לפעמים פונה אליי אדם ואומר בערך כך:
„אני כרגע פגוע מדי.
אין לי כוח להגיע לייעוץ, ואין לי כוח לשמוע שוב מה אני צריך לשנות.
אבל בן הזוג שלי מוכן להגיע.
אולי תתחיל לעבוד איתו, ובהמשך, אם אראה שיש שינוי, אולי גם אני אצטרף”.
אני בהחלט מבין שלפעמים אדם מרגיש שהוא כבר ניסה הרבה.
הוא כבר דיבר, הסביר, ביקש והתאמץ.
והתחושה שלו היא שבסוף שוב יושיבו אותו בחדר ויסבירו לו שגם הוא צריך להשתנות.
אז הוא אומר:
קודם שהצד השני ישתנה קצת.
קודם שאראה שיש עם מי לעבוד.
ואז אולי אגיע גם אני.
אבל כאן צריך להבין דבר חשוב:
יש הבדל גדול בין להתחיל תהליך עם אחד מבני הזוג, לבין לשלוח את בן הזוג ל„תיקון”.
לפעמים בהחלט אפשר לעבוד עם צד אחד.
ולפעמים אחד מבני הזוג מגיע ראשון, מתחיל להבין מה קורה ביניהם, משנה דברים אצלו, וזה משפיע לטובה גם על הקשר.
אבל זה עובד כאשר הוא מגיע כדי לבדוק מה הוא יכול לעשות אחרת.
לא כאשר הוא נשלח על ידי בן הזוג כדי להוכיח שהוא מסוגל להשתנות.
אני לא חושב שנכון שאדם יישב בבית ויחכה לראות האם בן הזוג שלו השתפר מספיק.
זה מכניס את הצד שמגיע לייעוץ למבחן.
עכשיו הוא צריך לדבר נכון.
להגיב נכון.
לא להישבר.
לא לכעוס.
לא לטעות.
ואם הוא שוב טעה?
אז הנה, הוכחה שהוא באמת הבעיה..
כך אי אפשר באמת לבנות קשר.
תהליך זוגי גם לא אומר ששני הצדדים אשמים באותה מידה.
לפעמים אחד פגע יותר.
לפעמים אחד התאמץ יותר.
לפעמים אחד כבר מותש מאוד והשני כמעט לא מבין מה קורה.
תהליך זוגי דורש דבר אחד בסיסי:
נכונות לבדוק מה קורה ביניכם, ולא רק מה לא בסדר אצל בן הזוג.
לכן כשאדם אומר לי:
„אני לא מוכן כרגע להשתתף, אבל תפגוש את בן הזוג שלי ותעזור לו להשתנות”,
אני בדרך כלל לא ממהר להתחיל תהליך כזה.
בגלל שאני לא עובד בשירות של צד אחד נגד הצד השני.
אני לא מכין לאדם בבית בן זוג מתוקן יותר.
אני מנסה לעזור לשני אנשים להבין מה קורה ביניהם, ואיך אפשר להתחיל לבנות משהו טוב יותר.
והצעד הראשון הוא בפגישת היכרות.
לשמוע את שני הצדדים.
לבדוק מה באמת קורה.
ולהבין האם קיימת אצל שניהם נכונות בסיסית להתחיל לזוז.
לא חייבים להסכים על הכול ולמצוא את האשם.
וצריך לדעת שהבעיה היא לא רק „הוא” או „היא”.
יש כאן קשר שצריך עזרה.
ראה גם: שאלות נפוצות על ייעוץ זוגי
