוור לא תתן מכשול
אם זה להתערב לבת לאחר שהתחתנה צר לי היא כבר לא ברשותך!
אם הילדים באים ושואלים תענה ותביע דעה
אבל תדגיש שההחלטה היא נטו שלהם
אם לא שאלו
תשאר בשקט ואל תתערב
לגבי החתן מול חמיו
אם אתה יודע שהוא טועה
תהיה חכם ואל תתערב ואל תביך אותו.
לנו כחתנים/כלות מול ההורים יש אחריות לכבד לכבד לכבד
להורים יש אחריות לכבד לכבד לכבד לכבד לכבד
להיות כדוגמת שלושת הקופים
לא רואה לא שומע לא מדבר
אבל תמיד להיות זמינים לרגע בו הילדים צריכים אותנו
1 למה הוא מבייש את חמיו אם הוא יודע שהוא לא יודע ?
איזה מין כבוד זה לתת לענות ואחרי זה לתקן את דבריו ?
זה יותר נראה כניסיון להראות שחמיו לא יודע ואתה כן !
2 יש לחלק בין הבעל והאשה
שהבעל קובע בביתם בין אם זה מוצא חן בעיני חמיו ובין אם לא
אבל בבית חמיו עליו לקבל מנהג המקום ואם זה בשב ואל תעשה מותר לו לנהוג מנהגו אבל שלא יראה כגאוה בלי לעבור על הלכה שחייב אדם בכבוד חמיו שזה לא פחות חשוב ולא יחשיב את עצמו כחכם פי אלף ממנו
3
כמו כן בגיסים יש לחלק אם הם מעל גיל בר מצוה שיש דין ערבות לגיס שמתחת לגיל בר מצוה שזה יש רק חיוב חינוך שזה לא קשור לגיס רק לאביו (בפרט אם הוא אשכנזי ולא ספרדי עיין או"ח סימן שמג)
גם באופן שהוא מחויב למחות יש כלל שמצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע
אז כלפי חמיו אסור לו למחות ולומר את ההלכה בפרט שכמעט תמיד אפשר למצוא איזה שיטה שמקילה אפילו אם לא פוסקים ככה להלכה
ויראה מדין ערבות למצוא הזמן הנכון לומר לגיסים את ההלכה בפרט אם זה משנ"ב מפורש שאז גם צריך למצוא דרך לשמור על כבוד חמיו
ברגע שזה יפתר לכאורה גם יפתר החלק השני של ההתערבות אצלו עקב שהוא מרגיש את הזלזול שלו אז הוא מנסה לחפות את עצמו שהוא כן בסדר
לגביי שאר ענייני העולם לא הלכתי על פי רוב זה לא קשור אליך אז אל תתערב
ולמה שקשור אליך זה באמת מאוד קשה
אבל אם תכבד אותו תמצא את הדרך להסתדר
הוא רוצה לכבד אבל חושב/מרגיש שהוא לא יכול לשתוק מול מה שנאמר.. ואכן אם חייב לענות באותו מעמד יענה בסגנון "המשנ"ב נוטה לדעה שיעשה כך וכך" או "ראיתי עצה לשות את זה בדרך זו וזו"…
זה מרגיש שפתחת איתו (בעיקר בלב שלך בינך לעצמך) מאבק כוחות סמוי.
ולפני ההתייחסות ההלכתית, כדאי לבדוק מה המנועים של המאבק, והאם זה כרוך בענין ההלכתי…
לשם כך שאל את עצמך בכנות: האם אני מסוגל לכבד אותו מבלי קשר להתנהגותו ודעותיו (כבוד = משקל לדבריו דעותיו ואישיותו, גם אם אינך מסכים עמם כלל), אפילו אם לדעתי הוא שוגה מאוד?
האם אתה מרגיש חובה להוכיח את עצמך מולו, האם יתכן שאתה מרגיש שכבודך מוטל כל הזמן בסימן שאלה?
הרי אליבא דאמת אם תכבד אותו (עם כל הקושי הכרוך בכך), הרי ליבו ולבך יפתחו, ותשרור ביניכם יותר אהבה והערכה, ומן הסתם תזדקקו פחות להוכחת צדקתכם,
ובהכרח יהיה לו גם יותר קל לקבל את דבריך, כשלא ירגיש שזה בא על חשבונו ורומס את כבודו, ולך יהיה קל יותר למצוא מה בדבריו אכן מבריק ומחודש (באמת:)…
ואם השאלה נטו הלכתית, בודאי תמצא גם את הדרך ההלכתית נטו להעמדת הדברים, ומתוך כבוד, בלי צורך בהתכתשות ווכחנות.
והשאלה האמיתית היא: במידה ותכבד אותו, האם תוכל להרגיש טוב, או שזה מאיים מאוד, אולי.. על תחושת הערך/כבוד שלך וכדומה. אלא שבשכל זה לא נכון רק להיפך, וזה דורש אומץ והכרה עצמית.
(האם למשל חשבת על האופציה לתת לו הרגשה כאילו הוא כן חידש לך?
