שאלה,
אני קוראת את השאלה על הבגדים ותוהה לעצמי….
אני בדיוק הפוך הולכת לקנות לבד בגדים ו90 אחוז ממה שאני קונה בעלי אוהב וגם מה שלא הוא אומר לי וזה לא מונע ממני ללבוש אותו,
רק מלקרוא את השאלה הרגשתי חנוק…….
השאלה אם אנחנו "מתנהלים" כך זה טוב או שזה מעיד על בעיה כלשהיא… או לא יודעת מה…..
בכלל כל החיים שלנו בנויים כך, הוא אחראי על זה ואני על זה….
לא עושים דברים ביחד…. הכוונה לדברים טכניים בבית וכו….
כל אחד ממלא את האחריות שלו בלי להתערב אחד לשני……
חנוק לי לחשוב שאני ישכיב את הילדים ביחד עם בעלי, יבשל ביחד, ינקה ביחד – וראיתי זוגות כאלה…..
מה דעתך?
שלום,
ותודה על השאלה שנותנת לי להבהיר משהו.
אין שום בעיה בהתנהלות כזו שכל אחד אחראי על משהו כמו שתיארת.
פשוט יש זוגות שאוהבים לעשות ביחד ויש שזה לא נושא אצלם.
מה שמעניין בסוף זה:
האם טוב לכם כך?
האם יש ביניכם כבוד?
האם כל אחד מרגיש שיש לו מקום?
האם החלוקה הזו נעשית מתוך אמון, או מתוך ריחוק?
האם כשצריך עזרה – אפשר לבקש בלי להרגיש שזה פלישה?
האם יש גם רגעים של קשר רגשי, שיחה, התעניינות וחיבה – גם אם לא עושים הכול ביחד?
אני כותב קצת בהכללה – אך בגדול אלו השאלות… שאר הדברים כבר פחות משנים זה יותר עניין של התאמה.
תודה שוב.
יעקב