וגם אם במקרה זה קשה לך לוותר על הפגנת ידיעותיך, הרעיון מובן. האם אכן יש כאן תחרות? הרי באמת הכל יכול להיות כ"כ חברי והדדי, כולל הפגנת ידיעות ופירגון הדדי)
אני חושבת שבעניין ההגעה לשבת
פשוט להסביר לאשתו את הקושי שלו לא מה לא בסדר שם…
מסתבר שגם היא לא מלקקת שם דבש ותבין אותו
ולגבי השוער על זה נאמר סייג לחוכמה שתיקה
לגבי הלכה לשאול רב וכן תלוי אם זה דאורייתא או דרבנן
כי בכדי לבייש זה ברור שזה איסור דאורייתא [ואע"פ שהבושה מגיע לו לפי דעתנו]
אבל מי אומר שהאחריות של גיסך תלויים בך, ודאי שיש כאן עבודת מידות לא נורמלי, אבל כל מי שמתחתן צריך לדעת שהוא אינו יודע מה אמור להיות ולקרות עם כל הסובבים אותו, בראש ובראשונה אישתו,
ואסיים בדברי ר' חיים ויטל בפרשת עקב ואהבת לרעך כמוך נאמר על בני הבית הקרובים דהיינו אישתו ואידך זיל גמור
[לא שאני הייתי עומד בנסיון כזה] אלא שלצופה מן הצד קל יותר לומר ולא בטוח שאני הייתי עומד בזה מה שכתבתי.
את המציאות של השווער אי אפשר לשנות, אבל איך להגיב זה בידיים שלנו, גם אם אנחנו צודקים, עדיף לשתוק, ולא לשלם את המחיר שיהיה כשעונים, עדיף לא להיכנס לשיחות מדי עמוקות, פשוט לשמוע, ולתת הרגשה שהשווער צודק…., זה נותן המון גם לילדים, שרואים שמכבדים בכל הזדמנות. הורים זה לא דבר שבוחרים! גם לא חייבים ללכת לשם הרבה, אפשר להוריד במינון, גם אם זה לא קל, יותר קשה זה לנתק לגמרי, בהצלחה!
אני חושב שהבעל צריך לכתוב לאשתו מכתב ארוך ומפורט ככל הניתן ולהקדים עם מילות הערכת לה ולבני משפחתה ובמיוח על האבא ולכתוב שיש לו קושי ולפרט את כל זה תוך כדי שמירה ברמה מקסימלית על כבוד המשפחה
ולצרף לזה מתנה מפנקת ולתת לה את זה כשהוא לא נמצא אלא כשהיא לבד
ולכתוב לה שהוא פתוח לכל תגובה
לגבי ההלכות יש להתייעץ אם מורה הוראה
אני מניסיון חיי נשוי 10 שנים חוויתי את זה עם מו"ר אבי שיאריך ימים שחושב שיודע הכל, ובעבר התייעצתי איתו בכמה דברים והניסיון לא היה כל כך טוב בלשון המעטה.
ולכן אני עושה את הדברים על פי דעתי ודעת אישתי, והכלל בזה הוא אחד לבנות חיים חזקים ועצמאים שכך לא להיזדקק מדי ולהישען על ההורים, ומה גם שהם לא צריכים לדעת כל פרט שזז בבית,
וגם שבאים לבקר אצלם כמו שאמרו למעלה סייג לחכה שתיקה ולכבד אותם כמו שהם, והכבוד מגיע להם במלואו
וואו, כואב
לפעמים אין ברירה..
במקום להשען ולהתמך, צריך להיות חזק לבד
ועם כל זאת לכבד, ה' יתן שכרכם
למה חייב לענות באותו מעמד? מה רלוונטי מה הוא מרגיש?
הוא חייב בכבוד חמיו, וחמור מכך לביישו ולהקניטו
אם נאמרה טעות יש די דרכים לתקן לאחמ"כ ועם המון כבוד, הערכה, ואהבה
מצב מורכב,
1. בקשר הזוגי מומלץ לדבר ברור עד כמה חשוב לך ההחלטה שלכם כזוג בלי להיתחשב בדעת הסביבה.
ע"מ שזה אכן התקבל, מומלץ שאשתך תרגיש שאתה מכבד את אביה אחרת היא תתנגד.
2. אנשים נוטים לחשוב שהשווער זה מקרי-כמובן שאין מקריות, והכל משמים, וזו היזדמנות להבנות ולגדול במידות, וכבוד לזולת, בפרט שרק אתה תרוויח ויהיה לך בנוסף שלום בית.
3. כדאי לנסות לחשוב מה גורם לשווער להביע את דעתו ולשמור על מעמדו, אולי אם היחס מהצד השני יהיה אמיתי וכנה ומצטט בעדינות מה שכתוב ומשתף את השווער בשיחה כביכול כאילו הוא העלה את הנושא המצב יראה אחרת. מנסיון מאוד דומה, הגיסים שמכבדים ומורידים את הראש בסופו של דבר דעתם נשמעת, והם מאוד אהובים.